הצעה ליום כיף בסוף אוגוסט

"אתה האחרון?", שאל אותי הקשיש שהתקרב לעבר סניף הדואר בשכונת קריית-משה ברחובות, ומכיוון שהייתי היחיד שעמד ליד הסניף, חצי שעה טרם מועד פתיחתו, לא ידעתי אם הוא צוחק או רציני, שתי האפשרויות נראו לי קבילות נוכח העובדה שקרוב לוודאי את רוב "הגיל השלישי" אותו האיש בילה בתורים מתורים שונים – זה מה שזקנים עושים, "ממתינים שתורָם יגיע" – ולכן או שלקח את העניין ברצינות יתרה, או שכבר פיתח חוש הומור מסוים לנושא, אז נתתי לו תשובה שמשתמעת לשני פנים – בין אם התכוון ברצינות ובין אם התכוון בצחוק – והנהנתי לו בראשי "כן".

לאחר שהפקידה בדואר פתחה את הסניף, ונבחרתי להיות הראשון שמטפלים בו, באתי לשלם את אגרת הרישוי בצ'ק, אלא שהפקידה אמרה לי בנימה בירוקרטית של מי שכבר ראתה הכל, ואם היא הייתה אונקולוגית היא הייתה אומרת לי באותה נימה "יש לך סרטן", שמכיוון שהאוטו רשום על שמה של אמי, אני יכול לשלם רק בצ'קים שלה. רציתי לצעוק לה "אבל אני בעל הרכב!", ולא עזרו ניסיונות השכנוע שלי, שהאוטו רשום על שנינו, ושנינו גם נושאים שווה בשווה "בבעלות" – היא משלמת, אני נוהג – אלא שהשם של אימא שלי ראשון, והמחשב המטומטם השמיט את השם שלי מהטופס. הלכתי לסוּפר קרוב על מנת להוציא כסף בכספומט שגובה 4 עמלה על כל פעולה, ומשם חזרתי לדואר, שילמתי בנימוס 886, ונסעתי ל"מכון הרישוי".

הפקידה שהייתה במשרד הקבלה של המכון דווקא ראתה בלי שאמרתי לה שאני בעל הרכב – פייר, חבל שהיא לא אונקולוגית, הייתי רוצה שאם יהיה לי סרטן (טפו-טפו-טפו) היא זו שתבשר לי, היא מתבזבזת שם במכון הרישוי – ולמרות הכל זה לא הפריע לה לקחת ממני עוד 80 על הטסט. לאחר ששילמתי נעמדתי בטור המכוניות שהיה ממש קצר, ועברתי את רוב הבדיקות יחסית בקלות. בבדיקה האחרונה התבקשתי לנסוע מעל בור, כשלפתע שמעתי קול חזק מן השמיים אומר לי "חבק את ההגה", וראיתי את האוטו מתרומם באוויר, וחשבתי שהנה אני עולה במרכבה השמיימה, כמו אליהו הנביא, ורק לאחר זמן הבנתי שהקול מן השמיים הוא למעשה הקול של האיש מלמטה, ועשיתי כדבריו. האיש האחרון שטיפל בי נתן לי את הרושם שעברתי את הטסט בהצלחה, ולכן שמח ומאושר הלכתי למשרד הסיום של המכון, אלא שאז הפקידה החזירה לי את הטופס ואמרה: "יש לך שבוע ימים לתקן את הליקויים שנמצאו ברכב. בהצלחה". אונקולוגית היא כבר לא תהיה. אולי קצינת העיר שמודיעה להורים: יואב איננו.

חפוי ראש יצאתי מהמכון והתקשרתי לאבא, שהמליץ לי לתקן את הליקוי במאור השמאלי של הרכב אצל חשמלאי בשעריים, בקצה השני של העיר – "אתה לא רוצה שישחטו אותך?" השיב לי אבא ששאלתי אותו אם אין מישהו באזור, ואני חשבתי לעצמי שיש לי עוד כמה שנים טובות לחיות. החשמלאי אמר לי שכל מה שהוא יכול לעשות זה להזמין לי פנס חדש, עוד 500, אבל הוסיף שיש שמועה שיש מישהו באיזור התעשייה שמתקן פנסים, לא כמו מתקן הפנסים של חגית בנזימן – "אבל הגיבור שראיתי ממש מקרוב הוא האיש שהחליף פנסים פה ברחוב" – אלא מישהו שמנקה אותם. הבעייה היא שהוא לא יודע איפה הוא יושב באיזור התעשייה (אז מה אני אמור לעשות? לצעוק ברחבי איזור התעשייה "יש כאן מישהו שמנקה פנסים? יש כאן מישהו שמנקה פנסים?"), והוא גם לא יכול לחתום לי שהניקוי הזה עובר טסט. אבל אם אני רוצה אני יכול לשאול את מוֹמי (נשבע לכם שזה שמו), שהחנות שלו נמצאת פה מעבר לכביש, מעבר לבחור ההוא שם עם העגלה, ומומי יוכל לנקות לי את הפנס או לפחות להגיד לי איפה "מנקה הפנסים מאיזור התעשייה" נמצא. נסעתי ל"שם", מבלי לדעת בדיוק לאן אני נוסע, ולכן גם לא מצאתי, וסגרתי עם החשמלאי שהוא מזמין לי פנס חדש ושאני אבוא ב-12.00.

באתי ב-12.00 רק בשביל לגלות שהזמינו לי את הפנס הלא-נכון (הזמינו פנס של "ספייס", ואני רק פונטו פשוטה), אז אמרתי לאבי, מ"אבי את לוי", שעוד שעה אני לא מחכה, ואני אלך לתוּר אחר "מנקה הפנסים מאיזור התעשייה". מסתבר ש"מנקה הפנסים" הוא לא טיפוס סודי, ויש אפילו שניים בטווח של עשרים מטר, ואני אפילו לא חיפשתי עוד, והם מפרסמים את עצמם די יפה; קוראים לזה ליטוש פנסים. הלכתי לשני שראיתי, והוא אמר לי "תפתח את מכסה המנוע" – שמתי לב שגם אצל החשמלאי וגם אצל המלטש הם מבקשים ממך להרים את מכסה המנוע, כאילו זה לא יאה להם, כאילו הם לא יודעים לעשות את זה, כאילו שאחר-כך הם לא הולכים לעשות דברים מסובכים פי כמה וכמה, ולפעמים בא לי להגיד להם, "בסדר, אז אני לא מבין בשיט באוטו שלי, ואני גם לא יודע להרים את מכסה המנוע, זה לא אומר שאתה צריך להשפיל אותי" – אז פתחתי לו את מכסה המנוע, הוא הביא את כלי המלאכה שלו, ולאחר כרבע שעה של עבודה, פסק: "אני סיימתי. 120 בבקשה".

שילמתי לו ואצתי למכון הרישוי, שעשה קולות של תור ארוך יותר מבבוקר, אבל למעשה גם אז חיכיתי מעט, בדקו לי את הליקויים שתיקנתי – נוסף על הפנס הבודד הייתי צריך להוסיף ווישר אחורי (מי צריך את זה?) שאבי החשמלאי הזמין לי, עוד 60, והייתה איזו בעיה בלוחית רישוי האחורית, שבדיעבד התבררה כלא-בעיה, כי וויתרו לי עליה בפעם השנייה. משם המשכתי לפקידה במשרד-סיום שנתנה לי את המדבקה הנכספת להדביק על השמשה, לא לפני שלקחה עוד 19.

מסקנה: 886  + 4 + 4 + 80 + 60 + 120 + 19 = 1173 ש"ח (כולל מע"מ!).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s