דמות הגיבור בספרי הרלן קובן

אחת הדרכים לשיפור רמת האנגלית לקראת הפסיכומטרי היא קריאה של ספרים באנגלית, וכך יצא שלקראת הבחינה קראתי חמישה ספרים באנגלית (שניים לקראת הראשון, שלושה לקראת השני). חמשת הספרים שקראתי היו של הרלן קובן, גם כי האנגלית שלו לא מאתגרת מדי, וגם כיוון שהעלילה שלו מאוד מותחת, כך שגם אם אני שוקע במחשבות דיכאוניות על הפסיכומטרי (כמו שניסח את זה המדריך שלי: "why does it always rain on me", "כל החיים שלי אני אשאר מאבטח") – אין זה מונע ממני להמשיך לקרוא.

הקריאה המצטברת בספריו של קובן, אפשרה לי לגבש כמה קווים משותפים לכל ספריו (לפחות לכל אלו שאני קראתי, אבל נראה לי שבספריו התבניתיים של קובן ניתן לעשות את ההכללה הזו, או כמו שאומרים: I get the plot). והשילוב בין סיום פרק הפסיכומטרי בחיי (טפו-טפו-טפו), יחד עם ראיון שערך גון בן-ארי עם קובן ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" ("הנעלם הגדול", 15.4), נראית לי כהזדמנות טובה לשרטט על הדף את אותם קווים. ויש בכך מחשבה מנחמת. כמו שאמרתי לבחורה האחרונה עמה יצאתי: גם אם תזרקי אותי בסוף, לפחות בזכותך למדתי כיצד להדליק ולכבות ממיר של yes (אגב, בינתיים שכחתי). וכן, גם אם לא ייצא לי מהפסיכומטרי האחרון שום-דבר (ציון אחד כבר יש לי), לפחות בזכותו כתבתי את הרשומה הנוכחית.

בכל הספרים של קובן שאני קראתי (אני יודע שבספרים אחרים של קובן הוא קצת חורג מכך) העלילה מתרחשת בניו-יורק רבתי והגיבור הוא גבר לבן, בעשור השלישי לחייו. והגיבור הוא גם יהודי. וכבר כאן, בן-ארי מזייף בראיון, כשהוא כותב: "אלן ואלפרד (בוליטר, ההורים של גיבור מחצית מספריו, מיירון בוליטר; א"נ) מעניינים כי הם הדמויות היחידות בספר שהיהדות שלהם חשופה". וזה לא מדויק כיוון שגם פול קופלנד, שאני נתקלתי בו בשני ספרים (ב-"The Woods" כגיבור ראשי, ב-"Hold Tight" כגיבור משני) הוא יהודי, וכן וויל קליין, גיבור הספר "Gone for good" ("הנעלמים") הוא יהודי, וקליין אפילו אומר איזה משפט יידישאי.

הגיבור של קובן הוא לא סתם גבר – הוא גבר חזק אבל גם רגיש, ועל מנת שנבחין בכך, קובן אינו מסתפק רק בתכונות אופי של גבר רגיש. לדוגמא, פול קופלנד הוא אמנם חוקר ראשי במשטרה, כלומר חלק מרשויות החוק ולפיכך ממילא חזק, אבל הוא גם אלמן, ובכך הוא ממלא את התפקיד של האימא, התפקיד הנשי, עבור בתו, קארה (וזה מודגש שהוא האימא). אולם לרוב, קובן מצמיד לגיבור הספר "גבר כנגדו", ובכך מחלק את המין הגברי לשניים, על פי סטריאוטיפים ידועים: הגיבור הוא רגיש ומקדם ערכים כמו משפחה או לפחות חברוּת הטרוסקסואלית לטווח ארוך, ואילו השני הוא גבר-גבר, שמשתמש בכוח שלו בכל העצמה, ויהיה זה שמתעב או מתנגד לחיי משפחה או חברוּת. לגיבור עשר מספריו מיירון בוליטר, קובן מצמיד את ווין (ווינסדור) הורן לווקווד השלישי, השוביניסט שקם כל יום במיטה אחרת; לוויל קליין הוא מצמיד את סקוורס, שאמנם יש לו חברה אך הוא לא רוצה ילדים; ולמייק ביי, גיבור הספר "Hold Tight", הוא מצמיד את מוֹ, שהוא סתם רווק (בניגוד למייק הנשוי).

ומכאן לתובנה נוספת השזורה בכל ספריו של קובן, והיא הפצה של ערכי המשפחה, ולמעלה מכך – הדגשת הערך של האבא המגונן בפרט. כך לדוגמא, ב-"Hold Tight", שני הורים, מייק וטיה ביי, עוקבים אחר הבן שלהם, אדם, שמתחיל להתנהג מוזר ובהמשך בורח, ומייק אומר במהלך חיפושיו הרבה פעמים: "אני מדבר אליך כאבא לאבא", או: "אם היית אבא היית מבין", וכך גם בנוגע לדמות נוספת בספר, דניאל האף, המגונן על בנו די.ג'יי. ובספר "The Woods", פול קופלנד תובע שני נערים הנאשמים באונס, ואביו של אחד הנערים מאיים עליו שהוא יפרסם פרטים מעברו, תוך שהוא אומר "גם אתה היית עושה את אותו דבר לבתך", ואף רומז שהוא אכן יפגע בבתו של פול, קארה. דמות נוספת בספר, איירה סילברסטון, מגונן על הבת שלו שהייתה עדה לרצח ומעולם לא דיווחה עליו, והמגננה הזו היא למעשה הציר שמניע את העלילה (ובהערת שוליים אפשר לתמוה האם יש קשר בין ערכי המשפחה של קובן לכך שגיבוריו הם יהודים, ועוד יותר ניתן לתמוה האם יש קשר בין האבא המגונן בספריו לבין העדר דמות אב להרלן הסופר).

ובראיון של גון בן-ארי עמו, בן-ארי מרגיש שהוא העלה בחכתו איזה דג גדול, אבל הוא תופש-ולא-תופש את העניין. וגם קובן כנראה לא ירד לסוף דעתו שלו עצמו. בן-ארי כן מזהה את "איש המשפחה" בספריו של קובן, אך לא את דמות "האבא המגונן", שלדעתי משמעותית מאוד בספריו. כשבן-ארי אומר לקובן שהגיבור שלו הוא איש משפחה, קובן אומר: "אני מנסה לכתוב על האדם הרגיל. מה הוא רוצה? לחיות את חייו, להתחתן, להביא ילדים, להקים משפחה, לעשות את הדבר הנכון (ההדגשה שלי, א"נ)". והתחושה שקובן אינו מודע לתת-מודע שלו, ושבן-ארי לא עוזר לו בכך – בולטת גם בתחילת הראיון, כשבן-ארי שואל אותו אם ספרות היא בידור ותו לא, קובן משיב: "אני לא מכיר אף אחד שלא טוען כך (ההדגשה שלי; א"נ)"

אז או שקובן מיתמם וקורץ לנו, או שהוא באמת תמים. קשה לי להאמין שסופר כל-כך לא מאמין בכוחה של הספרות. כי גם אם המטרה העיקרית של ספריו היא בידור, עדיין במסווה של בידור הוא מנחיל לקוראיו את הערכים בהם הוא מאמין – אישה, בית, ילדים – וקוראיו מושפעים ממנו. וגם אם זו בחירה של "האדם הרגיל", עדיין זו בחירה נורמטיבית, בחירה בנורמה מסוימת – מה, קובן לא מכיר באפשרות בחירה בחיים של רווקות? והאם לא ניתן לערער על הנורמות המקובלות? אני לא בא לטעון שקובן כותב מניפסטים – ויש הרבה פרוזה צדקנית שקרובה יותר למניפסט מאשר לסיפורת – אך ברור שגם כאשר הוא כותב בידור, הוא מנחיל לקוראיו את הנורמות בהם הוא מאמין. וכמובן, not that there's anything wrong with that.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s