ההלכה במשנתו של אדם ברוך

הדברים מוקדשים לעילוי נשמת אדם ברוך בן נחמה, ומלווים בתפילה לבורא עולם: ושבו בנות לגבולן

 

סיימתי היום (יום א') לקרוא בפעם השניה את ספרו של אדם ברוך "סדר יום" (אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים וגו'), ותובנות שקראתי בפעם הראשונה והיו עמומות – נעשו ברורות יותר, ורעיונות שהיו אמורפים תחילה – קיבלו צורה כעת. ובטרם אכנס בעולו של קורס פסיכומטרי מס. 2 ואשקֶע עצמי בחובותיו ותרגיליו, מצאתי לנכון לעשות סיכום קצר של תפישת ההלכה במשנתו של אדם ברוך. ודוק, למרות שהדברים של אדם ברוך הרשימו אותי ונתנו לי זווית ראיה אחרת על הסוגיות בהן הוא דן, אני מדגיש שאין זו דעתי האישית, אלא תפישת ההלכה לפי אדם ברוך (כפי שאני מבין אותה), ולחלק מהדברים שאדם ברוך אומר, אני אכן לא מסכים.

הרשומה תנוע בין דברים היפים לעבודה סמינריונית ("תפישת ההלכה בהגותו של אדם ברוך") לדברים היפים לעלון-שבת. כלומר, הדברים שאכתוב להלן יכולים לשמש הן כפורמט לעבודה סמינריונית (אם הרב בני לאו כתב דוקטורט על משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, ההלכה במשנתו של אדם ברוך יכולה לפרנס סמינריונית) – ואם לא עבודה סמינריונית אז לפחות טענה לעבודה סמינריונית (כשם שהבלוג אינו בכלל כתיבה שיש בה טעם, אלא טענה לכתיבה שיש בה טעם) – והן כפורמט לעלון שבת, מהבחינה הזו שאעשה כמעשה הרבנים הפובליציסטים הלוקחים את דברי התורה הנצחיים והרחבים מני-ים ומכווצים אותם לענייני דיומא קונקרטיים, מצמצמים אותם לכדי שופר להשמעת האידיאולוגיה שלהם, מגלגלים אותם לכדי אופנִים להסעת מרכבות דעותיהם הפוליטיות, מדהירים את הציבור להאמין שלדבריהם ממש התכוונה התורה. בשל כך, הדברים יהיו תחילה קצת כבדים כמשקל עבודה סמינריונית, ולקראת סופם יהיו קלילים כדפי עלוני-שבת. וכל הרוצה לעשות מהדברים עבודה סמינריונית או עלון שבת – יבוא וייטול, הרשות נתונה. אם כן, עבודה סמינריונית ועלון שבת במקום אחד? אין דברים כאלה. רק אצלנו, רק היום.

האדן הראשון בבנין משנתו של אדם ברוך, העיקרון הראשון והטריוויאלי-לכאורה כשאנו מדברים על הלכה, הוא היותה של ההלכה מתפרשת על כל תחומי החיים, ובמילותיו של אדם ברוך בהקדמה: "ההלכה מתוחה כשמיכה דקה ושקופה על פני כל תרבות החיים" [עמ' 16; כל הציטוטים ברשומה הם מ"סדר יום", כתר 2000, אא"כ אציין אחרת]. או במקום אחר, כשאדם ברוך מתייחס לנסיגתו של ישראל אייכלר מדיון במיסוד הזנות בתוכנית "פופוליטיקה": "ההלכה, מטבעה, מנהלת דיון פומבי בכל נושא שעל סדר היום האנושי. מבחינתה, אין נושא גבוה מדי או נמוך מדי… אין נושא פנוי ממנה" [עמ' 55]. 

הדברים אולי טריוויאליים, אך לי הדבר התחדש מכמה בחינות. מרתק להיווכח לרגישותה של ההלכה לדיבור מסוים, רגישות ניואנסית שגם אדם ירא שמיים ושומר מצוות לא בהכרח יהיה ער לה, כמו גם לרגישות ההלכה לסיטואציות מסוימות בהווי החיים היהודיים ולרצונה לבנות התנהגות תקנונית בכל סיטואציה. לסיטואציות מסוימות כיצד? כמו הלכות היאך נותנים צדקה לקבצני רחוב [עמ' 167-168, עמ' 204], או הלכות היאך נוהגים בבית האבל [עמ' 59-60, עמ' 279-280, עמ' 282]. לדיבור מסוים כיצד? כגון קביעתו של אדם ברוך שלחישה אינה מעידה על צניעות, כי אם "לפי ההלכה, לחישה זו הינה אלימות רוחנית ממש. הלחשן, המכריח את זולתו להאזין לו בדריכות רבה, מבקש ליצור באופן מלאכותי חשיבות לעצמו…" [עמ' 267], או במקום אחר, ביחס לאונאת דברים: "הדיבור בונה עולם ומרחיב עולם. ההלכה נפרשת במלוא עוצמתה מול הדיבור" [עמ' 303].

אולם עד כאן, כמדומני, מדובר רק בהצגת ההלכה במלוא עוזה ותפארתה, כלומר לשם כך נדרשת רק בקיאות עצומה בהלכה ואריזה מחדש של חומרים ידועים, כפי שאדם ברוך מציין שעושים בתקשורת עד זרא ["אדם ברוך תקשורת", דביר 2010, עמ' 296-297], ובדקוּת שפתו אדם ברוך אורז היטב את ההלכה לציבור הישראלי. אולם בעיקר מפליאה היא יכולתו של אדם ברוך לתרגם הלכות מן העבר לסיטואציות עכשוויות – כמו העתקת סיטואציה בשולחן-ערוך המדברת על מציאת כסף בחנות (בין הדלפק למוכר – שייך למוכר, על הדלפק ובין הדלפק ולחוץ – שייך למוצאם) – למציאת כסף במונית (מושב קדמי – שייך לנהג המונית, מושב אחורי – שייך למוצא; עמ' 39). אולם יותר מכך מדהימה היא יכולתו של אדם ברוך לגזור עקרונות הלכתיים ולהכילם על מקרים עכשוויים, במנותק מההקשר המקורי. דוגמא יפה לכך היא קביעתו שאם נכנסת למסעדה, זיהית מכר שלך והתיישבת לידו – אפילו אם המכר הזמין אותך לשבת לצדו – עברת על "הסגת גבול", כיוון שאותו מכר הזמין אותך משום נימוס ולא התכוון ממש שתבוא ותשב לידו, ובכך שישבת לצדו, הסגת את גבולו, פלשת לטריטוריה הפרטית שלו [עמ' 154].

ובהקשר זה הבנתי דבר נוסף בנוגע להלכה במשנתו של אדם ברוך: נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לא המציא את "האקטיביזם השיפוטי" (אגב, דברים שאמר אהרן ברק משמשים את אדם ברוך להגדיר את משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף; עמ' 186 ועמ' 202). כמובן שאין הכוונה לחלוקה הדמוקרטית בין שלוש הרשויות ולהתערבות של הרשות השופטת בהחלטות שתי הרשויות האחרות, כי אם לפלישתה של ההלכה לכל תחומי החיים, למבטה הביקורתי של ההלכה בכל תחום בחיים. כלומר, לא ניתן לומר – כמו שלפעמים נשמע – שיש תחומים הלכתיים ויש תחומים שאינם הלכתיים. מבחינת ההלכה, לית אתר פנוי ממנה. ויש כאן בכדי לרבד בשכבה נוספת את המשפט: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". זה משפט שבא לצמצם את ההלכה לכדי ארבע אמות, לתחום הפרט, אלא שלמעשה, אליבא דאדם ברוך, ההלכה, שהיא גילום דבר ה', ממלאת כל עלמין וסובבת כל עלמין.

עיקרון נוסף שאדם ברוך מרבה להזכירו הוא היותה של ההלכה "אנושית". במהלך "סדר יום" הוא מרבה להביא את המשפט (בווריאציות שונות): "ההלכה נועדה לאדם ואין האדם נתין כבוש של ההלכה" [לדוגמא בעמ' 15]. בניסוח דומה הוא משתמש ביחס לפסיקתו של הרב משה פיינשטיין על כך שמותר לשכן ילדה עם פיגור שכלי במוסד שלא שומר כשרות, שבת וכו' [עמ' 82-83], וכך הוא גם אומר ביחס לדייג שהעלה בחכתו דגים שאינם כשרים ורשאי למכרם וליהנות מהכסף [עמ' 276-277]. כלומר, ההלכה חפצה בקהילה שפויה וריאליסטית. "ההלכה הינה סוכן של תקניות, ריאליות, שפיות, שגרה טובה" [עמ' 17]. ולכן ההלכה לא מבקשת משומריה להחמיר ולקבוע מזוזה בדירת נופש [עמ' 272], או קובעת "אל תהיה רגיל בנדרים" ו"כל הנודר, אף על פי שקיים נדרו, נקרא חוטא" (נדרים ע"ז ע"ב), וכותב אדם ברוך: "ההלכה חסה על האדם שלו אנרגיה נפשית ואנרגיה פיזית מסוימות, ואנרגיות אלו מוטב להן שתוקדשנה לחובותיו הרגילים… ההלכה מזמינה ריאליזם ולא התלהמות" [עמ' 318].

ולהיות ההלכה שפויה וריאליסטית יש שתי השלכות נוספות, שאדם ברוך מזכירן בספרו. ההשלכה הראשונה היא עידוד חיי המסחר ומתן הלוואות, וכנגד זה זהירות בעניין מתנות. כך לדוגמא, אדם ברוך כותב על זוג מבוגרים שהרשו לזוג צעירים להשתמש בדירתם, ובגלל יחסם המחפיר של הצעירים, ביקשו המבוגרים לחזור בהם (ואדם ברוך מציין שמותר להם, לפי הרמב"ם, כי אומדים את דעת הנותן בשעת הנתינה): "ובכלל, ההלכה זהירה בעניין מתנות גם בגלל האספקט הקפריזי (הגחמתי) הצמוד ללא מעט מתנות, ומעדיפה יחסים מסחריים (מכירה, הלוואה) על פני מתנות. המסחר מבטיח חיים קהילתיים תקניים, ואילו המתנה מייצרת תלותיות, חנופה וטפילות" [עמ' 22-23]. ומצד שני, הוא מצטט מהמשנה שהקונה בדוכני הפירות הממוקמים בצדי הדרכים מקבל על עצמו שאחוז מסוים מהתוצרת יהיה פגום, אחרת "החיים המסחריים היו משתבשים" [עמ' 266-267]. וההשלכה הנוספת היא התערבותה של ההלכה בקביעת המחירים אך ורק בכל הנוגע למצרכי יסוד כגון יין או שמן, אך לא בנוגע למצרכים של מותרות כמו בשמים וסיגריות, כי ההלכה מתערבת רק בכל הנוגע לבסיסי [עמ' 31, עמ' 121]. ויש בכך בכדי לכוון את האדם לאורח החיים הרצוי על פי ההלכה – איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם.

ואולי בהקשר זה, כמה מילים על שלושה כללי-על הלכתיים שאדם ברוך מזכיר כמה פעמים: "כבוד הבריות" (לדוגמא, ישיבת שבעה על אדם שהתאבד משום "כבוד הבריות"; עמ' 24-25), "דרכי שלום" (לגבי יחס שווה ליהודים וללא-יהודים בכל הנוגע לעניים, חולים ומתים; עמ' 137-138), או "דינא דמלכותא דינא" (עמ' 314-316). ואגדתי את שלושת אלו יחד, מכיוון שלטענת אדם ברוך שלושתם כללי יסוד המייצגים חמלה, סולידריות, חיי-שלום אנושיים. "אין זו חמלה המסורה לנו להפעילה או להשהותה. זו חמלה כמשפט. המוסר ממילא מוטמע בדין היהודי" [עמ' 24]. ושלושתם אינם נסיבתיים או טקטיים, שנאמרו או נחקקו בזמנים מסוימים, בסיטואציה מסוימת, אלא השקפת עולם, והם כללים משפטיים ממש, המחייבים בכל זמן וסיטואציה, גם אם נראה לכאורה שהנסיבתי או הטקטי חלפו (אדם ברוך מביא דוגמא להלכות נסיבתיות; עמ' 315-316). כלומר, כללים אלו, כמו "דינא דמלכותא דינא" או "דרכי שלום", אינם נובעים מפחד מאומות העולם או כמכשיר הישרדותי, אלא כסוג של סולידריות עולמית הקיימת תמיד, גם כשאין חשש-לכאורה לסנקציות של אומות העולם או כשישראל יושב לבטח על אדמתו (ולדעתי, יש להבין זאת בצמוד להבנתו של אדם ברוך את ההלכה כחוששת מ"נזילות הכוח", וראי עמ' 181-182).

עד כאן לעניין העבודה הסמינריונית, ומכאן לחלק השני, הפופוליסטי והאקטואלי-לכאורה, וגם הוא כמובן נגזר ממשנתו ההלכתית של אדם ברוך. ישנן שתי "פרשיות" הנוכחות על סדר-יומה של החברה הישראלית, שלפי דעתי העיסוק התקשורתי בהן שגוי, או לפחות לוקה בחסר, וניתן לעסוק בהן גם מ"זווית יהודית", או לפחות להביע את דעתה של ההלכה בעניין כמשקיפה מן הצד, לפי משנתו של אדם ברוך. הפרשייה הראשונה היא פרשת יואב גלנט, והשניה היא כניסתה לחיינו של אראלה ממפעל הפיס. גלנט תחילה.

ובכן, לכל מי שאינו בקיא בפרשה, יואב גלנט אמור להתמנות לרמטכ"ל בחודש הבא, אך כעת נערכות בדיקות במשרד מבקר המדינה בחשד להשתלטות שלו על חלקות נוספות בישוב שלו, עמיקם, וזאת לאחר שוועדת טירקל למינויים קבעה שאין בכך פגם וכן קבע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין (ומומלץ לגגל, כי אני עושה עוול בתקציר האירועים). מקריאה נרחבת של הפובלציסטיקה בעיתונים אני למד שהרבה פרשנים סבורים שיש כאן הגזמה-רבתי בקריטריון "טוהר המידות" שמציבים למינוי רמטכ"ל, וכן אני מסיק שרווחת ההשערה שהמנוי יעבור, ולו בכדי למנוע "ביזיון של המערכת הצבאית", לעכב את מינוי הרמטכ"ל וכו'. וגם לעניות דעתי (ואני כמובן מוזן מהתקשורת; לא בדקתי את העובדות וכו'), יש כאן "סכסוך שכנים" שהתנפח מעבר למימדיו. ואגב, ההלכה מכירה בסכסוכי שכנים, ועוסקת בכך באופן נרחב, וגם בספרו של אדם ברוך יש לכך התייחסות מקיפה.

אולם האם יש הכרח שלמנהיג ציבור לא יהיה כל דופי? לאדם ברוך זווית אחרת לעניין. הוא מצטט את האימרה מהתלמוד: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך" (בבלי יומא כ"ב ע"ב), ומסביר: "הגמרא מעדיפה מנהיג שהתעפר ('צבר פגמים') בדרכי החיים. מדוע? כי הוא מאוים על ידי אפשרות הדחתו מכהונתו והחזרתו ל'דרך העפר'. ואיום זה יגרום לו להנהיג כראוי. ההתעפרות הינה ניסיון חיים וריאליזם רצויים למנהיג. ואילו זה שאין בו דופי (פגמים, לא פשעים), שאין לו מאחוריו קופה של שרצים, צף לו במנותק בחלל עולמו הפרטי, הנקי מעבר פגום, ואינו מאוים על ידי דבר" [עמ' 131-132]. וגם אם אולי אין זה ראוי להחיל כלל זה על מנהיג שמושחת מן המסד עד הטפחות ובכך אין לו מורא ממערכות החוק, נראה שהדברים כן רלוונטיים לעניין גלנט, שקוּפתו התלויה לו מאחוריו אינה מגה-קופה (מגה-בול, בעיר או באינטרנט), אלא קופת חנווני קמעונאי המוכר סחורתו לתושבי השכונה. 

ולעניין אראלה ממפעל הפיס. תקציר האירועים למי שלא מכיר (איך אפשר שלא להכיר?!): אראלה ממפעל הפיס היא האישה שמבשרת לאלו שיש להם מנוי למפעל הפיס בכל פעם שהם זוכים במשהו, ולאחרונה מפעל הפיס החל לשדר פרסומות בהן נשמעות השיחות של אראלה לאותם מאושרים, וכמובן את התגובות של הזוכים. וגם במקרה הזה, החשיפה והפרסום של אראלה חרגו מכל פרופורציה. אראלה זו זכתה גם לאייטם ב"ארץ נהדרת" (מופיע בתחילת פרק 3, באייטם הראשון), גם לכתבה בערוץ 2, ואפילו זכתה להיכנס למליאת הכנסת כאשר חבר הכנסת נחמן שי אמר בטקס השבעתם לממשלה של חמשת חברי מפלגת "עצמאות": "אריאלה (הטעות במקור; א"נ) ממפעל הפיס צלצלה הערב לחמשת פורשי העבודה והודיעה להם כי זכו בפיס". וסידרתי את הדברים לפי מידת הביזיון שיש בהזכרתה של אראלה (כנסת ישראל חשובה יותר מהחדשות שחשובות יותר מ"ארץ נהדרת"), ובקורלציה הפוכה – לפי מידת החשיפה שמפעל הפיס זכה לה.

ולפי אדם ברוך, חובה, ממש חובה, להודיע לציבור שיש בפרסומות אלו משום גזל, ואם לא גזל ממש אזי 1/60 מגזל, אונאת דברים, גניבת-דעת הבריות, כיוון שהשיחות האלו מסירות-חלקית את המסכה מפניהם של זוכי הפיס ומשדרות לציבור שזוכי הפיס אינם אגדה, אלא הם השכן במרפסת ממול, המוכרת בקניון, האישה שיושבת לידך ברכבת וצועקת לתוך הסלולרי שלה (מילא לדבר בנייד ברכבת, אבל למה לצעוק?). הפרסומות האלו אומרת לציבור: גם אתם יכולים, yes we can, אך למעשה כולנו יודעים שהסיכויים לזכייה אפסיים. no you can't. 

אדם ברוך אמנם מביא דעות אחרות בהלכה שמלבינות את כספי ההימורים ומתירות לעשות מנוי למפעל הפיס, אך הוא בוחר לצטט את הרב עובדיה יוסף, כיוון שהוא ממשיך את שיטתו ההלכתית שניסיתי להראות לעיל, לפיה הימורים מכל סוג שהוא מאיימים על התקינות והשפיות של החברה האנושית – וזו מבלי להתייחס לדמות "המהמר הכפייתי", שההלכה מגדירה אותו "כאורגניזם ירוד, שלו מושגי שכר ועונש מעוותים. כאישיות מאנית-דיפרסית", ולכן סוברת שהוא פסול לעדות [עמ' 47] – כי אם לעצם "מיסוד ההימורים". כלומר, במקום לתת למפעל הפיס חשיפה כה גדולה, הטיפול התקשורתי היה אמור להיות ביקורתי יותר. 

וכך אומר אדם ברוך: "'חוזה הפיס', אם כן, מבחינת הלקוח הינו מופרכות טוטלית. ולפי ההלכה עלינו (כעקרון חיים כללי) להימנע מהמופרך. כי המופרך עושה אותנו לבני אדם מופרכים. קנית פיס? קלעת עצמך לתחום המופרך… כי אמנם פתיינות מסחרית (מתונה) מותרת לפי ההלכה, אך כשסיכויי הזכייה הינם אחד לחמישים מיליון, אין זו פתיינות אלא ממש גזל" [עמ' 68].

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “ההלכה במשנתו של אדם ברוך

  1. א. ד"ש
    ב. אודה ואבוש שלא קראתי הכל, אלא קפצתי לחלק העלון שבת (באמת ארוך וכבד מדי בשבילי לקרוא כל כך הרבה).
    ג. אתה ממש בנל"ש אמיתי , אין בכך כל ספק.
    ד. אשריך אודי, שאתה מוצא את הזמן, ומקדיש את הזמן, לאפשרות של מחשבות והגות. עליו על כולנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s