דילמת ההגדרות

היום מתפרסם במוסף "שבת" של "מקור ראשון" מאמר שכתבתי (הוא פורסם כאן בפוסט "מחשבות על הסרט 'A Serious Man'"). כמנהג האכסניה, בתחתית הטור הראשון של המאמר מופיעה שורת הקרדיט של הכותב, וכשהתקשרו אליי מהעיתון ושאלו אותי מה אני רוצה שיופיע בשורת הקרדיט, אמרתי מה אני לומד, ולכן כתוב שם: "הכותב הוא סטודנט לתואר ראשון בספרות ומגדר באוניברסיטת תל אביב".

Well, יש לי בעיה עם שורת הקרדיט הזו. נתחיל עם "הבעיה" האישית שלי יש עם ההגדרה שלי – תואר ראשון בספרות ומגדר באוניברסיטת תל-אביב. כל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה שלי יודע שהגעתי לאוניברסיטת תל אביב די במקרה. אז מה זה אומר עליי שאני לומד באוניברסיטת תל-אביב? ומזה אומר עליי שאני לומד מגדר? זה אומר שאני מתעניין בנושא ויש לי דעות מסוימות, אבל האם זה אומר שאני "ממש בפנים"? אדם שהוא דתי מקבל עליו עול תורה ומצוות, אבל אדם שלומד באוניברסיטה… הוא רק לומד באוניברסיטה. הרבה פעמים יש לי תחושה שאני צריך "לרדוף" אחרי הקרדיט שלי, להצדיק אותו; כלומר, זה טייטל מסקרן בהחלט, אך אני לא מרגיש שהוא אומר עליי הרבה. הוא כן אומר עליי משהו.

היה לי וויכוח עם גיסתי הצדיקה, שרצתה לרשום אותי לאתר שקוראים לו "שדכנים" (או משהו כזה….), שהוא אתר שידוכים רגיל רק שבמקום לפנות אחד לשני, לכל פו"פ  יש שדכן, שהפו"פ המתעניין/ת פונה אליו קודם. גיסתי מאוד רוצה לעזור לי ולכן היא רצתה לרשום אותי, אבל אני התנגדתי. היא אמרה שזה שאני לומד מגדר אומר עליי הרבה-מאוד, ואני לעולם לא אלמד משפטים. אממ… אולי. ויודעי דבר יבינו.

אבל באופן עקרוני, האדם מוגדר על-פי העיסוק שלו, וזה בעייתי. האם העיסוק שלי הוא המרכיב המהותי ביותר בי? האם העיסוק שלי הוא זה שמגדיר אותי. כלומר, ברור שהוא מגדיר אותי, כלומר מְגַדֶר אותי לתוך משהו, אבל הוא לא אומר – זה אני. "במדינה מתוקנת", כמו שבעיתונים אוהבים לומר וליצור איזו אוטופיה מדינתית שאין בשום מקום בעולם; ובכן, במדינה מתוקנת הייתי כותב בשורת הקרדיט: "הכותב חושב שהדבר החשוב ביותר בחיים הוא לעזור לאנשים אחרים". במדינה מתוקנת.

כשהעליתי את הדילמה בפני אנשים שונים, היו שאמרו ששורת הקרדיט במאמרים מסוג זה עוזרת לקורא לסווג את כותב המאמר – אותו הקורא לא מכיר – וגורמת לו להתייחס למאמר ברצינות, לא ברצינות, כמאמר אקדמי, כהטפה דתית וכולי. זה בוודאי נכון אם כותב המאמר הוא דוקטור או רב, או שהוא מהתחום עליו הוא כותב, וזה אולי נכון במקרה שלי, כיוון שבעת ניתוח הסרט נעזרתי במונחים שלמדתי בחוג לספרות; אבל אם את המאמר היה כותב סטודנט להנדסה מכאנית, זה היה נותן אינדיקציה כלשהי על כותב המאמר? זה היה רק מצמצם את אותו סטודנט, שגם ככה עוברות עליו ארבע שנים קשות בפקולטה להנדסה, למקום הלימודים שלו.

אגב, זה יכול לשמש גם כחרב-פיפיות. במקרים שהקרדיט מציין רק את התואר לפני השם, הקרדיט יכול גם להוליך שולל. אפשר לראות את זה הרבה במדור "מכתבים למערכת", שם אנשים מקפידים לציין ליד שמם – ד"ר, עו"ד ואני ראיתי גם כמה אינג' (אינג'ניר). אלא שכאמור, לא תמיד מפורט במה הכותב הוא דוקטור. הוא יכול להתמחות בביולוגיה של הצמח ברמה בינלאומית, אך זה לא הופך אותו למבין-עניין בענייני חוץ וביטחון.

(במאמר מוסגר אוסיף שאנשים נוטים לקבל דעות של פרופסורים ודוקטורים בכל מיני נושאים, גם אם זה ממש לא תחום העיסוק שלהם, מתוך איזו יראת כבוד. אפשר לראות את זה לדוגמא בשני חתני פרסי הנובל שיצאו מישראל – פרופ' ישראל אומן ופרופ' עדה יונת; פתאום הם יצאו מאלמוניותם והתחילו להשמיע דעות כשכל אחד מתחרה בקיצוניותו – זה מימין וזה משמאל).

יש לי בעיה עקרונית עם הגדרות של אדם (אני לא מדבר בכלליות על הפוסט-סטרוקטורליזם, רק ביחס לאדם), עם "כותרת" של אדם. אם ההגדרות היו מקבעות אותי, ניחא; אבל הרבה פעמים עצם הניסיון להגדיר נידון לכישלון מראש.

3 מחשבות על “דילמת ההגדרות

  1. אודי,
    רציתי להגיד שאני מסכים עם כל מילה.
    ננסה לדמיין מה עובר בראשו של השומע של ההגדרה.
    סטודנט באוניברסיטת תל אביב למגדר וספרות. 'אוניברסיטת תל אביב' – הבחור הוא … 'מגדר' – לא יודע מה זה, נעבור הלאה. 'תואר ראשון' – צעיר..
    כל הגדרה מעוררת בנו את מה שכבר ידענו על אותה המילה ואנחנו משליכים את זה על הבן אדם המוגדר – המגודר.
    כל בחירה שעשיתי צמצמה אינספור בחירות אחרות, אבל בעיקר ברמת המעשה, ברמת המחשבה אנחנו לא כאלה מוגדרים. אולי היית צריך לענות לשאלה מה אתה עושה? חושב בעיקר.
    בכל אופן השאלה שלי היא למה לא הבאת דוגמא מסיינפלד.
    יש פרק בו ג'ורג' מתחזה בדייט ל Marine Biologist. ודווקא זה הולך לו די טוב והוא נכנס תחת ההגדרה ומציל לוויתן.
    http://www.youtube.com/watch?v=0u8KUgUqprw
    וזה מוכיח אולי שפשוט אם כבר יש הגדרה, האדם כבר יצליח להיכנס אליה.

  2. היי איתי.
    תמיד נחמד לצפות בעוד קטע של סיינפלד, אבל ההבדל בין ג'ורג' לביני (ורוב העולם), שג'ורג' מודע לכך שהוא חי בשקר ולא אכפת לו, ואני לא רוצה לחיות בשקר.
    לטענת ג'ורג': "It's not a lie if you believe it" (מתוך הפרק: The Beard); אני סבור אחרת.

  3. פינגבק: סוף הרומן עם החוג לספרות (סיום עם סוף פתוח?) | אין שני לו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s