שלא יעבוד עליכם

בכל שנה בחודש אלול, בזמן שעשרות אלפי יהודים קמים לומר סליחות באשמורת לילה ולבקש על עוונם, מתפנה מעיסוקיו הפרשן הכלכלי של "הארץ", נחמיה שטרסלר, לקונן על שעון הקיץ שמסתיים לו במוצאי שבת האחרונה שלפני יום הכיפורים. האדיקות האורתודוקסית שבה שטרסלר מקיים את המצווה הזו שהזמן גרמא בכל שנה, מעוררת התפעלות ופליאה גם בקרב יהודי פשוט כמוני. אם תעשו חיפוש בארכיון אתר "הארץ", ותכתבו בשורת החיפוש "שעון חורף" ובשורת הכָּתָב "נחמיה שטרסלר", תמצאו שמ-2003 ועד 2009, רק בחודש אלול (בין אוגוסט לאוקטובר), שטרסלר פרסם בנושא קיצור שעון הקיץ 7 מאמרים (ויש עוד 7 מאמרים בנושא זה בשאר ימות השנה). וגם השנה, ב-2010, שטרסלר מפגין מוסר עצמי גבוה ומקפיד לקיים את המצווה, ומפרסם מאמר בו הוא מבכה את שעות האור האבודות.

חלק מהטיעונים של שטרסלר מגוחכים. הוא טוען שהצום נמשך ממילא 25 שעות, וזה לא משנה אם מתחילים בחמש אחר-הצהריים ומסיימים בשש בערב למחרת, או אם מתחילים בשבע בערב ומסיימים בשמונה בערב למחרת. אולם כל מי שצם פעם אחת בחייו יודע שמדובר למעשה בשני צומות, ומהבוקר זהו צום חדש לגמרי. שטרסלר גם אומר שמצוות היום היא "ועיניתם את נפשותיכם", ושואל "מדוע התכסיסים הבזויים האלו". אלא ששטרסלר אינו מבין, שלכל אדם יש כמה רצונות, ולצד הרצון המרכזי לצום, להתענות ולעשות חשבון נפש, יש לו גם רצון שהיום הקדוש הזה יעבור מהר.

במקרה בארוחת ערב שבת האחרונה, אחותי ציפי דיברה על יום העבודה שהיא עשתה בבסיס מודיעין בגלילות, כשאני תידרכתי אותה מראש לתת כמה שיותר גימ"לים, משאת נפשו של כל חייל. אימא שלי חשבה שרק חיילים שאין להם "שירות מאתגר" רוצים גימ"לים, ואני טענתי שהמציאות היא לא שחור ולבן, דהיינו שאין זה נכון שאם יש לך שירות מאתגר אין לך צורך בגימ"לים; יכולה להיות חיילת במודיעין שמאזינה כל היום לאחמדיניג'אד ועדיין תשמח ליום אחד חופש, או חי"רניק שעושה לילות כימים בהשכבת מארבים, ועדיין ירצה לצאת שלשו"ש ולא חמשו"ש. הן לחי"רניק והן למתענה יש רצון דומיננטי יותר – להשכיב צומות ולצום במארבים – ולצד זה רצון לקפל את הצום או לאכול בסוף המארב. או להיפך.

אבל לשטרסלר יש כמובן טיעונים טובים ואיני מקל ראש בטיעוניו של שטרסלר – יותר שעות שמש משמעותן יותר ניצול של אנרגיה ונסיעה בטוחה יותר בכבישים. אלא שאם תנענעו חזק את שטרסלר, כמו ילד קטן שמנענע את קופת החיסכון שלו בצורת חזיר וורוד, ייפול משטרסלר בצלצול מרשרשים הטיעון המרכזי כמו נפילת ז'יטונים בזכייה במכונת הימורים בקזינו – זה הכל כסף. כשאני רואה שקיעה אני מחסיר פעימה, כשהרב סולובייצ'יק רואה שקיעה הוא חושב על סוף זמן תפילת מנחה, וכששטרסלר רואה שקיעה הוא חושב איך לתרגם אותה לכסף.

נכון, מדינת ישראל מפסידה הרבה כסף, וזה לא נעים ללכת בחמש אחר הצהריים עם אימא למכולת ולראות שהגן שלנו חשוך. וסגור. אבל כסף הוא לא הכל בחיים. ובמדינה יהודית יש ערך גדול בכך שיום הכיפורים גובר על כל שיקול כלכלי, ולכן הטיעון של שטרסלר שיהודי ברוקלין לעולם לא יבקשו לקצר את יום-כיפור – אינו מחזיק מים. כי למדינת ישראל יש צביון יהודי ולמדינת ניו-יורק לא.

למעלה מכך; לא מדובר כאן רק בסמליה של מדינת היהודים, כמו העובדה שלראשי המדינה אסור לנסוע בשבת. שטרסלר שוכח שרוב היהודים במדינת ישראל צמים ביום כיפור. במחקר שערך מרכז גוטמן (אמנם בשנת 2000, אך המחקר בדק גם שינויים לאורך העשור של שנות התשעים ולא מצא שיש מגמה לכיוון כלשהו), נמצא שכ-70% מהיהודים במדינת ישראל צמים ביום כיפור, וכ-85% מקיימים את ליל הסדר בצורה כלשהי, כך שגם למעבר לשעון קיץ לפני ליל הסדר על מנת שהילדים יוכלו לישון ביום ולהיום ערים בלילה – יש חשיבות לכלל ישראל.

בנושא זה שטרסלר הוא המיעוט. ולכן טועה שטרסלר כשהוא טוען שהמעבר לשעון חורף לפני יום כיפור הוא עוד סממן של החמור החילוני הצנום הנושא על גבו את הפרזיט החרדי עב הכרס. כי כשמשולם נהרי מעביר חוק הפוטר את המוסדות החרדיים מלימודי ליבה הוא דואג לציבור שלו בלבד ומחזק את התלות של החרדים בשאר הציבור, אבל כשדוד אזולאי ואלי אפללו השתדלו להעביר את החוק המקבע את מועדי המעבר בין השעונים – הם משרתים את רוב הציבור היהודי במדינת ישראל. וניתן גם לומר שדווקא הדתיים והחרדים, שצמים חמישה צומות ובתשעה באב צמים עד שמונה בערב, זקוקים לחוק הזה פחות מיהודי שצם רק פעם אחת בשנה ומבקש לעבור את הפעם הזאת בשלום.

אז ששטרסלר לא יעבוד עליכם – זה הכל כסף.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “שלא יעבוד עליכם

  1. למרות שקשה לי להאמין שאני מסכים עם הרבה מהשקפותיו של שטרסלר בתחום הדת (אני לא מכיר אותו- אבל מוכן להסתכן בניחוש הזה) דוקא פה אני מסכים איתו. לי לא נראה שזה כל כך משנה מתי הצום מתחיל- אולי גם להיפך- צום שמתחיל מאוחר יאפשר לאכול סעודה מפסקת בשעות שקרובות יותר לשעות בהן רגילים לאכול ארוחת ערב. בכל מקרה אלה נראים לי שיקולים משניים. לכן השיקול הכלכלי נראה לי יותר חשוב. לשם המחשה- אם היו נותנים לי חמישים שקל בשביל להעביר את השעון הייתי מסכים.
    בכל מקרה אני חושב שדוקא בגלל שרוב הציבור צם ביום כיפור חבל שזה נהפך לעוד משהו שפוליטיקאים חרדים כביכול כופים על פוליטיקאים חילונים- היה יותר מעניין אם כל הנציגים הדתיים בכנסת היו נמנעים ומשאירים לח"כים החילונים להחליט לבדם מה הם מעדיפים

    • נדב! איזו זכות נפלה בחלקי.

      לעניינינו:
      [1] לדעתי הטענה "אם היו נותנים לי חמישים שקל" – אינה עומדת, כי לכנסת יש סמכות לחוקק חוקים שלדעתה חשוב שיהיו קיימים, בין אם בגלל ההצהרה שבהם ובין אם בגלל שהיא חושבת שהם משרתים את כלל הציבור, ובד"כ את החלקים המושתקים של הציבור. הדוגמא שעולה לי בראש היא יום השבתון ביום הבחירות לכנסת. יכול להיות שכל אזרחי ישראל יעדיפו לעבוד ביום זה (או שלילדים שלהם יהיה בית ספר ביום זה) – ויש לזכור, שלא מדובר על כך שלא תנתן האפשרות להצביע – ועדיין הכנסת יכולה לקבוע "על אפם וחמתם" של האזרחים שביום הזה יש שבתון, כי כנראה שאם היו עובדים ביום הבחירות, "הציבור העני", היה הולך לעבוד והציבור העשיר היה מוותר על שעה-שתיים, אבל גם אם לא – השיקול של "כלל הציבור", חשוב יותר מהשיקול של "כל פרטיו". אני חושב שהדוגמא של יום הבחירות היא דוגמא טובה לכך שיש שיקולים אחרים – כמו "הדמוקרטיה" – שגוברים על השיקול הכלכלי.

      [2] לגבי טיעון "הכפייה" – אם יש בי התנגדות, זה רק בגלל הטיעון הזה של הכפייה. ועם זאת, אני לא יודע אם זו כפייה. בסה"כ הצביעו בעד החוק 40 ח"כים, התנגדו לו 9, ונמנעו 2. חה"כ חיים אורון (מר"צ) ושר הפנים דאז אופיר פינס (עבודה), הצביעו בעד (הם הציעו הצעת פשרה לחוק). וגם אם הייתה כפייה – חשוב להבין שהחוק משרת את כל הציבור שצם (וזה משרת אותו גם אם הוא מתנגד לו). ושוב, רוב הציבור לא קונה את זה שהלימוד תורה של החרדים מציל את עמישראל כמו החייל בצבא, הלימוד תורה של החרדים לא משרת אותו בשום צורה, ואילו סיום הצום מוקדם יותר כן משרת את כל ציבור הצמים.

      • אני רוצה לחזק את ידיו של אודי, כאמור אני לא מרגיש שיש כאן אלמנט של כפייה. אולם אני חושב שמדובר כאן כמו שנאמר בכתבה המלומדת במאבק של כוחות מזרחיים מול כוחות מערביים. במזרח התיכון כמו במדינת ישראל השעון משתנה בהתאם לצום הרמדאן על מנת לאפשר צום קל יותר. וכן מדינות אלה מודעות לכך שצום זה לא כלכלי אבל אפשר למנות עוד כמה דברים שהם לא כלכליים- מחלקה לפילוסופיה או ספרות, תיאטרון, והאמת שגם להוליד ילדים זה לחלוטין החלטה לא כלכלית בעליל.
        המחשבה הכלכלית שתופסת את הקיום דרך פריזמה של החור של הגרוש, מקורה בארה"ב והיא זרה למיקום הגיאוגרפי שלנו. באם מדינת ישראל רואה את עצמה כברת קיימה כאן במזרח עליה להתחיל ללמוד את מנהגי המקום..

    • רק רציתי להגיד שאני גם בעד ששיקולים כלכליים לא יהיו הכי חשובים וכו'.. רק לענ"ד השיקול הזה של הצום הוא זניח- בכל מקרה צמים אותו זמן. זה כמו שאנשים נורמלים נוסעים לראות הצגה ולא חוששים מתאונות דרכים, למרות שבודאי הם מעדיפים את ערך חיי אדם על ערך ראית ההצגות- (אם זה ערך בכלל). 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s