שלוש הערות על המונדיאל

[1] אריאל שנבל כתב ב"מקור ראשון" שב-1980 דרום אפריקה הייתה המדינה המנודה ביותר בעולם בשל משטר האפרטהייד שהנהיגה, והנה עכשיו ב-2010 כל מדינות העולם משחרות אליה, למשחקי המונדיאל. מכאן הסיק שנבל שאם ב-2010 ישראל היא המדינה המנודה ביותר בעולם, ב-2040 אנחנו נזכה לארח את גביע העולם. למה? סתם ולא פירש. 

קשה אפילו לתפוש את העיוורון ששנבל לוקה בו. כאילו דרום-אפריקה לא עברה איזה מהפך של 180 מעלות מהמדינה שהייתה בשנות השמונים למדינה שהיא היום, ממדינה שיש בה הפרדה בין שחורים ללבנים רק בשל צבע העור שלהם, למדינה דמוקרטית שבהמשך גם עמד בראשה נשיא שחור. מה שנבל חושב, שבן רגע העולם יתאהב בנו וייתן לנו לארח את המונדיאל? מדינת ישראל צריכה לעבור איזה שינוי קטן… ברור שזה לא פשוט, וברור שישראל היא לא דרום אפריקה, אבל אני באמת מייחל לכך שעד 2040 ישראל תעבור את השינוי שהעולם מצפה ממנה. והמונדיאל? זה רק בונוס.

[2] דיברתי עם שני חברים שלי, שני אוהדי כדורגל מושבעים, לפני משחקי המונדיאל, ושניהם הביעו התלהבות צוננת מאוד מהמונדיאל. אחד אפילו אמר שהוא לא מתכוון לראות את המשחקים, למרות שהוא היה מוכן בערך למכור את אימא שלו בשביל לראות משחק של ליגת האלופות.

אז מה מושך כל-כך במונדיאל? מה הופך אותו למושך תשומת לב יותר מליגת האלופות? התשובה הראשונה, הטכנית, היא האינטנסיביות של המשחקים. במשך חודש שלם יש רצף של משחקים יום אחרי יום, ועכשיו בשלב הבתים יש גם שלושה משחקים ביום, עם טובי השחקנים מכל העולם.

התשובה השנייה היא לדעתי, האפקט הלאומי שיש במשחקים למען המדינה, למען הלאום. לדעתי, שחקני כדורגל ואוהדי כדורגל מתרגשים לשיר את ההמנון למען המשחק, ומנשקים את הסמל והדגל של המדינות שלהם – יותר מאשר הם מתרגשים לשחק או לאהוד למען המועדון או הקבוצה.

בהתאם לרוח הפוסט-מודרנית/ פוסטציונית המנשבת בפקולטות למדעי הרוח והחברה, אוהבים שם לומר שכל עניין הלאומיות הוא חדש מאוד, הוא אפקט של ה-200 השנים האחרונות, ולכן הוא בר-חלוף. יש בחור שאוהבים לצטט אותו בשם בנדיקט אנדרסון, שכתב ספר בשם "קהילות מדומיינות", ובו הוא טוען שכל עניין הלאום הוא מדומיין – בין תושב אילת בדרום לתושב מרגליות בצפון אין שום חיבור ושום קשר פרט לכך שהם קוראים את אותו עיתון בו-זמנית; יש יותר חיבור בין חקלאי ממושב קדימה (נגיד) לחקלאי פלסטיני מדרום הר-חברון – שניהם יכולים לדבר על חקלאות ועל מצב החסה בשטחים. אלא שעדיין, קשה להסביר את הפטריוטיזם שאנשים מפגינים כלפי המדינה שלהם, לא רק בישראל אלא בכל העולם.

את החיבור בין ספורט ללאום מדגיש מאוד הסרט "אפקט האנושיות" (שמבוסס על הספר של ג'ון קרלין "לשחק את האויב: נלסון מנדלה והמשחק ששינה את האומה"). הסרט מתחיל ביום ההשבעה של נלסון מנדלה (מורגן פרימן) לנשיאות דרום אפריקה, ועוקב אחר השילוב של השחורים והלבנים דרך קבוצת הרוגבי של דרום-אפריקה, ואת המרוץ שלה מנבחרת כושלת לנבחרת הטובה בעולם. בסרט רואים איך מנדלה עוקב בדריכות אחר כל צעדיה של הנבחרת ומעודד את שחקני הנבחרת.

אלא שבסרט זה נראה לי ממש מוגזם, על גבול הגרוטסקי. מנדלה מוכן לסכן את נשיאותו למען הנבחרת, כשהוא מתעקש שהשם של הנבחרת המעורבת יהיה אותו שם של הנבחרת בזמן האפרטהייד; הוא יוצא מישיבות חשובות על כלכלת המדינה ועוצר את הישיבה באמצע בכדי להתעדכן בתוצאות משחקים, וגם קפטן הנבחרת פרנסואה פינאר (מאט דיימון) מקבל השראה מהשיר שהחזיק את מנדלה בכלא ומהתא שמנדלה ישב בו בתקופת האפרטהייד. מנדלה אומר לפינאר בסרט: "לספורט יש הכוח לשנות את העולם". למרות שזה יפה, לי זה נראה מוגזם. בכל זאת, זה רק ספורט.

[3] חבר שלי לעבודה אמר לי שערב המונדיאל הוא ראה בסוכנות-הימורים שיחס ההימורים שגרמניה תיקח את המונדיאל הוא יחס של 1:14 או משהו כזה, כלומר לא נותנים להם הרבה סיכויים, למרות שזו נבחרת טובה. הוא חשב לשים חצי אלפייה על גרמניה ובסוף השתפן, ואמר לי שאם גרמניה יקחו את המונדיאל הוא יאכל את הלב. באותו ערב גרמניה ניצחה 0:4 והציגה את המשחק היפה והמשכנע ביותר עד כה (עד היום לפחות, כשארגנטינה ניצחה 1:4 והציגה גם היא משחק יפה). בתום המשחק חשבתי על אותו חבר, והסיטואציה שגרמניה תזכה במונדיאל נראית הגיונית מאוד.

אמרתי לו שאם אנחנו נראה שגרמניה מגיעה לגמר, אפשר "לחבל" בשחקניה כך שנוודא שהם לא יזכו בגביע. הדבר הזכיר לי את הפרק "The Susei" ב"סיינפלד" (עונה 8, פרק 149), שבו קרמר גורם להרחקה של רג'י מילר ממשחק בין אינדיאנה פייסרס לניו יורק ניקס, וגורם לכך שהניקס ינצחו ושג'רי יזכה בהימור שהוא (קרמר) שם בשם ג'רי.

הפעם לא מצאתי סרטו ביוטיוב, אבל להלן התסריט:

KRAMER: Hey, oh–listen. Did you get my ticket from Allison?

GEORGE: Yeah, yeah, right here. [hands it to him]

KRAMER: All right! Yeah.. Courtside.. Whoa! Don't let this girl get away..

GEORGE: [clipping on shades] Ha.. She'll have to find me first. [leaving]

KRAMER: All right. [to JERRY] Ah? Oh, by the way: you owe Mike a hundred dollars.

JERRY: What for?

KRAMER: Well I put a bet down for ya on tonight's game. Yeah, if the Knicks beat the Pacers by more than thirty-five It pays ten to one. Oo-oo! That's some sweet action!

……

KRAMER: [comes in, subdued] Hey. [grabs a water from refrigerator]

JERRY: Hey, I thought you went to the game.

 KRAMER: No. I was kicked out for fightin' with one of the players. [leaving]

JERRY: Wait. Way–way–way–way–way–way–wait! Who?!

KRAMER: [stops] W–Reggie Miller.

ELAINE: Cheryl Miller's brother?

KRAMER: Yeah. [leaving]

JERRY: Hey–hey–hey–wait, wait, wait, wait! What happened!

KRAMER: [stops again] Well, first of all, for some reason, they started the game an hour Late. And uh, I was sittin' next to Spike Lee an' he an' Reggie were jawin' at each other, so I guess I got involved. [leaving]

ELAINE: [same time as JERRY] –Wait, whoa–whoa–whoa–whoa!–

:JERRY: Well–wait–wait–wait–wait! What do you mean "involved"?!

KRAMER: [stops again] Well I.. ran out onto the court an' threw a hotdog at Reggie Miller. "Involved." An' they threw me, an' Reggie, an' Spike out o' the game.

ELAINE: So that's it?

KRAMER: Well I, well I, felt, pretty bad about everything an' uh, then the three of us, we went to a strip club. [leaves]

JERRY: Can you believe that?

ELAINE: I didn't know Cheryl Miller's brother played basketball.

KRAMER: [suddenly comes back, excited] The Knicks killed 'em a hundred an' ten to seventy three!

JERRY: What–of course, without Reggie Miller, it's a blowout!

KRAMER: No, Jerry–that's thirty-seven points! The Knicks covered! You won! See, that's a cooool-G, Daddy-O–now you gotta let it riiiide!

JERRY: On what?!

KRAMER: [real addict] Ah, come-on, Jerry–I don't wanna lose this feeling. Hey–let's go down to the O.T.B. We'll put some money on the ponies. [getting out pocket-watch]

JERRY: Yeah, all right.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שלוש הערות על המונדיאל

  1. א.
    אתה באמת מצפה שבישראל יתרחש שינוי בהתאם למה שמצופה מהמדינה?
    אני שואל משתי בחינות – 1. מה שמצופה הוא הזוי, מסוכן חצוף ובעייתי מהמון בחינות. 2.עצם הרעיון של לעשות משהו כי כך מצופה, אם נכון לעשות שינוי כזה (בעצמך לא הגדרת מה, ובכך יצאת לא יותר מפורש משנאבל) אם נכון – צריך לעשותו בכל מקרה. ואם לא (וכנראה שלא) אז לא כדאי לעשותו על אף שכך מבקשים מאתנו.

    ב.
    על כדורגל אינני מתיימר לדבר,
    אבל סרט שממחיש היטב גם הוא את הקשר בין כדורגל ולאומיות הוא הסרט הישראלי 'גמר גביע' הוא גם ישראלי – שנראה לי שזה בונוס, וגם מתייחס לכדורגל – ולא לרוגבי. אולי רצית להתקשר לדרום-אפריקה של שנאבל, ואולי סתם ראית דווקא את הסרט ההוא.
    חוץ מזה התחלת בשאלה מה מושך במונדיאל, קבעת שזה רעיון הלאומיות, הזכרת שבמקומות מסויימים הרעיון עצמו נחשב מופרך וחזרת להגיד משהו על הסרט – שלא ברור מה עניינו.
    המסקנה -זה רק ספורט – גם היא מפוקפקת או אפילו מגוחכת. כידוע, מספר מלחמות נפתחו בעקבות משחקי כדורגל. זכור לי משהו בין ארגנטינה לברזיל או אנגליה, וגם ספרד נגד מישהו. אין לי כוח אפילו להפעיל את הגוגל בשביל זה. אני זוכר גם שבמונדיאל הקודם (או גמר אחר) כתב על זה אראל סג"ל.
    מכל מקום כדורגל משנה את העולם, בעיקר לרעה.

    ג.
    גרמניה, סיינפלד. וואלה. ??

    • גלעד,

      [1] הציפייה היא פנימית, מהחברה, ממדינת ישראל, ואם זה לא היה ברור הכוונה שלי הייתה לחלוקת הארץ וכולי, וזה מה שהעולם מצפה מאיתנו. אני לא חושב שבגלל שהעולם מצפה צריך לעשות זאת, יש מספיק סיבות, לטעמי, וצריך לעשות זאת בכל מקרה; "הפנייה" אל העולם, נובעת מכך שאירוח של מונדיאל תלוי בכל העולם, בלובינג וכולי. אני יכול להבין למה זה מסוכן ואפילו הזוי, אבל למה חצוף?

      [2] דיברתי על הסרט כי ראיתי אותו לאחרונה, וגם בגלל שהוא מדבר על דרום-אפריקה, שהיא זו שמארחת את המונדיאל, ובגלל שהיא מארחת את המונדיאל שנבל כתב עליה.

      [3] אני עדיין טוען שיש קשר הדוק בין ספורט ללאומיות, אני רק חושב שבסרט עצמו – ורק בסרט – הקשר הזה מוגזם. אני לא הייתי רוצה שרה"מ שלי ייצא מישיבה חשובה בגלל משחק רוגבי או כדורגל. זה נראה לי מגוחך. אני דיברתי על הקשר החיובי שיש בין ספורט ללאומיות, למרות שיכול להיות שבעבר היו מלחמות בגלל ועל כדורגל (ואין לי כוח אפילו לגגל על זה).

      [4] לא הבנתי את טיבה של הערה ג' ("גרמניה, סיינפלד. וואלה?") מה הבעיה?! כי סיינפלד יהודי?! זה היה קישור אסוציאטיבי.

      [5] כפי שאפשר לראות מהסעיף הראשון בתגובה שלי – אני אדם נאיבי, והנאיביות הזו נוטעת בי את התקווה שיום אחד – אולי – תכתוב לי תגובה חיובית, תסתכל על נקודות חיוביות בדבריי. ואע"פ שתתמהמה – עם כל זה אחכה לה.

      ליל חניה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s