עומד נבוך מול מכסה מנוע מורם

כתבתי בעבר ברשומה "עם בפני עצמו" על המצב המיוחד בו שרויים בחורי-ישיבה לשעבר, ובה טענתי שהבנלשים יכולים להסתדר רק עם מדלשיסטיות (הביטויים עדיין לא תפסו, אבל יום אחד זה עוד יקרה). למען האמת, בו-ביום הצטערתי על פרסום הרשומה, כיוון שאיני בטוח עד כמה היא נכונה לי כבחור ישיבה לשעבר, עד כמה מתאימות לי בנות-מדרשה. אך באותה רשומה הבעתי גם את דעתי על בנות שלא למדו במדרשה, ודעתי על בנות-דתיות שלא למדו במדרשה לא זזה ממקומה. ובמרוצת הזמן שעבר מאז פרסום הרשומה, חשבתי על דברים נוספים שיש לי להגיד בנושא.

ברשומה הקודמת כתבתי שבמהלך השהות במדרשה ובישיבה, התלמידות והתלמידים רוכשים את היכולת לשאול שאלות, לברר את מקומם בעולם הדתי בכלל, ולחקור שאלות ספציפיות בתוך עולם היהדות בפרט. כלומר, יותר משהישיבה מקנה ידע, היא מקנה ארגז כלים. לכן לשהות אינטנסיבית בישיבה ובמדרשה אין תחליף, גם אם הבחורה הולכת לשיעורים קבועים כל שני וחמישי (כמובן שכל הדברים נאמרים בהכללה גורפת, אך על מנת לומר אמירה כלשהי, אין ברירה אלא לעשות הכללות).

הייתי רוצה לחדד את הנקודה הזו. אני חושב שהכלי המרכזי, או אחד הכלים המרכזיים שהישיבה מקנה, הוא ביקורתיות, היכולת לשפוט ולהעריך טקסטים יהודיים/ דתיים, וכשאני אומר טקסטים אין הכוונה אך ורק לטקסטים כתובים, אלא גם לסיטואציות שהן חלק מהווי החיים היהודי. כשאני קורא טקסט-הלכתי או טקסט-מחשבתי, ואפילו כאשר אני מאזין לשיעור, יש לי את היכולת להתייחס לדברים בביקורתיות, אני יכול לשפוט את מה שקראתי וראיתי: האם ההלכה שקראתי היא חשובה או לא? הרי יש מצוות מדאורייתא ומצוות מדרבנן, ויש מסורות ויש מנהגים. ישנו איזה סולם כלשהו שבו מדורגות ההלכות. גם אם בשורה התחתונה אדם דתי יקיים את הכל, עדיין יש לו יכולת להעריך מה חשוב יותר ומה פחות, ויכולות להיות כך השלכות בסיטואציה בה יש התנגשות בין הלכות. וכשאני שומע שיעור, יש לי יכולת לשפוט כיצד מעביר השיעור מפרש את הטקסט עליו הוא מדבר: האם הוא מעוות אותו? אולי הוא בכלל לא הבין את הטקסט (לא ברמה של פרשנות שונה, ברמה של חוסר-הבנה)? ואיפה הדברים שבעל-השיעור אומר עומדים ביחס לדברים אחרים, שסותרים את דבריו, או שחשובים יותר או פחות מדבריו?

הדבר מזכיר לי מאוד דברים ששמעתי מפי מו"ר פרופ' גדי אלגזי באחד השיעורים בקורס "חברה, משטר ותרבות בימי הביניים". אלגזי אמר שכאשר ניגשים למסמך היסטורי, צריך קודם-כל לשאול מספר שאלות: מתי נכתב הטקסט ובאלו נסיבות? מי כתב את הטקסט? האמינות של הטקסט יכולה להשתנות על-פי זהות מחברו. מי קהל-היעד של הטקסט? דיווח על אותו אירוע, או העברה של אותו מסר, יכולים להשתנות לבלי-היכר על-פי קהל היעד של הטקסט. כלומר, ההיסטוריון מצויד בארגז כלים שאותו הוא נושא לעבודתו, ועל בסיס השאלות האלו והידע שלו – הוא יכול לנתח את הטקסט.

ולדעתי, כל אדם דתי, ולפיכך כל אישה דתיה, חייבים לשאת איתם ארגז כלים על מנת להבין את המקום שלהם בעולם היהדות, את הבחירות שהם עושים, את אורח החיים שבו הם בחרו. ולצערי הרב אני נתקל יותר ויותר באנשים, בעיקר בנשים, שאין להם את הגישה לכך, אין להם את היכולת להבדיל בין טפל לעיקר, בין וורט לדבר-תורה, בין "הלכה להלכה" ו"הלכה למעשה"  וכולי וכולי. הם כמו קורא-הדיוט של טקסט היסטורי, כמו שאני קורא טקסט היסטורי: אני מקבל כאמת מוחלטת כל דבר שכתוב בו, אני מקבל את זווית הראיה של הטקסט. מבחינתי כל טקסט הוא אותו טקסט. אינני מצפה מאנשים שיהיו היסטוריונים, אך אני מצפה מגבר ואישה דתיים שיהיה להם יכולת שיפוטית בנוגע לאורח החיים בו הם בחרו.

חשבתי על הדברים ביום שני, כאשר המוסכניק שלי החזיר לי את הפונטו לאחר שעבד עליו יום שלם והתקין לי מצבר חדש ואלטרנטור. שמח ומאושר, כחתן ביום חופתו, הוא הרים את מכסה המנוע ורצה להראות לי את העבודה היפה שהוא עשה היום. ואמרתי לו בכנות, צ'מע משה, אין לי את היכולת להעריך את העבודה שלך. והוא היה יכול להאכיל אותי סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה, ולספר לי עד מחר מה הוא עשה פה ואיך הוא תיקן שם, ואני הייתי בולע הכול בשקיקה, כי אין לי יכולת להעריך את הדברים שהוא יאמר לי. אני אפילו לא יכול לדעת אם אני צריך בכלל מצבר חדש ואלטרנטור. אני יכול לדעת האם הוא עשה לי מחיר טוב או לא (מה אתם אומרים, 1410 ש"ח על מצבר חדש ואלטרנטור?; אצלנו במשפחה הדעות חלוקות), כיוון שאני יכול לעשות סקר שוק. אבל לדעת בדיוק מה הוא תיקן והאם עבודה טובה – אין לי שום כלים לשפוט.

וכמו שאני עמדתי נבוך, כשמכסה המנוע של האוטו שלי מורם, מול הקישקע והקרביים של האוטו, כך עומדת בחורה שלא למדה במדרשה מול טקסט דתי.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “עומד נבוך מול מכסה מנוע מורם

  1. בנלש יקר!

    אין ספק, כמו שכתבת, בנימוק רב, מדרשה וישיבה הם מקומות בהם מוקנה ידע וגם 'ארגז כלים'.
    ישנם עוד מקומות שמקנים לאדם ידע וארגז כלים (כמו הדוגמה שנתת על הקורס "חברה, משטר ותרבות בימי הביניים" של הרב פרופ' אלגזי )… כל מקום מקנה ידע אחר ספציפי וייחודי לו.

    ומה בנוגע לארגז הכלים?!

    אני סוברת שפעמים רבות ארגז כלים שרכשנו במקום אחד יכול לשמש אותנו בעוד מקומות גם אם לא מדובר על אותו עולם תוכן ממש. ישנם עקרונות שנכונים לעולמות שונים… עקרונות כגון ביקורתיות, שאלת שאלות, ספקנות, שפיטה והערכת טקסטים וסיטואציות לא נרכשים רק בישיבה ומדרשה… אותם עקרונות (ועוד רבים כמובן) נרכשים גם באקדמיה.
    מה שחשוב הוא שאדם יידע להשתמש בעקרונות ולהפעיל אותם נכון ובמקומות המתאימים וזה כבר לאו דווקא קשור למקום בו רכש את העקרונות. היכולת להשתמש בעקרונות במקום ובזמן הנכון קשורה באדם עצמו, בכישורים שלו, באינטליגנציה שלו, ביכולת שלו לעשות היקשים והשלכות וביכולת שלו להיות יצירתי וללא קיבעון מחשבתי…
    כדי לדעת שלא כל ידיעה בעיתון נכונה (הן ברמה הכללית והן מבחינת הפרטים בה) אין צורך ללמוד עיתנות או תקשורת (וד"ל)…

    פעמים רבות הידע שלנו משתלב עם הכלים שבארגז ואז קל לנו יותר באותו תחום ספציפי… אני מסכימה שמדלשיסטית יהיה ידע רב יותר ויתרון בתחום מסוים אבל לאו דווקא כלים טובים יותר ויכולת טובה יותר להיות ביקורתית. לכן אני גם חושבת שבחורה שהולכת לשיעורים קבועים כל שני וחמישי (ולא למדה במדרשה, ל"ע) יכולה להיות בעלת ידע בתחום כמו המידלשיסטית ועם ארגז כלים לא פחות טוב משל המידלשיסטית אם לא יותר! (כי היא רכשה ארגז כלים וניחנה ביכולות להשתמש בובצורה נכונה ויעילה).
    הדוגמה על המוסכניק והפונטו, איננה מתאימה לדעתי. חוסר היכולת שלך להעריך את עבודתו אינה קשורה לחוסר בארגז הכלים בתחום אלא בחוסר ידע. וידע כאמור הוא באמת ספציפי יותר מהעקרונות שבארגז הכלים (ואני עדיין מסייגת את דברי ואומרת שלפעמים יש כלים שונים בארגז הכלים ששייכים לתחומים מוגבלים, אך לא בתחום השאלות הדתיות).

    בברכה
    אחת שיודעת לשפוט ולבקר בלוגים מבלי שלמדה בלוגלוגיה =)

    • שלי(?) שלום.

      אני מבין את הנקודה שהעלית, ולדעתי יש בה שורש-אמת. ואף על פי כן, למוסכניק יש ארגז-כלים אחד, ולאינסטלטור ארגז כלים אחר. זה נכון שבגדול מדובר לכאורה ב"אותם כלים" – שיפוטיות, ספקנות, שפיטה וכולי, אך עדיין הכלים והידע משולבים זה בזה – הכלים נבנים מהידע והידע מהכלים. לסוציולוג יש יכולת לבחון מצבים חברתיים, להיסטוריון טקסטים היסטוריים, ולבנלשים ומדלשסיטיות טקסטים הנוגעים ליהדות. הח"מ לקח קורסים בהיסטוריה וסוציולוגיה, ואפילו ידעתי לצטט את פרופ' אלגזי כמעט מהזיכרון, אך עדיין אין לי את היכולת לנתח טקסטים היסטוריים.

      כמו שפקודות בצבא נכתבות בדם, הבלוג הזה נכתב בדמעות: לצערי הרב, אני נתקל בעיקר בנשים שהן אינטלגנטיות למכביר, ובתחום עיסוקן יכולות להטיל ספקות ולהיות ביקורתיות, אך בכל הנוגע לטקסטים הנוגעים ליהדות הן עומדות נבוכות (מול מכסה מנוע מורם, לדידי; או סתם נבוכות, לדידך). וזה עצוב.

      בברכת "הכותבים בדמעה ברינה יקצורו"
      אחד שלא יודע לקצור

  2. בנל"ש יקר!

    נכון גם בעייני שהכלים נבנים מהידע והידע מהכלים. אך לא די במקום רכישת הידע והקניית הכלים כדי שאדם ידע להשתמש בהם בתבונה ובהשכל. לא פעם נתקלתי (גם אני נתקלת) באנשים בעלי ידע רב ודיפלומה (אפילו מתקדמת) בתחום בו הם עוסקים אך בפועל הם אינם מבינים ולו מקצת בתחומם. כלומר כשהם נפגשים בפרקטיקה של התחום שלהם אין להם מושג קלוש ולצופה מהצד נראה הקשר בינם לבין תחום התמחותם תלוש… ולעומתם, אנשים שלא רכשו את הידע במסגרת ממוסדת אלא בשטח ובפרקטיקה והם עושים את עבודת נאמנה ומבינים פי כמה וכמה מאותם מלומדים (שלא נגיד מכניסים אותם בכיס הקטן).

    וכל זאת איך?

    כי הם יודעים להשתמש בעקרונות ולהפעיל אותם נכון ובמקומות המתאימים. זה קשור לאופי שלהם לכישורים שלהם, לאינטליגנציה שלהם, וביכולתם לעשות היקשים ולהיות קשובים לסביבתם ולקרוא את המפה נכון…

    לחידוד העניין… ידע לא מחליף יכולת אימננטית באדם אלא יכול לחזק אותה ולהוסיף לה (וראוי לו לאדם שקיימות בו יכולות לחזקם בדרכים השונות). יש דברים שאם הם אינם טבועים באדם הוא לא יוכל לרכוש אותם (לפחות לא בשלמותם).

    זה הדין בעייני גם בעניין הלימוד התורני. להיות בנלש או מדלשיסטית לא הופך את אותו אדם למה שזה לא יהיה (אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה), כמו שלימוד היסטוריה לא הופך אדם להיסטוריון ולימוד סוציולוגיה לא הופך אדם לסוציולוג… יש עוד כמה דברים בדרך. המציאות מוכיחה שאפשר להיות היסטוריון גם בלי ללמוד היסטוריה… לכן כתבתי שלדעתי בחורה שהולכת כל שני וחמישי לשיעורי תורה לא נופלת מחברתה המדלשיסטית ויכולה אף להתעלות ממנה, בהנחה שהיא יודעת לשלב את בכלים שלה עם הידע שהיא צוברת (וידע ביהדות ובקיאות בנושאים דתיים לא צוברים רק במדרשה/ ישיבה… אלו רק עוד מקומות לצבירת הידע שניתן לרכוש אותו בדרכים נוספות)

    צא ולמד על דרכו של אברהם אבינו… אני אומנם לא היסטוריונית, אבל כמדומני בתקופתו לא היו מדרשות וישיבות… ולאן הוא הגיע עם שאלותיו?!

    מאחלת לך שאת הבלוגים הבאים שלך תכתוב מתוך שמחה וטוב לבב 🙂
    שלי (!)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s