3 הערות על רבנים נגד השכרת דירות לערבים

בתחילת השבוע נודע ש-50 רבני-ערים חתמו על גילוי דעת האמור להתפרסם כמה ימים אחר-כך, ובו נכתב כי חל איסור הלכתי חמור על מכירה או השכרה של דירות וקרקעות בארץ ישראל למי שאינו יהודי (יעני ערבים, מכיוון שפסק ההלכה הוא תלוי-זמן ומקום. בואו נפסיק עם התקינות הפוליטית כבר עכשיו). זאת, בעקבות אמירות דומות שנשא הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת, על השכרת דירות לערבים בעיר-שיפוטו כחודש ימים לפני, אמירות שלוו במהלך מיוחצן לעילא מצדו (הכולל שתי כתבות בשני מוספים ראשיים, אחת ב"סופשבוע" של "מעריב", ואחת ב"מוסף הארץ"). עוד אלו מדברים, וכבר פורסם על גילוי-דעת דומה עם חתימות של 300 רבנים, והמילה האחרונה בסאגה הזאת, נכון לעכשיו ועד היכן שאני בקיא, היא האמירה שיצאה מבית הרב יוסף-שלום אלישיב, היוצאת נגד אותן עצומות.

[1] אמנם פסקי-ההלכה האלו ראויים לגינוי לדעתי, אך חשוב לי להדגיש שישנה הרבה צביעוּת בשולי השיח הנוכחי, וגם לא מעט ניתוק מהמציאות. פתאום כולם נהפכו לאוהבי-ערבים. אחד הדברים החזקים והמצחיקים עד-דמעות שסייד קשוע מראה בעונה השנייה של "עבודה ערבית", זה את הצביעות שיש ביחס לערבים, גם מפי יהודים ליברליים ו"שמאלנים", "צביעות מרחבית", צביעות באופן כללי, אך בעיקר צביעות הנוגעת למגורים בבניין משותף עם ערבים, כמו בעל הבית שמשכיר דווקא לאמג'ד ובושרה עליאן את הדירה על-מנת להתנקם בשכניו, או השכנים שמתנגדים שאמג'ד יצטרף למשמר השכונתי. אז זה כמובן לא מכשיר את השרץ שהוציאו תחת ידם אותם רבנים, אך זה גם לא אומר שכל בלוגיסט מתחיל יכול לכתוב את דעתו בעניין (אני, אגב, מעולם לא התיימרתי להיות לא-יומרני). ובפרפרזה על הרב אלישיב: אני כבר מזמן אמרתי שיש בלוגרים שצריך לקחת מהם את המקלדת.

[2] הפרשה הנוכחית הינה מיקרוקוסמוס לתהליכים והתמורות שעברו ועוברים על הציבור הדתי-לאומי בעשורים האחרונים, ויש בה בכדי לתמצת את מערך היחסים במשולש-הכוחות דתיים לאומים-חרדים לאומיים-חרדים – יחסי כוחות בינם לבין עצמם פנימה, ובשיח התקשורתי כלפי חוץ.

ראשיתה באמירות הקיצוניות מפי רבנים, רבנים שהם כמובן בבואה לציבור אותו הם מייצגים (אין מלך בלא עם); הציבור הדתי-לאומי שחלקו נמצא במגמת הקצנה והתמרה לעבר מה שמכונה "הציבור החרדי-לאומי". ויש כאן בכדי לעבות את המושג חרדי-לאומי בפרשנות נוספת: החרדיות הלאומית אינה רק ניסיון-נואש לחקות את החרדים בהקפדה על מצוות, אם המסמן "חרדי" אכן בא לרפרר על הקפדה ודקדוק במצוות (הנחה בעייתית, אך אין זה המקום להתייחס אליה); החרדה אינה לדבר ה' כי אם חרדה ללאומיות, החרדה מפני אובדן הארץ והלאומיות במסווה של דבר ה', במסווה של פסק הלכה.

ואמירות כגון אלו תורמות לדימוי "אני דתי-לאומי משמע אני מתנחל", עד ששני אלו דבוקים זה בזה ללא הפרד, דימוי בגינו אוהבת התקשורת לחבוט בציבור זה, בחושבה שהשהייה של מדינת ישראל בשטחים הכבושים היא אם כל חטאת, והמתנחלים, כלומר הציבור הדתי-לאומי, הם בבחינת "אכן חולינו הוא נושא". במילים אחרות: לולא הוביל הציבור הדתי-לאומי את ההתנחלות של מדינת ישראל בשטחים הכבושים, כל הסיפור היה מקבל נפח תקשורתי קטן בהרבה.

הטוויסט המעניין בעלילה הוא כניסתם של החרדים לתמונה. לאחר שהרב אלישיב יצא נגד גילוי-הדעת הנ"ל, משכו ידם ממנו מספר רבנים, ובהם מספר רבנים דתיים-לאומיים. וגם אם אין קשר ישיר בין שני אלו, אין ספק שהקשר הוא אימפקטיבי, כלומר הרב אלישיב זרק אבן למים, והאבן הזו יצרה אדוות סביבה, ואפילו שינוי של מגמה. לפי הפרסומים בתקשורת (ואני מדגיש זאת, כיוון שזה מקור אינפורמציה שניוני, אולם אני נאלץ להסתפק במקור האינפורמציה הזה, לפחות עד שישלמו לי), הרב חיים דרוקמן חזר בו באותו יום שדבריו של הרב אלישיב נאמרו, שזה עיתוי בעייתי במקצת. הרב דרוקמן, אייקון דתי-לאומי ללא עוררין, אמנם טען שאין קשר בין דבריו של הרב אלישיב לבין משיכת חתימתו מגילוי-הדעת, אולם לי אין ספק שהם השפיעו עליו, ולו אי-שם בנבכי התת-מודע. כלומר, מהלך הדברים האחרון מראה שוב את הרפיסוּת וההתרפסוּת של חלק מן הרבנים הדתיים-לאומיים אחר הרבנים החרדים, אחר "גדול הדור", התרפסות שהיא חלק ממגמת ההתחרדלות של הציבור הדתי-לאומי.

אולם מעניינת לא פחות היא ההתרפסוּת של התקשורת כלפי החרדים. הרי על כל הרב שמואל אליהו אחד, אפשר להביא הרב יובל שרלו אחד, ועל כל הרב שלמה אבינר אחד אפשר להביא הרב יהודה גלעד אחד, לכן אני לא מתייחס לעצם פסק ההלכה, כיוון שנהיר לי שפסק ההלכה הוא אידיאולוגי, ולכן ההלכה אינה האישיו. והרבנים הנ"ל אכן פירסמו את דעותיהם על במות שונות, בטורים שונים. אבל הם לא קיבלו כותרת ראשית ב"הארץ", כי כותרת ראשית ב"הארץ" מקבל רק "גדול הדור". כי דתי-לאומי זה נחמד, אבל התקשורת רוצה את ההארד-קור, את הליבה, את הבייסיק: הרב אלישיב.

אמנם "התקשורת" ו"המציאות" אלו שני יקומים נפרדים, שלא תמיד מקיימים ביניהם קשר קורלטיבי של אחד לאחד, ולכן אין זה הכרחי שיהיה מתאם בין הדברים במציאות לבין הנפח שהם מקבלים בתקשורת, אך אין ספק שיש מן האמת בטענה שתחום השפעתו של הרב שרלו אינו מגיע לקצה-קצהו של תחום השפעתו של הרב אלישיב. כל מי שמכיר אותי קצת יודע שאני חסיד גדול של הרב שרלו, ואני מוכן בכל עת לשאת את שולי גלימתו של הרב שרלו שלא תתחכך באדמה, אבל הרב שרלו, שקולו הדק משווה לדבריו אינטונציה של דברים לא-תקיפים מספיק, תמיד ישאר הרב שרלו. כי הרב שרלו הוא כמוני: כולם יודעים שהוא עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר, אבל אף אחד לא לוקח אותו באמת ברצינות.

[3] זה לא פשוט להיות בן של אבא שלך, ועוד יותר לא פשוט להיות "בן-של", כלומר בן של אישיות מפורסמת, והכי קשה להיות בן של רב. כי לחיות בצלה של אישיות גדולה זה לא פשוט, זה מאפיל עליך כאדם עצמאי, ולחיות בצלו של מישהו שכולם נושאים אליו את עיניהם, שהוא קדוש וצדיק והוא שליח האל ונושא את דבר האל – זה מסנוור, ואפילו מסרס. אז בן רגיל צריך להרוג את אבא שלו בתהליך אדיפלי טבעי, כלומר להתפתח ולגדול בנפרד ובשונה מאביו, אבל לבן של רב יש קושי להרוג את אבא שלו, כי "אבא שלו הוא הכי בעולם". 

ולכן לרב שמואל אליהו יש תסביך אדיפלי לא פתור. הוא בחר להמשיך בדרך אביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אבל הוא לעולם לא יהיה אבא שלו, מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט לא הוא ומכיוון שאבא יש רק אחד, כלומר הרב מרדכי אליהו הוא יחיד בדורו. לכן הוא עושה מהלך אלישעי, אשר ביקש לעשות את מה שאליהו הנביא, אביו הרוחני עשה, רק באופן טוב יותר-לכאורה, באופן קיצוני יותר. הוא רוצה להמשיך את מורשת הרב, את צו-האב, אבל זה כמובן מהלך שנידון לכישלון מראש.

הדוגמא הטובה ביותר לבן-של-רב שניסה ללכת בדרכי אביו, היא הדוגמא של הרב צבי יהודה זצ"ל, שהלך צעד קדימה עם הדברים שאביו, הרב אברהם-יצחק הכהן קוק זצ"ל, לכאורה התכוון אליהם, ואת פירותיו כולנו אוכלים היום. חבל שהרב שמואל לא לקח כמה טיפים מהרב צבי יהודה כיצד עליו לנהוג כבן של רב, ומכלל הן היה מסיק על לאו.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “3 הערות על רבנים נגד השכרת דירות לערבים

  1. אני חושב שאפשר לצאת מתסביך אדיפלי אם אתה לא גר בעיר של אבא שלך.
    אבל רצוי עיר של יהודים…
    בהצלחה עם השקרים

      • טוב, באמת קצת לא הייתי ברור.
        דעתי בעניין היא שאין כאן גזענות, או שהיא מוצדקת.
        אני בעד המניעה של השכרת דירות לערבים במקומות מסוימים.
        מדינת ישראל הייתה מקום טוב יותר אם היא הייתה מורידה את מסכת הפוליטקלי קורקט האנטי גזענית.
        איננה בעד גזענות של פגיעה בשני. אך אפליה בהחלט לעיתים לגיטימית. במיוחד כשאין כוונה לפגוע בשני אלא להגן על עצמך.
        ובהקשר של להגן על עצמך. משיחה שאני שמעתי אודות הנושא (עיין ערך עולם קטן), פעולה זו נועדה למנוע מצאצאי ישמעאל לבחור להם מבנות ישראל ובהמשך למשוך אותן לכפרים שלהם.
        אתה יכול להגיד שאני פרנואיד או סתם מיושן.
        אבל מבחינתי זו סכנה גדולה. ונושא עצוב.
        כל הדברים הללו גרמו לי להבין את הרב שמואל אליהו
        ובכך לחלוק על הניתוח האדיפלי שלך.
        לדעתי, הוא חושב ככה, פשוט כי הוא חושב ככה.
        וסוף דברי היו בהצלחה עם הפסיכומטרי, כהתייחסות למאמרך הבא,
        העוסק בשקרים.
        יום טוב,
        איתי.

      • איתי,

        בוודאי שמעת משפטים כמו: תחליף את "מדינת ישראל" ב"ארה"ב" (נגיד), ואת המילה "ערבים" במילה "יהודים", כלומר תאר לך שבמדינה אחרת היו אוסרים על השכרת דירות ליהודים, בין אם מצד שלטונות המדינה ובין אם מצד שלטונות הדת. אתה מסכים איתי שזה צעד גזעני.
        אז נכון, שמדינת ישראל היא מדינה יהודית. אבל אני מפרש מדינה יהודית כך: הציוויון והסמלים לדעתי צריכים להיות יהודיים, אבל בכל מה שנוגע לזכויות אזרחיות, אין אפשרות להפלות בין דם לדם. אני חושב שהרבה מאוד אנשים לא מבינים שהמשמעות של "מדינה" ו"ריבונות", זו גם אחריות על המיעוטים החיים במדינה. אנחנו לא גרים בשטעטל שבו היהודים אחראיים על היהודים בלבד. למדינת ישראל יש אחריות מלאה על כל התושבים הגרים בה. אז מה אתה מציע, שיעברו לעשרים-ומשהו מדינות ערב האחרות? אני חושב שזה לא אנושי, לא אפשרי וכולי.

        לגבי הרב שמואל אליהו. כפי שציינתי ברשומה, בן שהולך בדרכי אביו, בדרך כלל זה אומר שהוא לא התפתח ככל צורכו, כלומר לא בחר לעצמו את הנתיב המתאים לו, ולפעמים הוא בוחר במקצוע של אביו בגלל שאביו היה סמכותי מדי כלפיו, ולא אפשר לו להתפתח בדרכו האישית, ובמקרה של רבנים, לפעמים בניהם מוקסמים מכך שאביהם הוא כל-כך גדול ולכן הם הולכים בנתיב שאביהם התוו, מבלי שהם יודעים אם זה מתאים להם. לקבל הסמכה כרב זה לא מסובך; אבל להיות רב בעל שיעור-קומה, עצמאי, משמעותי וכולי וכולי – את זה יש למתי מעט. וכשאני רואה רב נמוך-קומה (מהבחינה הזו שהוא לא מפיק מפיו מרגליות) שאביו היה רב, אני חושש שהוא לא בחר במקצוע המתאים, ולפעמים הוא רק משמש פרשן של אביו, מבלי שבחר לו דרך חדשה לילך בה, כמו במקרה של הרב צבי יהודה, ובאופן מובהק פחות אצל הרב שמואל אליהו. וכאשר יכולת הפרשנות של הבן הרב מוגבלת – וכך אני מפרש את המקרים הנ"ל – התוצאות בעיתיות.

        ולגבי הפסיכומטרי – עשיתי את הפסיכו' כבר לפני כעשרה ימים (ב-3.12). היה בסדר. תודה על האיחולים. עידכונים יהיו עוד כשבועיים [תתכונן להורדה משמעותית בממוצע הקראווני]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s