יש אלוהים

האגדה מספרת שבחורף שנת 1811, והוא בשיא הצלחתו ותהילתו, בעודו שוכב באפיריון שלו שבארמון פונטנבלו, חשקה נפשו של נפוליאון בונפרטה בסיגריה, שבאותה תקופה החלה זו להיות מופצת ברחבי אירופה. ונפוליאון, שלמרות מימדי גופו הקטנים שמיכתו הייתה קצרה ממנו, ואם היה מושך אותה מעל לראשו – היו בוהנות רגליו מבצבצות מלמטה, ואם היה מכסה את כפות רגליו, היה ראשו מגיח מחוץ לשמיכה – נפוליאון לכן שכב כשברכיו מקופלות לבטנו, כמו תינוק בבטן אימו. ואתם יודעים איך זה: חורף, קר, אתה שוכב לבד באפיריון שלך בתוך טירה ענקית, מצד אחד אתה צריך ללכת לשירותים, ומצד שני, ובכן הצד שני אומר שמשמעות הדבר היא שאתה חייב לצאת מהמיטה, ובמצב הנוכחי אתה מעדיף לוותר על כליה אחת (בשביל זה יש שתיים), ורק לא לצאת מהשמיכה.

ואז אמר נפוליאון לעצמו: אני, נפוליאון בן קרלו בונפרטה, שליט צרפת, שכבשתי את גרמניה, ואת הולנד, ואת שוויץ, ואת ספרד, ואת פולין, ואת בלגיה ואת איטליה – איני יכול להתמודד עם קצת קור?! נפוליאון בא להרים את שמיכתו הקצרה, אבל אז הוא חשב לעצמו: אני, נפוליאון בן קרלו בונפרטה, שליט צרפת, שלא נכנעתי לצבאות גרמניה, הולנד, שוויץ, ספרד, פולין, בלגיה איטליה – אני אכנע לסיגריה אחת קטנה? וכך המשיך והתלבט נפוליאון בינו לבין עצמו כל אותו הלילה, עד שנכנס אליו עוזרו האישי ואמר לו: קיסרנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית (טוב, את המשפט האחרון אני הוספתי, אבל כל השאר אמת).

את הסיפור הזה שמעתי מאחד ממוריי לפני כ-8 שנים. אני אוהב את הסיפור הזה, ראשית-כל, כי הוא ממחיש לי את קסמן של אגדות, את ההשפעה העצומה שיש לסיפורים עלינו, גם במנותק מההקשר המקורי שלהם. ואני באמת לא זוכר מה ניסה המורה שלי להגיד; אני יכול לשחזר במדויק את הסיטואציה בה שמעתי את הסיפור, אבל לא את המסר שהמורה ביקש להעביר לנו, ויכול להיות שהמסר שאני אקח מהסיפור יהיה שונה לחלוטין ואף הופכי לכוונותיו של המורה שלי. כי אם אותו מורה היה אומר לנו "אל תעשנו סיגריות", כנראה שלא הייתי זוכר את זה במרוצת הזמן; אבל אם הוא היה מספר לנו את הסיפור הזה ואז אומר לנו "אל תעשנו סיגריות", הייתי זוכר את הסיפור. כי סיפורים טובים הם נצחיים, ומסרים הם תקופתיים, זמניים. אבל הסיפור הזה הוא גם סיפור מכונן בשבילי.

מאז שנכנסתי למערכת-יחסים מסובכת ורבת-פרידות עם הדיאטה לפני כ-10 שנים, אני צמוד לדיאט-קולה (והקולגות שלו: פפסי-מקס וכו') כמו שתינוק צמוד לאימו. אני צורך דיאט-קולה על בסיס יומיומי, כאשר מעולם לא הצבתי לעצמי גבולות בנוגע לכמויות הדיאט-קולה שאני שותה. כי מה שיפה בדיאט-קולה, הוא שהוא מכיל (מלבד אספרטיים, חומצה זרחתית, אצסולפאם-K, פנילאלנין ועוד) – 100% פלז'ר. כי כל אכילה של לחם-טרי או כל דבר אחר שאני אוהב לאכול – תביא עמה בהכרח ייסורי מצפון, ההנאה עצמה לעולם לא תהיה-שלמה, אני לא יכול לומר "עכשיו נהנה, אחר-כך נעשה חישובים". ההנאה פגומה בהגדרתה. ואילו בדיאט-קולה אין קלוריות, אין ייסורי מצפון, ולכן אפשר לשתות חופשי.

ניתן אולי להדגים זאת במשפט שאומר: "מיום שחרב בית המקדש… ניטל טעם הפירות" (משנה סוטה, ט, י"ב). אני חושב שאין הכוונה לשינוי שנעשה במישור הקוסמי או במבנה הגנטי של הפרי; הפרי אותו פרי, והוא כשלעצמו מזין וטעים, רק שלאחר חורבן בית המקדש ההנאה כבר לעולם לא תהיה שלמה, וככזו היא משפיעה על הטעם של הפירות בעיני מי שאוכל אותם, והרי אין לנו דרך אחרת לדעת אם משהו טעים או לא, שלא דרך חושינו (ואילו לדעת אם משהו מזין ניתן לבדוק במעבדה).

ותמיד התרברבתי בעיני מקורביי שאם אני ארצה להפסיק – אני אפסיק. אני פשוט לא רוצה. לא רוצה-ולא-רוצה – ממש לא-רוצה. בעוד חלקם טענו שזה חזק ממני, אני ידעתי שאם ארצה אני אוכל להפסיק לאלתָר, ידיעה שלא זקוקה להוכחה או אישרור, כמו ששני אהובים יודעים שבן-זוגם אוהב אותם מבלי שהוא צריך לומר את זה או לקנות מתנות, כמו שמאמין אדוק יודע שיש אלוהים, והוא לא צריך הוכחות לקיומו; יש אלוהים.

ובזמן האחרון התחלתי להרהר בכמויות הדיאט-קולה שאני שותה, וכשישבתי בשבת אחר-הצהריים לפני כשבועיים על כיסא המנהלים שלי, הסיפור על נפוליאון הדהד בראשי, ואמרתי לעצמי: אני, שכבשתי את ליבותיהן של כך וכך נשים (המספרים האמיתיים שמורים במערכת), אני אכנע לדיאט-קולה?! ועל המקום החלטתי שאני מפסיק לשתות דיאט קולה, בלי הנחות, בלי שיטת בית-שמאי בנרות חנוכה – פוחת והולך – ובלי "יום ראשון דיאטה" (רק מי שהתנסה בדיאטות מבין כמה המשפט הזה הוא קאצ'י). לאלתָר.

ובאמת הפסקתי לשתות. ודוק: הפסקתי ולא נגמלתי, כי גמילה מעידה על התמכרות, ואני מעולם לא התמכרתי. ובמהלך השבועיים שעברו מאז, אני שומע מכמה אנשים שהם מבינים כמה זה קשה לי, ואפילו אחת אמרה לי שהיא כעת רואה אותי באור אחר, ואף סיפרה לי על איזה קשקוש פסיכולוגי שעושים לכל מי שתמיד חשבו אותו ל-א' (נגיד: פחדן), עובר שינוי והוא נהיה ב' (אמיץ) – ואז עושים לו טקס שנקרא "הדהוד חיובי" אליו מזמינים את כל מכריו, וכל אחד מהדהד פרגונים למכביר לבחור שעבר את השינוי. והקשקוש-החיובי הזה קצת הפתיע אותי, כיוון שזה אומר שאותה אחת חשבה שזה שאני שותה דיאט-קולה זה חלק ממני, מהדימוי שלי, כמו תכונת אופי. אז אם כבר ניתן להגיד עליי משהו, אולי אפשר להגיד ש"כוח רצון" זו תכונה שלי, אבל לעניות דעתי "כוח רצון" הוא חלק מההגדרה של האדם, של כל אדם ריבוני בעל בחירה חופשית, ולכן אני חושב שאפשר להגיד מעט מאוד על אופי של בן-אדם, כי לרוב אם אדם ירצה לשנות את אופיו, הוא יעשה זאת.

אז לא קשה לי, פשוט לא כיף לי. וזה דבר נוסף שהרבה אנשים (כנראה) לא הבינו. מכיוון שאני גם עושה דיאטה, וגם צמחוני,  וגם שומר כשרות (לרוב) וגם רווק – אין יותר מדי דברים שגורמים לי עונג. ואני לא מדבר על עונג מפיצוח שאלה פסיכומטרית או כתוצאה מסרט טוב; עונג פשוט, בסיסי, ארוגני (לאו דווקא במובן המיני כי אם במובן הרחב של המילה, עונג אינפנטילי, קמאי). כי מה שמחכה לי בבית אחרי יום עבודה זה ירקות-פרכיות-קוטג'. לפעמים אכילה או שתייה (ובפרט שהם כפייתיים) מעידים על צרכים גדולים יותר, כמו חוסר באהבה או הפסיכולוג-יודע-מה, ולפעמים פשוט בא לך קוביית שוקולד. על דברים כאלו לא יקום או יפול דבר, ואפשר לחיות חיים ארוכים ומלאי סיפוק בלעדיהם, אבל השוקולד או הקולה הם מסוג הדברים שהופכים את החיים לטעימים יותר. החיים לא טעימים לי.

ובעקבות כך שהפסקתי להוציא כסף על דיאט-קולה, מנהל הבנק שלי מבסוט. ואיך הוא החליט לחגוג את השינוי? ניחשתם נכון, על פחית דיאט-קולה, היישר מהמיני-בר שבמשרדו השקוף-למחצה. ואולי השמנת חשבון הבנק בעקבות דיאטת הקולה היא חצי הכוס המלאה. אז אמנם בשורה התחתונה לא כיף לי, אבל היי, מי אמר שבאנו לכאן בכדי ליהנות?!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “יש אלוהים

  1. סתם שוטטתי באינטרנט והגעתי במקרה לבלוג שלך. (חיפשתי גלעד שליט+אסא כשר)
    קראתי ואהבתי.

  2. מדהים עד כמה הכתיבה מאפרשת לכותב לומר דברים על עצמו, שלא בטוח שהוא היה אומר בשום מצב אחר.

    • יאיר,
      הכותב יודה למטקבק אם הוא יואיל בבקשה להסביר למה התכוון.
      הכותב משתדל מאוד שפיו, לבו וקולמוסו יהיו שווים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s