גבר במנוסה

"אז שנלך אליך לדירה?" היא שאלה אותי, ואני פלטתי איזה כן מופתע כזה, "כן?!", ובלבי אמרתי: תודה, אלוהים, תודה. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה איזה יופי שלבשתי היום תחתונים חדשים-חדשים, אבל אחר-כך חשבתי שיט, למה לא סידרתי את הדירה אחרי ששטפתי. אויש היא נראית נורא, פח האשפה על השולחן, והכיסא על המיטה – על המיטה! מה היא תבין מזה?! – ובזמן שנסענו אליי היה לי חיוך של בחור שמרוצה מדי עצמו – אני שונא את הבחורים האלו – אבל, היי, אמרתי לעצמי, זה מגיע לך, פגישה שלישית וכבר אתה מסיים אותה אצלך במגרש הביתי.

אחרי נסיעה של כמה דקות הגענו לדירה שהייתה באמת מבולגנת, ואני עוד נאמתי לה שעה על כמה אני פדנט, והוצאנו שני כיסאות, והכנתי לה קפה ודיברנו ודיברנו, ואני כל הזמן ביכיתי בלבי על הכיסא שעל המיטה, שלעולם לא ירד, כי אם אני אוריד אותו אל מול עיניה זה ייראה כרמז גדול מדי. אבל אולי יש אפשרות שאני אתחיל לסדר את הדירה בנונשלנטיות, תוך כדי שנמשיך לדבר, ואגיד לה באגביות: "אכפת לך לתת לי יד?" ונוריד את הכיסא מהמיטה.

היא הביטה ממושכות בכוס החד-פעמית, ונראה שהיא מבקשת לומר משהו ואולי היא מחפשת סימנים בקפה, ועדיין כשפניה מושפלות-מטה היא אומרת לי: "אני לא רוצה להמשיך". לא ברור למה, אבל חזרתי על המילים לא רוצה להמשיך, ורק אז הבנתי את משמעותם. בדיוק אז חשתי את כדור הפלאפל שאכלנו ביחד לפני שעה צורב לי במעלה-הגרון, למרות שחשבתי שכבר החלקתי אותו מטה.

יצאנו יחד מהדירה וליוויתי אותה החוצה. היא ביקשה שאסביר לה איך נוסעים מכאן, והתחלתי לפרט, אבל אז אמרתי: "רגע, לפני כמה דקות זרקת אותי, אז למה בדיוק אני עוזר לך? גברת, מעכשיו את On your own". הגנבתי חיוך בכדי שתבין שאני צוחק, והמשכתי להסביר לה. חזרתי לדירה וסידרתי אותה באופן מינימאלי כך שאוכל ללכת לישון, הורדתי את הנעליים ונשכבתי על המיטה על-גבי השמיכה. מחר, אמרתי לעצמי, מחר.

קמתי לבוקר חדש ונטול-תקווה, השארתי את מצעיי סתוּרים והלכתי לשולחן לקחת טוּש בלתי-מחיק שהיה זרוק בין ערמות הספרים לבין האשפה שהייתה על השולחן מאמש. ניגשתי למפת ארץ-ישראל שהייתה תלויה על הקיר מול מיטה, מצאתי את כפר-סבא, ומשם המשכתי עם האצבע מזרחה עד שהגעתי לכוכב-יאיר. השתהיתי כחצי דקה עם הטוש באוויר, ואז סימנתי את היישוב באיקס אדום וגדול. זהו, לכוכב יאיר אני לא נכנס יותר. כוכב-יאיר מחוקה מבחינתי.

זה הפך להיות נוהל: אחרי כל פגישה שהסתיימה בזריקה, הייתי ניגש למפה, מוצא את היישוב או השכונה שבה הבחורה גרה, ומקיף את גבולות הגזרה או פשוט מסמן איקס. יש לי קיר בחדר שנראה כמו קיר בחמ"ל צה"לי. הקיר מעוטר במפות על גבי מפות: מפת של ארץ ישראל בקומת אדם, מפה של גבעת-שמואל, מפה של ירושלים. אם זה היה ישוב קטן, כל הישוב היה פסול מבחינתי. אם זו הייתה עיר, הייתי מסמן רק את השכונה שבה הבחורה גרה. כוכב יאיר, לדוגמא, עוררה אצלי התלבטות – מצד אחד ישוב, מצד שני ישוב גדול, כלומר אפשר להלך בו בין הטיפות. בסוף טפחתי על מצחי ואמרתי, אידיוט, גם ככה אתה לא יודע איפה היא גרה, ואם הבחורה הבאה גרה בבית ממול? אין כוכב יאיר.

בירושלים זה הפך לקשה יותר ויותר. הייתה בחורה אחת – שירה, מרפאה בעיסוק, גרה בגבעת שמואל, מחלה באות הראשונה של שמה: שיתוק מוחין – שהחליטה לעשות לי הפתעה. אנחנו נוסעים ברכב שלי בדרך בן-צבי בירושלים, אני נוהג, ואז היא אומרת לי לפני בצלאל, "קח פה ימינה וישר שמאלה, לנהר פרת". אני מאותת ימינה בכדי לפנות לבצלאל, ואז שואל אותה, "רגע, נוסעים לנחלאות? לא אמרת שהולכים לנחלאות". "נכון, טיפשון, זה כל העניין בהפתעה", היא משיבה לי. "לא, לא", אני אומר, ולוקח את נהר-פרת ברברס, מניח את ידי הימנית על משען הכיסא שלה ומסתכל אחורה, מקווה שלא תכנס אף מכונית, "נחלאות לא בא בחשבון". "מה הבעיה בנחלאות?" היא מופתעת, "סמטאות עתיקות, ג'קי לוי, מערב ירושלים… זהו, מערב ירושלים, אין לך תירוץ", היא מחייכת, לועגת לדעותיי הפוליטיות. זרקתי משהו על כך שאני לא חונה יותר בכחולבן בנחלאות כי הספיקה לי פעם אחת שגררו לי שם את האוטו. בסוף שמנו את האוטו ליד סניף "מרכז" בניות והלכנו לטייל בעמק המצלבה. ובסוף בסוף? בסוף-בסוף זה נגמר בסגירת רחוב הנשיא ושלוחותיו בגבעת שמואל.

לפני חודש אימא התקשרה אליי בשביל להציע לי מישהי מפתח תקווה. שאלתי אותה "איפה בפתח תקווה?" והיא השתהתה עשרים שניות ואמרה "כפר גנים". אמרתי לה, "אימא, תני לי דקה לבדוק משהו ואני חוזר אלייך, אוקיי?" "טוב", היא אמרה לי, "אבל לא אמרתי לך עליה כלום". "אין בעיה, עוד דקה", השבתי. מצאתי במפה של פתח-תקווה את כפר גנים, וראיתי – חסום. ניסיתי להיזכר מי הייתה מכפר גנים, מי הייתה מכפר גנים…. כן, רוני, ביולוגיה תואר שני, מחלה שמתחילה באות הראשונה שלה: ראומטיזם. התקשרתי לאימא ואמרתי, "מצטער אימא, לא מתאים". "אבל לא אמרתי לך עליה כלום", היא ניסתה, "לא אמרתי לך שהיא לומדת…", ולפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אמרתי "אימא, לא מתאים, שלום", וניתקתי.

ועכשיו התפתתי לצאת עם מישהי מהשכונה, ממש לפני שבועיים. איזו טעות! הכרנו באיזו ארוחת שבת, ישר בשולחן שבת אמרה "קוראים לי זוהר, מחלה בזי"ן – זיבה", ולי יש חיבה לזיבה, יש לי חולשה לזיבה. אחרי שלוש פגישות היא שולחת לי מייל שבו היא אומרת שהיה לה מאוד נחמד ואני סבבה והכל, אבל אנחנו לא משדרים על אותו גל. היו לי כמה וכמה פרידות: פרידה בטלפון, פרידה באסמס, פרידה בתום הפגישה, פרידה בערב-שבת-בין-השמשות, אבל פרידה במייל – זה חדש.

מאז אני בקושי מוציא את הראש מהדירה – היא הרי גרה פה שלושה רחובות ממני. אני יוצא מהדירה לאוטו ומהאוטו לדירה, חלב ולחם אני קונה בבקעה. שלשום ראה אותי שאול מהמכולת השכונתית בקניון מלחה, יוצא מצומת ספרים עם עיתון לשבת. הוא אומר לי "אודי, איפה נעלמת? מה קרה אתה קונה עיתון בצומת ספרים? אתה יודע, עיתון ששוכב ליד עמוס עוז ועיתון ששוכב ליד דג מלוח הוא אותו עיתון". ואני לא יכולתי להסביר לו שזוהר גרה בדיוק מעל המכולת שלו, ובאמת אין לי שום דבר נגדו, אז אמרתי לו, "עזוב, אל תשאל", ונבלעתי בין ההמון הקניוני.

היום נשברתי.

אני עובר לתל אביב.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “גבר במנוסה

  1. חמוד מאד. אני יודעת שזו לא מחמאה מהמזהירות – אבל זה באמת סיפור חמוד. אני חושבת שהייתי ביקורתית כלפיו אם הייתי רואה אותו בספר, ומשום שזה אתה אני נהנית ממנו, אבל היי – גם זה משהו.
    אני חושבת שזה משעשע. אולי אבל סיפורים שמושתתים לחלוטין על "ג'ננות" של אנשים זה מאוד שנות התשעים ומאוד חקייני-אתגר-קרת למיניהם בבמה חדשה. ובכל זאת, אתה מביא לזה חן משלך.

  2. אני לא מלומדת מספיק כדי להביא את דעתי בהקשר המקצועי, אבל רק אוכל לומר כך-
    עזוב אותך מהבנות הירושלמיות, בוא לתל-אביב, כאן יש פחות שכונות ויותר רחובות כך שלא תצטרך לעשות איקסים גדולים מידי. גם הבנות פה שיכורות מספיק כדי לא לזכור אותך ביום שלמחרת, גם אם תפגשו במכולת, ליד מדפי החלב…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s