פסיכומטרי – סרט מלחמה

[1] בעקבות השתתפותי בקורס פסיכומטרי לפני כחודשיים, כתבתי בעבר ("העולם האוטופי של קורס פסיכומטרי") על המעמד של מדריך הקורס מול התלמידים, כאשר טענתי שהיותו של המדריך נטול-סנקציות – הן סנקציות משמעתיות והן סנקציות לימודיות – מעצים את כוחו אל מול התלמידים שלו, כיוון שהוא לא נדרש לסנקציות אלו על מנת לגרום לתלמידיו להקשיב לו בכיתה או לעשות שיעורי בית. התלמידים לומדים מרצונם החופשי ללמוד ולהצליח.

עתה, שאני משתתף בקורס פסיכומטרי נוסף (אפריל 11' כבוד!), אני מבין שהרשמים שלי נבעו, או בעיקר הועצמו, כתוצאה ממדריך הפסיכומטרי שהיה לי במועד הקודם. כלומר, דבריי הקודמים עדיין עומדים על תלם, אך אין לי ספק שהמדריך הקודם הוא שיצר את התחושה הזו. בטון הדיבור האיטי שלו, בנונשלנטיות שבה הוא דיבר, ואפילו בגובה שלו – הוא שידר את אותה סמכותיות שאינה נדרשת לסנקציות על מנת להוכיח את עצמה. סמכותיות-ממילא, שגרמה לתלמידים להקשיב ולהבין שהצלחתם תלויה ברצונם החופשי ובמידת השקעתם. אני אעמוד לצדך ואעזור לך, אם תרצה, אומר המדריך (והוא היה שם ועזר לנו, תמיד), אבל אני לא אדרבן אותך לכך.

גם המדריך בקורס הנוכחי, מעצם היותו מדריך פסיכומטרי, הינו בעל אותה סמכותיות-ממילא, אלא שהגישה שלו הרבה יותר נלהבת, ובשל כך הוא מסתייע בעזרים שונים על מנת למשוך את תשומת ליבנו, לגרום לנו להקשיב, על מנת להפוך את הייאוש ליותר נוח ואת השיעור לפחות משעמם – בעוד זה הקודם, למיטב זיכרוני, פשוט העביר את החומר As-is, מבלי שטיקים מיוחדים. ובמהלך החודש שאנחנו ביחד, חשבתי על כמה טקטיקות רטוריות שהמדריך שלי נוקט בהן (כפי שאתן רואות, ההקשבה לחומר הלימודי תופשת אצלי מקום משני).

[2] ניתן לגשת לבחינה הפסיכומטרית בשתי דרכים: הדרך הראשונה היא לנסות להבין למה עושים אותה: להסביר את הרקע ההיסטורי לבחינה (מבחן אחד לכל החוגים והמוסדות האקדמיים במקום מבחנים פנימיים וחוגיים), את הנחיצות של הבחינה, את יכולת הניבוי שלה לגבי הצלחת התלמיד בלימודים האקדמיים וכו'. הדרך השנייה אומרת שאין טעם לנסות להבין, אין שום הגיון שאנשים שרוצים להיות עובדים סוציאלים ואנשים שרוצים ללמוד חשבונאות יעשו את אותה בחינה, אין הגיון במבנה הבחינה, בדרישות הידע שלה וכו'. הגישה הזו אומרת אין ברירה – זה מה שיש ועם זה ננצח. או כמו שאמר לי המדריך הקודם: "אנחנו לא נמצאים פה כדי לשאול למה צריך את זה, אלא איך להתמודד עם זה". כמדומני שכל המדריכים מנווטים בין שתי הגישות האלו, אך המדריך הנוכחי מנגן בעיקר על הגישה השנייה.

האופן שבו זה בא לידי ביטוי, הוא בהאנשת "המרכז הארצי לבחינות והערכה", כך שבמקום לומר "בבחינה הם רוצים שתדעו…", או "המרכז הארצי אוהב שאלות מסוג…", המדריך שלי משתמש בשם "גרשון". כלומר, מאחורי כל המערכת המופשטת שנקראת "המרכז הארצי", עומד בחור בשם גרשון, וגרשון הוא שטומן לנו מוקשים לאחר שעתיים וחצי של בחינה, כשהמזגן מטרטר לנו באוזן ומקפיא אותנו והבחורה לידינו בוכה על המבחן שהתפקשש לה (בדיעבד). גרשון מת על המוקשים האלו. ואני חושב שהשימוש בגרשון, יותר משנועד לצרכי נוחות, נועד בכדי ללכד אותנו כנגד גורם אחד, אדם אחד, אמנם ללא פנים אך לפחות עם שם (וכמובן שבשל כך השם הוא קצת ארכאי). הוא בכדי שנוכל למקד את השנאה שלנו לפסיכומטרי במישהו אחד, כמו פרצוף על לוח-חצים. הוא כמו הצורך שלנו לטפול את כל צרותינו על האקסית (לא האקסית שלי, חלילה, שהיא עשר בתור אקסית; האקסית כמושג תרבותי).

[3] אמצעי רטורי נוסף שהמדריך שלי נוקט בו, הוא שימוש אינפלציוני במושגים צבאיים. כך לדוגמה, כאשר הוא רוצה להגיד לנו שאנחנו צריכים לשדרג את רמת הידע שלנו באנגלית, או לשכלל את ההבנה המתמטית שלנו, הוא אומר לשפצ"ר (= שיפור צורה, מונח צבאי שמבטא פרפקציוניזם לוגיסטי); כאשר אנחנו פותרים תרגילים בכיתה, ואחד התלמידים פותר תרגיל בעצלתיים, הוא אמר לא-פעם "קדימה, יורים עליך", ובאחת הודעות-העידוד שהוא שלח לנו, הוא ציטט מבה"ד-1 את המשפט: "הפשרה של היום היא הנורמה של מחר". ויש כמובן דוגמאות נוספות.

הנוכחות של המונחים הצבאיים כל-כך מורגשת, עד שהייתי בטוח שהמדריך שלי היה קצין לפחות (ובפרט אחרי הציטוט מבה"ד-1), כי אם ניתן – ולא בטוח שניתן, וזה כמובן לא נכון באופן גורף – לשים את האצבע על הנקודה בה הופך החייל מאזרח שהתגייס מתוקף החוק לנתין הנאמן למערכת, אם ניתן להצביע על המקום בו הצבא מטביע את חותמו על החייל ומשאיר אצלו "רשימו" בל-ימחה –  זה הרגע שבו החייל הופך לקצין, הן מעצם המעבר בפס הייצור של בה"ד 1, והן מן העובדה הפשוטה שהקצין נדרש לחתום קבע מיוזמתו. אלא שהמדריך שלי היה בסה"כ חייל בגבעתי, וכדבריו, לא הסכים לתרום לצבא אפילו יום נוסף אחד. והוא גם השתחרר מהצבא לפני למעלה מ-10 שנים. אז מה הקטע?

ניתן לפטור זאת בהינף-יד מזלזל כשריטה אישית שיש למדריך שלי, או אפילו כאמצעי שנועד לשעשוע בלבד, אלא שלעניות דעתי מדובר בטקטיקה מכוונת. אחד המושגים שהמדריך שלי מרבה להשתמש בו הוא "עולם תוכן", כאמצעי לומר שעלינו לחשוב על השאלה דרך עולם תוכן אחד ולא דרך עולם תוכן אחר על מנת להנגיש לעצמנו את השאלה, כאומר אם תחשבו על השאלה דרך עולם-טרמינולוגי מסוים, יהיה לך קל יותר לפתור אותה. ולכן, אני חושש שהמיליטריזציה של הקורס היא מכוונת ומובנית. כי אם ניכנס לראש הצבאי – נצלח את המבחן יותר בקלות, לא נוותר לעצמנו ונגיד "יום שישי היום, אני רוצה חופש, אני רוצה לכתוב פוסט בבלוג שלי" – כי הפשרה של היום היא הנורמה של מחר, כי לגוף יש יכולת למידה מוטורית, הוא מטמיע את הפעולות הנדרשות עד שהן נעשות אינסטינקט, טבע שני, וכמו שאתה מתפעל מעצור שני בעיניים עצומות (הוצאת מחסנית, שקשוק כפול, הכנסת מחסנית, דריכה), כך אתה יודע כמה זה 11 בריבוע בעיניים עצומות (121; אבל זו חזקה פשוטה, ריבוע-פינטס).

ולעניות דעתי, ראיית הפסיכומטרי דרך עיניים צבאיות אף היא משרתת את המטרה הרואה בבחינה את האויב, כך שלא אחת, כשאני מתרפה בהכנת שיעורי-בית או מתנוון בפתירת-סימולציה, אני מדמיין לעצמי את המדריך שלי צועק לי באוזן: "ק-די-מה אודי, גרשון יו-רה ע-ליי-ך"; "אודי, אתה חושב שתוכל לקום ממצב שכיבה ולהסתער על גרשון בפחות משאלה לדקה, כשלא שיפצ"רת את פק"ל לוח הכפל שלך לאפוד?"; "זה הכי מהר שאתה יכול, אודי? לא-נר-אה-לי. אתה לא יכול להקיף את הפרק ב-25 דקות?! אתה לא יכול להגיע לעמוד בסוף הפרק ב-25 דקות?! אז עכשיו תעשה את זה ב-24 דקות. אני מאפס את הטיימר. זוז!"; "אודי, נתקלת! גרשון 100 מטר צפונית-מזרחית אליך. תיזהר ממוקש-אמצע-הדרך מאחורי המחפורת. אל גרשון בדילוגים! אודי מדללללללג". פסיכומטרי – סרט מלחמה.

[4] אמצעי רטורי נוסף שהמדריך שלי מרבה להשתמש בו הוא עיגון דבריו במחקרים אקדמיים, בעיקר מתחום הפסיכולוגיה. כלומר, הוא לא יגיד "אני ממליץ לכם לעשות ככה וככה", אלא הוא יאמר "מחקרים אקדמיים מראים שמי שעושה ככה וככה…". לדוגמה, היו כמה תלמידים שחשבו לעבור לקורס ערב, אז הוא אמר לנו שמחקרים מראים שככל שלומדים במצב המדמה באופן המדויק ביותר את הבחינה, כך סיכויי ההצלחה גבוהים יותר. במחקר לקחו קבוצה של אנשים ונתנו להם ללמוד חומר מסוים מתחת למים, ולאחר מכן, כשהנחקרים התבקשו לענות על שאלות על החומר שלמדו, מצאו שהם עונים על יותר שאלות כאשר הם נשאלים כשהם מתחת למים מאשר כשהם נשאלים מעל המים. כך שאם אנחנו נלמד בבוקר, יהיה לנו קל יותר בבחינה, שאף היא נערכת בבוקר. וזו רק דוגמה אחת, ואני יכול לחשוב על עוד כמה דוגמאות שהמדריך שלי נתן.

אז יכול להיות שכל המחקרים שהוא נתן הם אמת, אך מכיוון שהוא לא מצטט לנו עבודה מחקרית ממש עם רפרנסים מדיוקים, לעולם לא נוכל לדעת, מה גם שלעולם לא נוכל לדעת אם אין מחקרים שמראים אחרת, או לא נוכל לבחון האם הניסוי/ מחקר עומד בקריטריונים מדעיים וכו'. אולם תמיד חשדתי שגם אם כל דבריו אמת, אין ספק שבפתיחת משפט במילים "מחקרים אקדמיים מראים…" יש סוג של מניפולציה, כי ברגע שאמרת את שלוש מילות הקסם האלו, מיד גרמת להסבת תשומת הלב אלייך, לריכוז יתר, יותר מאשר אם תאמרי את אותו משפט ללא ההקדמה.

כי אם אני אומר "אני ממליץ לכן לקרוא את הבלוג כל בוקר, first thing in the morning, זה יגרום לכן להתחיל את היום על רגל ימין" – אתן תתייחסו לדבריי בספקנות, אפילו בזלזול (אין הנחתום וגו'). אבל אם אני אגיד לכן "מחקרים מראים שנשים שקראו את הבלוג שלי בכל בוקר האריכו ימים יותר מנשים שלא קראו", או "שמחקרים מראים שקוראות הבלוג מדווחות על רמת אושר גבוהה יותר מהממוצע העולמי ותחושת מלאות וסיפוק עצמי" – אתן תרוצו לקרוא את הבלוג.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “פסיכומטרי – סרט מלחמה

    • התשובה בגוף השאלה [שאלת חכמה חצי תשובה] 😉

      ובכל זאת, יש בהתנסחות זו סוג של תיקון אפליה. הדברים כתובים בלשון נקבה, אך מכוונים לנשים וגברים כאחד. כל-כך התרגלנו לחשוב בלשון זכר, שאנו חושבות שלשון הזכר היא הלשון הגנרית, הנייטרלית, ולא היא

  1. אפרופו הנושא המגדרי בפסיכומטרי-
    שאלתם את עצמכם פעם למה דתיים/חרדים מצליחים יותר בפסיכומטרי מאשר חילונים?
    היו כמה סטטיסטיקות כאלה. אני הרי לא הבנתי איך אנשים חסרי ידע ממשי מהתיכון או האקדמיה הם בעלי מיומנויות למידה.
    ייחסתי את ההצלחה לעובדה שהרבה פחות מהם עושים פסיכומטרי, ואלה שעושים הם רק החכמים ביותר, וכן הלאה.

    אבל, מסתבר שמצאתי את הפיתרון: מחקרים שונים הראו שבכיתות לימוד (כלומר- קורס פסיכומטרי) שבהן יש הפרדה בין בנים לבנות הציונים הרבה יותר גבוהים. זה לא תקף רק בקורסים של דתיים, אגב- ממה שהבנתי, הכוונה היא גם לחילונים שפשוט הפרידו ביניהם לצרכי מחקר.

    המסקנה: תעזבו את הבחורות. יהיה לזה זמן אח"כ. תתמקדו בפסיכומטרי..

    אני מביא לכם קישור למאמר הזה ועוד כמה מאמרים נחמדים אחרים על המבחן הארור והמעצבן הזה.

  2. בין אם נרצה ובין אם לא, הבחינה הפסיכומטרית היא חלק בלתי נפרד מחיינו. המסלול שבו רוב האוכלוסייה צועדת החל מתום השירות הצבאי, טיול ולימודים כולל בתוכו גם את בחינת הפסיכומטרי שעשויה להוות מכשול להגשמת חלומותינו. אבל אל לנו להגיד נואש, תמיד נזכור שלכל דבר יש סוף, ואם נאמין מספיק חזק בעצמנו, נשקיע ולא נאמר נואש נגיע לתוצאות המיוחלות.

  3. לימודי פסיכומטרי יכולים להיות מאוד קשים. אני כמעט החלטתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה מרוב שהתייאשתי, אך הבנתי שהלימודים שם מאוד קשים אז החלטתי לנסות עוד פעם לעבור את המבחן הפסיכומטרי ולקבל את הציון שהייתי צריך. איזה מזל שהחלטתי ככה. בסוף מצאתי קורס טוב וקיבלתי את הציון שהייתי צריך. עכשיו אני כבר באמצע הסמסטר השני ואני יכול להגיד בוודאות, היה שווה את כל המאמץ, אין מה לעשות, מי שרוצה להתקדם צריך לעבוד קשה. נכון שהמבחן הזה לא באמת מעיד על היכולת של כל אחד ללמוד באקדמיה, אך בכל זאת, אלה הם כללי המשחק, ומי שרוצה לשחק צריך לשחק לפי הכללים האלה, אחרת הוא יישאר בחוץ. אין ייאוש בעולם כלל, המשיכו עד שתגיעו למה שאתם רוצים להשיג, אין ברירה אחרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s