המדד של אלון עידן

אלון עידן מתחיל בכל שבוע את פינתו "המדד" שבמדור "תוצרת הארץ" ב"מוסף הארץ", בשמו המלא של מושא הפינה שלו (הנה לדוגמא, הפינה האחרונה על גלעד שרון; וניתן לראות באתר "הארץ" רשימות נוספות תחת התגית "המדד"). אלון עידן גם נוטה לחזור על השם של מושא הפינה, ולעתים הרפטטיביות היא בשמו המלא של כוכב השבוע (ולא בשם משפחתו בלבד, כפי שמקובל בעיתונות). אלון עידן כותב את הפינה הזו מאז אוגוסט 2010, אז עבר "מוסף הארץ" בעריכתו של שי גולדן מתיחת פנים. עידן כותב בפינה הזו על "האנשים שעשו את השבוע" (לפעמים אלו גם מותגים, כמו "מפעל הפיס", או "איקאה"), או ליתר דיוק "האנשים שאלון עידן לא מסכים איתם ועשו את השבוע", ולפיכך עידן שם את מושאי פינתו ללעג וקלס. ניתן לשמוע את פרנק קוסטנזה מדבר מגרונו של עידן:  "I got a lot of problems with you people! And now you're gonna hear about it" ("השביתה", פרק 166). אלון עידן לא מסכים עם הרבה מאוד אנשים, והוא לא מתכוון לשמור את זה בבטן.

ו"אהבת האדם" של עידן זועקת כבר מהתרשים שמלווה את הפינה כל שבוע, כיוון שעצם המרת תחנות-חייו של אדם כלשהו למדד, לעולם תוכן שהוא מתמטי-לכאורה, במעשה הכנסת אדם כלשהו לתרשים והפיכתו מבשר ודם למספרים – יש בכל אלו בכדי לצמצם את צלם האנוש של האדם. ואני מניח שעידן יודע זאת – הנה לדוגמא, בעיתון שלו ביקרו בצדק את השימוש של הצבא בנוסחאות מתמטיות בכדי לפקח על מוצרי מזון ומצרכים בסיסיים אחרים שהוכנסו לרצועת עזה – יודע ומנצל זאת לצורך הסיכול הממוקד שהוא מבצע שבוע אחר שבוע במושאיו. וכיוון שמקובלנו שבמידה שאדם מודד, בה מודדין לו (משנה סוטה א, ז) – במידה שעידן מודד אחרים נמדוד לו גם אנחנו; הנה כי-כן, המדד של אלון עידן.

את העיקרון שמנחה אותו ב"המדד", אלון עידן הרחיב בשבוע שעבר (18.3) במין טור מיוחד, שבו הוא מנתח את דמותו של שמעון מזרחי לרגל הבחירה בו לקבלת פרס ישראל לשנת תשע"א, ואף מסביר מדוע לדעתו מזרחי לא ראוי לפרס. ובטרם אתייחס לכך, גילוי נאות: הח"מ הוא אוהד של מכבי תל-אביב בכדורסל. ואני מצפה שעידן יציין אף הוא בגילוי נאות שהוא אוהד מושבע של הפועל ת"א (והוא אכן אוהד הפועל), כיוון שאהדה היא סוג של משקפיים דרכם רואים את העולם, ולעתים האהדה היא כמו סכי-עיניים על עיני הסוס, היא לא מאפשרת לכותב להסתכל לצדדים. אבל גם אם עידן צודק בטענותיו – וחלק מהטענות של עידן אכן משכנעות, דבר דבור על אופניו, אך חלקן טרחניות – אין ספק שהאינטרס של עידן והמוטיבציה שלו לכתיבת הטור אינה חלק מ"מלחמת בני האור בבני החושך", אלא נובעת בראש ובראשונה מהיותו אוהד הפועל.

וכשועל תקשורת וותיק, עידן בוודאי יודע שגם הידיעה העיתונאית החשובה ביותר מודלפת כתוצאה מאינטרס כלשהו של המדליף, ולרוב לא מתוך "מלחמה בשחיתות". השאלה שהעיתונאי צריך לשאול את עצמו – כמובן לאחר שאימת והצליב את דברי המקור שלו ו-ווידא שהוא דובר אמת – היא האם האינטרס הציבורי חשוב יותר מהאינטרס הפרטי. אז אולי חשיפת פניו האמיתיות-לכאורה של מזרחי היא אכן אינטרס ציבורי ראוי, אך אין זה מונע מעידן לציין שהוא אוהד הפועל. גילוי נאות זה יכניס את הדברים שהוא כתב לפרופורציה, וכמובן היה מפיל חלק מטענותיו של עידן בזו אחר זו, כמו דיקטטורים במזרח התיכון.

אך הייתי רוצה לדון בקטע חשוב שעידן כתב ברשימתו (כפי שעידן מנתח לעתים קרובות ציטוטים של מושאי פינתו). "הבחירה במזרחי", כותב עידן, "היא בחירה בסוג מסוים של 'אני מאמין', שניתן לנסחו כך: אם משהו חשוב לך, לך עליו בכל הכוח. אם תנצח, המדינה מבטיחה לשכוח את העוולות שנרשמו בדרך". אז אולי מזרחי שיכלל בדרכו הברוטאלית את העיקרון שעידן מדבר עליו, "אם משהו חשוב לך, לך עליו בכל הכוח", אך עידן שוכח שהעיקרון שמנחה את מזרחי הוא אותו עיקרון שמנחה כל פרט בקבוצת השייכות שלו, כלומר המערכת מצפה שכל פרט בתוכה יעשה את הדברים החשובים למערכת, ובכל הכוח, ולכן קל-וחומר שמזרחי, שעומד בראש המערכת, כלומר יושב-ראש מועדון מכבי תל-אביב בכדורסל, יפעל לטובת המועדון. על מנת לשמר את קיומה, כל מערכת חושבת רק על האינטרסים של עצמה, היא פועלת בתוך בועה הרמטית, ולעתים רחוקות "חושבת מחוץ לקופסה", כלומר לא רק על האינטרסים שלה. ולמרות שזה מריח דיאלקטי, למעשה בתוך החלל פועלות הרבה בועות הרמטיות כאלו, שכולן יחד יוצרות הרמוניה.

ואולי הדוגמא הטובה ביותר למערכת שחושבת על האינטרסים שלה בלבד היא התקשורת. ברבדים השורשיים ביותר, בתשתית של התשתית, התקשורת פועלת לפי שני עקרונות-על, שהיא חייבת לשמור על שניהם על מנת להבטיח את קיומה: לחדש ולזעזע מצד אחד, ולמתוח ביקורת מצד שני (יכולים כמובן להיות עקרונות נוספים, אך אני בכוונה מפשט זאת לשני עקרונות, לצורך הדוגמאות שאביא להלן). שני אלו מהווים את המוטיבציה העיקרית של העיתונות ביסודותיה. התקשורת אמנם פועלת בחסות הדמוקרטיה, אך היא לא פועלת בשם הדמוקרטיה או למען הדמוקרטיה. הדברים אמנם יכולים לעלות בקנה אחד, אבל לעתים מרוב "עזרה לדמוקרטיה" – התקשורת יכולה להרוג את הדמוקרטיה.

מבין כל כלי התקשורת, כלי התקשורת שמציג את התקשורת הכי "נקיה" הוא עיתון "הארץ". הוא העיתון שהכי נאמן לעקרונות אלו, בעוד כלי תקשורת אחרים מתלכלכים בשיקולים זרים, כמו קריצה לקהל הקוראים ולרייטינג או נאמנות למדינה. הדוגמא הראשונה שחשבתי עליה היא פרשת סיריל קרן, שהדליפה ליאורה גלט-ברקוביץ' לברוך קרא, אז הכתב המשפטי של "הארץ", ובסופו של דבר גרמה לגלט-ברקוביץ' לרדת לבירא עמיקתא (היא פוטרה), ולברוך קרא לעלות לאיגרא רמא. קרא לא חשב על האינטרס של המדינה, של גלט-ברקוביץ' או כל אדם אחר – הוא חושב על האינטרס של הבוס שלו – וכשאני אומר "הבוס" הכוונה היא לא לעמוס שוקן או לעורך; הבוס הוא העיתונות כמושג מופשט, "המעצמה השביעית". ורק בשל תובנת-העל של המדינה הדמוקרטית שכל אחד חייב להיות נאמן למערכת בה הוא עובד, ניתן להסביר את האנומליה, שלא לומר אבסורד, בכך שהמדליף יכול להיענש והעיתונאי לא, כששניהם שותפים לכאורה לאותו דבר עבירה.

פרשת ענת קם היא דוגמא לפרשה שגרמה להתנגשות בין שתי הבועות ההרמטיות – הצבא והעיתונות, כי למרות שהעונש של ענת קם צפוי להיות חמור בהרבה משל אורי בלאו (בשל העובדה שהצבא מצפה ללויאליות מעובדי המערכת שלו) – זה עדיין יוצא דופן שעיתונאי נענש על לויאליות למערכת שלו. אבל הפרשה כן ממחישה את העובדה שהצבא חושב רק על האינטרסים של עצמו, ואורי בלאו חושב רק על האינטרסים של העיתונות, ולא אכפת לו – לא מתפקידו – לדאוג לאינטרסים של המדינה.

ואלון עידן, כמו עמיתו ל"הארץ" אורי בלאו, הוא דוגמא לעיתונאי שהפנים את הציפיות של המערכת ממנו, כאשר בלאו מעצם היותו תחקירן נוטה לעיקרון החדשותיות, ועידן ככתב מגזין נוטה לעיקרון הביקורתיות. וכמו שבלאו אינו יכול שלא לפרסם כל מסמך חשוב שנופל לידיו, עידן לא יכול להסתכל על אדם או תופעה באור חיובי, כעיתונאי הוא עונד מן משקפי חצי-ירח שמאפשרים לו לראות רק את חצי הכוס הריקה. בלאו ועידן הם לא אנשים רעים, הם ראויים לצל"ש על נאמנות ויישום מופתי של עקרונות המערכת. ואם הייתי העורך של עידן ובלאו, הייתי מאוכזב מאוד אם בלאו לא היה מפרסם את מסמכי ענת קם או שעידן היה מתחיל לכתוב דברים חיוביים. או-אז הייתי מזמין את עידן לשיחת הבהרה ואומר לו: "תגיד לי אלון, אתה השתגעת?! לכתוב על אנשים דברים חיוביים?! באיזה עולם אתה חושב שאתה חי?!" ואם הוא היה ממשיך לסטות מדרך הישר של העיתונות, הייתי כותב לו במכתב הפיטורין: "זה לא אתה. זה המערכת". המערכת שאתה לא פועל לפי עקרונותיה.

אבל עידן לא צריך לקבל "הוראות מגבוה". הוא הפנים את דרישות המערכת, הוא מבין טוב מאוד מהי "רוח המפקד", וחדור מוטיבציה הוא ניגש לכתוב כל שבוע. הוא החייל המצטיין במחלקה שלו – מחלקת כתבי המגזין – ואוטוטו הוא מקבל את הכומתה של המפקד כהוקרה לכך. וכמו חייל טוב במחקר של דורקהיים על ההתאבדות, הוא מוכן להתאבד בשביל המערכת שלו, התאבדות אלטרואיסטית, שנובעת מעודף אינטגרציה, הפנמת יתר של ערכי העיתונות, עד כדי טשטוש בין רצונו הפרטי לבין רצון המערכת. הוא לא חושב על ההשלכות של מעשיו, האינטרסים של החברה והוא כמובן לא חושב על האנשים עליהם הוא כותב, שהם רק פיגומים לכתיבתו. הוא פועל בשם עקרונות העל של העיתונות, וכחייל מצטיין הוא אומר לעצמו: אלון, אם משהו חשוב לך, לך עליו בכל הכוח.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “המדד של אלון עידן

  1. אני מקווה שיזדמן לי להגיב בפירוט נרחב מזה. התקשורת הביקורתית היא חשובה מאוד. עיתון הארץ הוא חשוב מאוד. חוסר היכולת של החברה הישראלית לשמוע ביקורת, ולשייך כל דבר לאנטישמיות או שנאת מכבי טהורה, היא אחת הבעיות הגדולות שלנו. אלון עידן כתב על זה טור מצויין פעם.
    אני מאוד נהנה לקרוא את אלון עידן, אם כי אני מסכים ש"המדד" הוא לא פסגת יצירתו הגדולה ביותר, בעיקר העניין עם הגרף. אני בהחלט הסכמתי עם הטור על שמעון מזרחי. כל מילה בו.

    • היי דקל,
      תודה רבה על התגובה.
      איני יוצא נגד הביקורתיות, וגם אני מסכים שביקורת היא לא בהכרח שלילה כמו שביקורת על ציונות היא לא אינדקציה לאנטי-ציונות או פוסט ציונות, וגם כתבתי על כך בפוסט קודם.
      אגב, אני קורא "הארץ" מובהק, ואין לי ספק שהוא עיתון חשוב, מבלי לדרג מי יותר חשוב ומי פחות.
      עם זאת, אני חושב שיש בעיה עצומה להסתכל רק על הצדדים השליליים של בן-אדם, וזה מה שעידן עושה. כי בני אדם הם אנשים מורכבים, יש בהם גם צדדים טובים וגם צדדים רעים. לכתוב רק על הצדדים השליליים של פלוני, זה לא לכתוב עליו כלל. זה מעוות.
      וגם עם כל מה שעידן כתב על מזרחי נכון, הוא בכוונה הבליע את הצדדים החיוביים של מזרחי [גם אתה מסכים שיש כאלו, לא?] אני מניח שאינך אוהד של מכבי, ותקן אותי אם אתה טועה. כפי שציינתי בפוסט, איני משלה את עצמי שהפוסט נכתב במנותק מהיותי אוהד מכבי, ואני מניח שגם תגובתך מושפעת מכך. אני מניח גם שאינך יושב-ראש של קבוצה, ואני מקווה שאם יום אחד תהיה – תנהג אחרת ממזרחי. בינתיים, הייתי נוקט קצת ענווה. מקובלנו מרבותינו: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s