סוכן כפול – על הסרט "ממזרים חסרי כבוד"

(1) אחד הדברים המרכזיים שמצאתי שהסרט אומר הוא שאין באמת מוסר. הנאצים אמנם אכזריים בצורה בלתי-רגילה, אבל אם היהודים היו ניצבים באותה עמדה, לא בטוח שהם היו יותר טובים. השאלה היא אם אתה נמצא בצד של החלשים או בצד של החזקים. זה גם בא לידי ביטוי בהאנס לנדה, קצין האס.אס  שמחליט תמורת סידורי פנסיה נוחים לשים קץ למלחמה, כי הוא לא באמת מונע משנאה תהומית, הוא רק עושה את תפקידו על הצד הטוב ביותר, וכאשר הוא מבין שהגרמנים הולכים להפסיד, הוא עובר לצד השני. זה מאוד מזכיר את הביטוי של חנה ארנדט: "בנאליות של הרוע".

אני מצאתי את זה בשני מקומות בסרט. הראשון הוא ש"הממזרים", עד ל"מבצע קינו", לא מתכוונים להכריע את המלחמה, הם רוצים רק להיות אכזריים. כשסגן אלדו ריין מכנס את החיילים שלו בפעם  הראשונה, הוא אומר להם: "… נתאכזר לגרמנים ודרך האכזריות שלנו הם ידעו מי אנחנו. והם ימצאו את ההוכחה לאכזריות שלנו בגופות הפתוחות, המבותרות והמעוותות שנשאיר אחרינו…"

המקום השני הוא בכל מיני הקבלות שנעשות בין מה שקורה בסרט לבין מה שקרה בשואה, אירועים ומושגים שהסרט מרפרר אליהם: [א] השריפה של הקולנוע של שושנה מקבילה לקרמטוריומים של הנאצים. בניגוד ל"מבצע קינו", שמתיימר לסיים את המלחמה, התוכנית של שושנה לסגור את הנאצים במקום אחד ולשרוף אותם, מונעת רק מנקמה; [ב] שושנה מחליטה לשרוף את הקולנוע בעזרת סרטי ניטראט, ולי זה מאוד הזכיר את האמרה של הינריך היינה: "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בני אדם". וזה מה ששושנה עושה, רק שהיא מחליפה את הספרים בסרטים: במקום שבו שורפים סרטים שורפים גם בני אדם. ליטראלית; [ג] כמו שהנאצים קעקעו על גבי היהודים מספרים והכריחו אותם ללכת עם תלאי צהוב, כך "הממזרים" מקעקעים על גבי הנאצים צלב-קרס, וכמו שהיהודים אחרי המלחמה היו עסוקים כ"ציידי נאצים", כך לנדה הוא "צייד יהודים".

(2) הנקודה השנייה והמשמעותית יותר בסרט היא היותו סרט ארס-פואטי, כלומר סרט שמדבר על עצמו, או שלפחות מתכתב עם היצירה הקולנועית. הרי מה לנדה עושה בסוף הסרט? הוא מחליט להביא לסיום המלחמה רק בשביל שייכתב בדפי ההיסטוריה שהוא היה לאורך כל המלחמה סוכן כפול ושותף מהתחלה ל"מבצע קינו". כלומר, לפי לנדה, לא באמת חשוב מה קרה באמת, חשוב יותר מה ההיסטוריה תגיד.

וזו בעצם האמירה של טרנטינו – לא באמת חשוב מה קרה באמת, חשוב מה כתוב בהיסטוריה, או בשדה הפעולה שלו – איך האומנות תשקף את מה שקרה בהיסטוריה. כמו שלנדה מבקש לשכתב את ההיסטוריה, כך טרנטינו מבקש לשכתב את ההיסטוריה. האם זה טוב ליהודים או רע ליהודים? ההיסטוריה תקבע באיזה צד טרנטינו עומד, או שמא היה "סוכן כפול".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s