בעניין ארז אפרתי

אתמול והיום התפרסם בתקשורת, שבאי-כוחה של המדינה ועורכי דינו של ארז אפרתי, מאבטח הרמטכ"ל שנחשד באונס, עמלים על עסקת טיעון בעניין הרשעתו של אפרתי. עד תחילת הדיון בבית המשפט היום בבוקר, המתלוננת התנגדה לעסקת הטיעון, ואילו דקות לפני הדיון היא הסירה את התנגדותה. בתווך שבין הידיעה על עסקת הטיעון לבין אישורה, הופצה עצומה והוקמה קבוצה בפייסבוק המתנגדות לעסקת הטיעון, ואומרות ש"הגיע הזמן להגיד לא לקלות הדעת, לא לעסקות הטיעון ה"קלילות", לא לאדישות מערכת המשפט, לא להקלה בעונשים, לא לזלזול בנפגעי תקיפה מינית ואונס".

לדעתי, המשוואה שיוצרות הקבוצה והעצומה, האומרות שאם את/ה בעד עסקת טיעון את/ה מזלזל/ת בנפגעות תקיפה מינית וכולי – היא פשטנית מדי, ואחד הדברים שלמדתי בתוכנית ללימודי נשים ומגדר הוא שיש להילחם בפשטנות, מכל סוג שהיא.

העיקר נשכח, והעיקר הוא שמשמעותה של עסקת הטיעון הוא שאפרתי מודה, הוא מודה בניסיון לבצע בצעירה מעשה סדום, לאחר הכחשות מצדו לכל אורך הפרשה. אמנם כתב האישום מייחס לו מעשים חמורים יותר, אבל עצם העובדה שאפרתי מודה, זה הדבר החשוב ביותר. זה דבר עצום. אגב, ההבדל בעונש, בין מה שאפרתי מודה לבין מה שמיוחס לו, הוא הבדל בין עונש מירבי של 16 שנה לבין עונש מירבי של 20 שנה. לכן אני מניח שההתנגדות לעסקת הטיעון היא בעצם ההצהרה, שאנחנו מתפשרים, שדמם של נפגעות תקיפה מינית מותר (ומצד אפרתי שנמחקים סעיפים קשים בכתב האישום). יש בטענה זו אמת, אני מודה, אך צריך לבדוק מה אנחנו מרוויחים ומה אנחנו מפסידים.

אחד הקורסים שלקחתי השנה נקרא "פמינזמים, משפט והחברה בישראל" של ד"ר דפנה הקר, והוא עוסק בסוגיות משפטיות מזווית ראייה מגדרית. אחת הסוגיות שנידונה בקורס היא מה כוחו של המשפט, של החוק, ביצירת מציאות שוויונית ובתיקון האפלייה שיש כנגד נשים. ההנחה היא שיש הבדל בין "Law in book" ל-"Law in action", בין החוק הכתוב לבין המציאות – לא רק בגלל היעדר אכיפה, אלא מכל מיני סיבות. המסקנה הייתה שהמשפט הוא כלי, והוא כלי מוגבל מאוד. לא באמצעותו אנחנו כחברה נשנה את היחס המשפיל והתוקפני שיש כלפי נשים. מדובר בדברים עמוקים יותר.

אני אישית באמת מקווה שאפרתי לא יראה אור יום כל ימיו, רצוי במרתפים של החמאס, כך שאם הוא מאבטח את הרמטכ"ל כ"כ טוב, שישמור קצת על גלעד שליט. אבל אנחנו מדברים על עולם המשפט, ולא על עולם האמת או המציאות, והקר ציינה בקורס שלה שבמעשים של תקיפה מינית יש קושי רב להוכיח אשמה, מכיוון שלרוב מדובר במילה של התוקף מול מילה של הנתקפת, מה גם שלפעמים לנתקפות יש קושי רגשי אמיתי להעיד במשפט.

אם יש ניסיון לגבש עסקת טיעון, קרוב לוודאי שיש קושי משפטי להוכיח את התקיפה. אני לא משפטן, ואני באמת לא יכול לדעת מה הקייס במקרה הזה, אז להיות חד צדדי נגד עסקת טיעון – ושוב, לא מדובר בלהיות נגד/ בעד הנתקפת – מבלי להבין את ההליך המשפטי, זה נראה לי פשטני מדי.

אני מודע לעובדה שאני גבר – לצערי הרב – ולפיכך אני מוגבל, במובן זה שלעולם לא אדע את חווית הפגיעות וההטרדה המינית שנשים חשות מגברים.

בהערת אגב אוסיף, שעכשיו שעזבתי את החוג למגדר, אני מרגיש חופשי לומר גם דעות "אנטי-פמיניסטיות", ולהיתפש כ"שוביניסט", "פטריאכאלי" וכו'. אני יכול להתנחם בעובדה המשעשעת אותה למדתי בחוג, שגם נשים שמביעות דעות כאלו יכולות להיתפש כמשרתות את החברה הפטריאכאלית, כך שאני בחברה טובה. מצד שלישי, כל לימודיי בחוג יכולים להיתפש כשמשת"פיות עם השלטון או כגיס חמישי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s