כמה הערות על הצהרת הנאמנות

[1] ביום רביעי פורסם כי בנימין נתניהו קיבל את הצעתו של יעקב נאמן לתיקון חוק האזרחות, לפיו כל אדם לא-יהודי שירצה לקבל אזרחות ישראלית – ובכלל זה פלסטינים המבקשים אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לאחר שנישאו לערבים-ישראלים – יהיה חייב להביע נאמנות למדינת ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית". ההצעה תובא לאישור הממשלה ביום ראשון, וזו, על פי ההערכות, צפויה לאשר אותה.

ההחלטה של נתניהו לאמץ את התיקון לחוק עוררה את התנגדותם של אנשים רבים, בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית אך לא רק, כשהטיעון העיקרי הוא שזו החלטה פופוליסטית, שמכוונת בעיקר כלפי ערבים שלא יסכימו לשאת הצהרה כזאת, וגם אם לא יהיה לתיקון החוק הזה נפקא-מינות מעשיות, הוא רק יגרום לאנטיגוניזם בקרב ערביי ישראל, שגם כך כל עצם קיומם במדינת ישראל טעון ורגיש, והם מצויים בדיסוננס קוגניטיבי תמידי.

[2] אני מבקש להתייחס לעצם ההחלטה במנותק מהנסיבות וההשלכות הפוליטיות שלה, כלומר לעצם הדרישה שפלוני או אלמונית יצהירו הצהרה כלשהי על מהותה של מדינת ישראל. כי עוד בטרם ההצהרה הספציפית הזו וההשלכות הפוליטיות שלה – כל הצהרה על מהותה של מדינת ישראל היא מטופשת. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית מעצם קיומה, צביונה וחוקיה, מעצם הגדרתה העצמית ככזו. אז נכון שאת ההגדרה העצמית צריך למלא בתוכן, ולכך נועדו חוקיה וסמליה של המדינה. ונכון שיש המנסים לערער על היותה כזו, ומכאן נובע הצורך ב"חיזוקים חיוביים" בנוגע ליהדותה של המדינה. אולם עדיין, מדינת ישראל אינה צריכה שאנשים יצביעו עליה ויגדירו אותה. זכות הגדרתה עומדת לה לעצמה. באותה מידה, יהיה זה מטופש לדרוש ממבקשי-אזרחות להצהיר שמדינת ישראל "מחוייבת לשויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", כפי הנאמר במגילת העצמאות.

[3] יש משהו מכמיר-לב בדרישה האובססיבית של מדינת ישראל מכל הבאים-בשעריה להכריז עליה כיהודית ודמוקרטית, והדרישה שיכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, חזרה גם במשא ומתן עם הפלסטינים. הדבר דומה, לשם הדוגמא, לשף ברמה בינלאומית, שיש לו תסביך-נחיתות כל-כך גדול ודימוי עצמי כל-כך נמוך, שהוא צריך לבקש מהסובבים אותו שיגידו לו כל הזמן כמה הוא מבשל טוב, שהוא צריך להגיד לעצמו כל הזמן שהוא מבשל טוב. באופן דומה, אותי אישית מעציב לראות את הנטייה הכמעט-כפייתית שיש לחלק מן ההומוסקסואלים, ובפרט הומוסקסואלים-דתיים, שיכירו בהם ככאלו, ולא די להם בהגדרתם העצמית ככאלו, ולא די להם שהם כאלו (ואני לא מדבר על הכרה לצורך תיקון-אפלייה וכדומה). אז נכון, שהן למדינת ישראל והן להומוסקסואליים יש "סיבה טובה" לכך, אך לדעתי זה לפעמים מיותר וחסר-ערך. 

[4] אך יותר משזה מכמיר לב, זה מעורר חשד. כי אם מדינת ישראל צריכה כל הזמן אישרור-חיצוני לכך שהיא יהודית ודמוקרטית, אולי היא לא באמת כזו, אולי היא לא באמת מתנהלת לפי הנורמות והערכים האלו?

[5] הסוגיה הזכירה לי את החלוקה הקלאסית שיש בעולם הנרטולוגיה, שכל בר בי רב דחד יומא בחוג לספרות מכיר, בין לתאר לבין לספר, בין "תיאור" ל"סיפור": הסיפור הוא-הוא הדבר עצמו והתיאור הוא על הדבר. לדוגמא, אם אדם הוא שמח, אז אפשר להראות ולכתוב כיצד הוא שמח (מדלג מעל ביובים ברחובות, למשל), ואפשר לתת לאותו אדם להגיד: "אני כל-כך שמח". במקום לתת לאדם לומר את זה, יש לתת למציאות לומר את זה. תמיד הסיפור עדיף על התיאור, כי הוא נוכח יותר והוא מתוחכם יותר, וגם התיאור פחות "אמיתי", כלומר הוא דרכו של המספר להגיד שהנ"ל הוא שמח, אבל במציאות אדם שמח אינו מצהיר על עצמו שהוא שמח, הוא פשוט שמח. וכאמור, הצהרה עצמית לפעמים מעוררת חשד, כי אם היא הייתה מציאותית – לא היה בה צורך.

במקרה נתקלתי בדוגמא שיכולה להבהיר את העניין, בספר של הרלן קובן שאני קורא, "The Woods". הגיבור מספר על אהבת-נעורים שהייתה לו לפני עשרים שנה, ומספר כיצד הוא חשב שלמרות שאהבות-קיץ הן קצרות-טווח – אצלו זה יהיה אחרת: "I truly believed that we would never let each other go". עד כאן המציאות, כלומר "הסיפור". בשלב זה של הספר, אנחנו כבר יודעים שהגיבור התחתן עם מישהי אחרת, ולמעשה הוא כבר אלמן עם ילדה. כלומר, אנחנו יודעים כבר, כפי שהגיבור מציין בהתחלה, ש-"Summer romances come to an end". אלא שאז קובן מוסיף על הסיפור – "תיאור": "The young are so dumb". אפשר לראות את העליונות של הסיפור בהיותו מלא ומעובה, ואת הנחיתוּת של התיאור, בהיותו ישיר מדי, ובמקרה הספציפי הזה – את המיותרות של הוספת התיאור על הסיפור – ברור שהיית צעיר ומטומטם, הרי אנחנו יודעים שלא התחתנת איתה בסוף!

ואם נחזור לעניינינו, במקום שמדינת ישראל תתן להצהרות השכם והערב להראות שהיא יהודית ודמוקרטית, שתראה במציאות כיצד היא יהודית ודמוקרטית. 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “כמה הערות על הצהרת הנאמנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s