הבדל של מילה

כשאומרים לי: "אתה כבר בן שמונה!"

אני נהנה.

אבל יש אנשים שאני שונא.

כאלה ששואלים: "אתה רק בן שמונה?"

לאנשים כאלה אני לא עונה.

כי אם אומרים לי רק אני מרגיש עלוב

ואם אומרים לי כבר אני מרגיש חשוב.

אימא אומרת: "זה לא משנה.

העיקר שאתה באמת בן שמונה.

העיקר שגדלת ואתה עוד גדל".

היא לא מבינה מה ההבדל.

היא לא מבינה שבין כבר לרק

יש הבדל ענק.

(הבדל של מילה/ חגית בנזימן)

היום (יום ד') בבוקר, כשיצאתי מן הרכב בחנייה של הרכבת וצעדתי לעבר התחנה, אישה כבת 60 קראה לי מאחורה: "בחורצ'יק, שכחת לכבות את האורות". עכשיו, זה לא באמת ששכחתי לכבות את האורות; האורות באוטו שלי כבים ב-delay, גם לאחר שאני מכבה אותם ונועל את האוטו, כמו שרדיו ממשיך לפעול כמה שניות לאחר שמנתקים אותו מהחשמל. אבל אין לי עניין להתגאות בכך שלא שכחתי לכבות את האורות (עדיין לא ראיתי אחד שמתגאה ב-OCD שלו). אני רוצה לדבר על מילת הקריאה שלה לעברי, "בחורצ'יק".

אין ספק, יש כאן מקום להתלבטות. היא לא יודעת איך קוראים לי, ואני הייתי עם גבי אליה. היא הייתה צריכה להסב את תשומת ליבי איכשהו. מה עושים במקרה כזה? החלופות אינן טובות בהרבה, וחלקן אפילו גרועות יותר: גבר מתחת לגיל 30, יכול היה להשתמש ב"אחי", שזו הגרועה שבמילות הקריאה; אני לא אח שלך, אם תרצה ואם לא, אם אני ארצה ואם לא. זו מילה שבאה לקרב ("כולנו משפחה"), ויוצאת מרחקת. המקום היחיד שבו הפנייה "אחי" היא נסלחת הוא בצבא, אז בבקשה, אם אתה רוצה לקרוא לי "אחי", עלה ראשית על מדים, ורק אחר-כך קרא לי "אחי", ואם אינך לובש מדים – הימנע מכך. הפנייה כ"גבר" אף היא מילה שמאוסה עליי, ובפרט שבמקרה של הח"מ, זו הנחת יסוד שלא מובנת מאליה כלל (אפשר לקרוא לי "זכר", כמו ב"זכר, שכחת לכבות את האורות", "If it's make you the change").

רק אל תקראו לי "בחורצ'יק", כי בחורצ'יק זו מילה מקטינה, הייתי אומר אפילו מזלזלת, ובפרט כשהיא נאמרת מפי אישה כבת 60, כאז היא כמו אומרת "זה נוער זה? – זה בררה". אני הרי לא הייתי מהין לקרוא לה "סבתא'לה, שכחת לכבות את האורות" (או "סבתא, מדוע האורות של האוטו שלך דולקים? כדי שתוכלי לראות אותי יותר טוב?!"). אם המקרה היה הפוך, והיא הייתה שוכחת לכבות את האורות, הייתי פונה אליה "סליחה" (פעם, פעמיים), או קורא לה "גברתי". ועד כמה שזה מאולץ או נמלץ, הייתי מעדיף שיפנו אלי כ"אדוני" (אגב, בשיחותיי הרבות כמוקדן טלפוני, שמתי לב שהרבה ערבים, נוהגים לפנות אליי כ"אדוני", ולצערי לדעתי זה מעיד על תודעה עבדוּתית שיש לרבים מהם, כאילו היהודים הם "אדוני הארץ"). אל תקרא לי בחורצ'יק.

השיר של חגית בנזימן שבראש הרשומה, מדגים יפה את הכמיהה של ילדים קטנים להיות כמה שיותר כמו המבוגרים, להיות כמה שיותר גדולים חרף גילם, גובהם וגודלם, וגם אני זוכר שהייתי מזייף למעלה מידה נעליים אחת או שתיים. המעניין הוא שבשלב מסוים הגלגל מתהפך, לפחות אצל חלק מן האנשים, והם מתחילים לזייף למטה, או "לעגל למטה", את מידות הבגדים או את הגיל. אחותי הרופאה למשל, דואגת לעמעם על גילה האמיתי, ולמיטב זיכרוני היא בת 20 כבר כמה שנים טובות.

רק שאצלי הבעיה – והבעיה אקוטית יותר כיוון שהיא משולבת עם ביטחון עצמי נמוך – חוזרת לילדות: אמנם אני לא מזייף בשום צורה ומידה, אך באופן תדיר אנשים חושבים שאני חמש שנים צעיר יותר, וכשאני מגולח בכלל חושבים שהרגע חגגתי בר-מצווה. ולכן הכינוי "בחורצ'יק", תופש אצלי משמעות אחרת (אם כי, לפעמים אני חושב שזה נחמד להיראות צעיר). אותה אישה אמנם לא יכולה לדעת את זה, אך לכן היא יכולה לבחור לפנות אלי במילת קריאה הניטראלית ביותר, "אדוני" או כמובן "סליחה".

ובשבילכם, אני כבר בן 25, לא רק. תודה.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “הבדל של מילה

  1. אני חושבת שהילד בשיר טיפש. בהנחה שהוא רוצה להחשב גדול. אם אומרים "אתה כבר בן שמונה!" משמע – אני מצפה ממך להתנהג בצורה בוגרת יותר, משמע אתה קטן. אם שואלים "אתה רק בן שמונה?" משמע – חשבתי שאתה יותר גדול.
    מסקנה: אם בא לך להתעצבן על מישהו בגלל מילה כדאי שקודם תבין את המילה.
    ובלי קשר: בחורצ'יק זו אחלה מילה. חבל שגם לה, כמו ל"אחי" ול"גבר", אין מקבילה נשית (אם כי בחורצ'קית גם הולך לפעמים).

    • אילה, את יוצאת מנקודת הנחה שהמשפט "אתה כבר/ רק בן שמונה", נאמר כתוצאה ממשפט אחר או בציפייה לפעולה בהמשך, כלומר "אתה גדול/ קטן ולכן…" וזו פרשנות שאינה הכרחית. אף אחד לא מצפה ממנו לדבר, הוא פשוט נשאל לגילו, והתגובה ביחס לאיך שהוא נראה חיצונית. כשאומרים לו "רק", חשבו שהוא גדול יותר, ואחרי שהוא אומר להם – הם "מקטינים אותו", וכשאומרים "כבר", חשבו שהוא קטן יותר ולכן "מגדילים אותו".

      וחוצמזה, אחותי היא גם מילה שמשתמשים בה, ויש אפילו תנועה פמיניסטית בשם זה

  2. אודי,
    אני חושב שלנשים מבוגרות (נניח 60 ומעלה) יש בהחלט את הפריבילגיה לכנות את הצעירים של ימינו בכינוי המלבב "בחורצ'יק". אני מוצא בכך הרבה חן.
    אז נכון, אני סובל מהתסביך ההפוך ורוצה תמיד להיחשב צעיר ממה שאני באמת (וזאת כיוון שאני קשיש לגילי), אבל "בחורצ'יק" זה חמוד לאללה וזה מעלה בראשי תמונה של זקנה חובטת במישהו מגודל עם התיק שלה.
    חוצמזה, אני קורא לאנשים ברחוב אחי ולא מסכים להפסיק עם זה. אתה רשאי לקרוא לי אחי למרות שהשתחררנו מזמן.
    אציין שמעט הזדעזתי לקרוא את דבריך על ציבור הפונים הערבי שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s