על הספר "גשר בנות יעקב"

שם ספרו החדש של הרב חיים נבון, "גשר בנות יעקב – מעמד האישה בהלכה בין עבר לעתיד", אומר הכול על תוכן הספר. השם משקף מגמה כללית של נבון לתת "כותרת פיקנטית", כלומר כותרת עם משמעות כפולה, ומיד אחריה כותרת משנה עניינית. הדבר נכון גם לספרו הראשון של נבון, "הגדר הטובה – על משמעותה של ההלכה בחיינו" (הוצאת מוזאיקה, תשס"ג), וגם לפרקי הספר, כגון: "לא דינוזאור קדוש: ערכי התורה וערכי בני אדם".

זו היא בחירה סמנטית של נבון וכמובן שאין בכך פסול, השאלה היא האם הבחירה של נבון מוקפדת ומדויקת או שמתוך הרצון להיות שנון, הוא לא ער לכל משמעות הביטוי. אני מפרגן לנבון את האפשרות הראשונה, ולכן מעוניין לרדת לעומק הביטוי: נבון כותב ספר על מעמד האישה בהלכה, כלומר על נשים, אולם לפי שם הספר לנשים אלו אין קיום עצמאי, הן שקופות, הן אינן עומדות בפני עצמן, הן נקראות על שם הייחוס (במלעיל) שלהן, הן רק בנות של – וחמור יותר, הן מיוחסות על שם אביהן, כמו בחברה פטריארכאלית קלאסית. ואם תרצו, בכותרת אחת נבון מתמצת את כל יחסו לנשים.

כרב, לכל אורך הספר נבון מפגין כמובן בקיאות בסוגיות הלכתיות ובכלים של הלכה, אולם בכל הנוגע לפמיניזם ותהליכים חברתיים הוא מבין מעט מאוד. נבון יוצא מתוך ההלכה וחוזר אליה באופן שמאפשר לו לסמן את המטרה מראש, והיא שימור הסטטוס-קוו עם שינויים מזעריים. נבון לא מתעמת עם הוגות פמיניסטיות. למעשה, למעט ציטוט ההיגד המפורסם של סימון דה-בובואר "אישה לא נולדת אישה היא נעשית אישה" – וגם בו נבון בוחר שלא להכריע – אין ולו רפרנס אחד לתיאורטיקניות פמיניסטיות (הוא מתייחס להוגות יהודיות פמיניסטיות, אולם לא להוגות המרכזיות). כפי שנבון כותב בספרו, רק מתוך התנגשות בין ערכים שונים ניתן לברר אותם על בוריָם, ונבון נמנע מלעמת את ההגות הפמיניסטית עם ההגות היהודית.

נבון היה יכול לבחור בדרך אחרת, כפי שנקטה פרופ' תמר רוס בספרה, "ארמון התורה ממעל לה" (עלמא-עם עובד, 2007), חיבור שנבון מתייחס אליו מספר פעמים בספרו. רוס אינה נרתעת מלטרוף את כל הקלפים, ולעמת גישות פמיניסטיות שונות עם גישות תיאולוגיות והלכתיות שונות, אך בסופו של דבר לשוב אל דרך היהדות האורתודוקסית. בשל ההתנגשות בין גישתו לגישתה של רוס, נבון מתפלא כיצד רוס בוחנת את ההשפעה של אֵלָה-נקבה על מאמיניה, כלומר בודקת האם אמונה מטריארכאלית מחלחלת ליחסים חברתיים בקהילת המאמינים שלה, ונבון מתחלחל רק מעצם המחשבה על כך. אולם לעניות דעתי, ברור שרוס מעלה את האפשרות כטענת "לדידך": הניסיון מראה שגם בקהילת מאמינים שבראשם עומדת אֵלָה מצב האישה לא יותר טוב מבחברה פטריארכאלית.

במקום לקבל כנקודת הנחה שישנו ביהדות, ברבדים שונים, יחס מפלה לרעה לנשים, ומתוך עמדה זו לצאת לדרך של תיקון – נבון לא מוכן להעלות על דעתו שיש ביהדות יחס לא-שוויוני כלפי נשים. נבון אומר: גם אם זה נראה כמו שטיח, מגעגע כמו שטיח ומסריח כמו שטיח – זה לא שטיח; את המראה יש לייחס למשהו אחד, את הקול למשהו אחר ואת הריח למשהו אחר. לפי נבון, היחס השונה בהלכה בין גברים לנשים נובע לכל היותר מתפקידים שונים שההלכה מייעדת לגבר ולאישה, ובכל פעם שההלכה מתייחסת באופן שונה לאישה ולגבר הוא מנסה להסביר פרטנית מדוע זה כך.

לדוגמא, אמירות מיזוגניות או פטרוניות, כגון: "ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא פעם בחודש או פעמיים לפי הצורך…" (הלכות אישות לרמב"ם, י"ג י"א) – נבון מבטל וטוען שהן לא-מחייבות הלכתית; את ההסבר לפטור של נשים מרוב מצוות עשה שהזמן גרמן, הוא מוצא לא בהסבר – המגוחך לדעתי – שנשים רוחניות יותר (ולכן אינן צריכות את המצוות כקביים), אלא תולה ברצון להקל על האישה שעסוקה בללדת או להניק (נבון מתייחס לכך שבאמת רוב חייה האישה לא עושה את זה או את זה, אולם אינו נותן דעתו לכך שמשמעות הדבר שהאישה כישות משפטית מוגדרת כל חייה בראש ובראשונה על-פי הרחם שלה); ויש פעמים, כגון בשאלות מדוע אישה פסולה לעדות, או מדוע האיש מקדש ומגרש ולא האישה, שנבון פשוט מרים ידיים ואומר: אין לי מושג מדוע זה כך. ככה אמרה התורה, ואני מקבל את דבריה בהכנעה.

יש אנשים שהגישה הזאת – יש שאלות שאין עליהן תשובות ועלינו לקבל את הדין בהכנעה – יכולה להוציא אותם מכליהם, ויש שיראו בה את פסגת האמונה וקבלת עול מלכות שמיים. לכן, אני אישית מעדיף לנקוט בגישה זו רק בשאלות הרות-עולם בהן הגישה הכרחית, כגון בשאלת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". אך בין כך ובין כך, אני חושב שיש משהו מקומם בכך שנבון מציג את כל התורה – תורה שבעל-פה ותורה שבכתב – כמקשה אחת, ואם הכול מקשה אחת, מרחב התמרון המחשבתי הוא אפסי, כיוון שככה ה' אמר. זה דבר אחד לומר שרצון ה' הוא לא לסור מדבריהם של חז"ל ימין ושמאל, וזה דבר אחר לומר שהבחירות של חז"ל – צדיקים-אחד-אחד, אין ספק, אבל גם בני אדם כמוני-כמוך ולפיכך יכולים לטעות ומושפעים מהסביבה – הן הן רצון ה', ואם זה רצון ה', ובכן, באמת אין מה לעשות בנידון. ולכן נבון גם לא מוכן לקבל את העובדה שחז"ל מושפעים מהלכי הזמן – דבר ה' הוא נצחי וקיים לעד. ברגע שנבון מנתב את הפמיניזם למסלול התנגשות עם דבר ה' – לא רק שימין ה' על העליונה מבחינה מעשית – אין כל דיון מחשבתי בעניין. להבדיל, העמדת שאלות פוליטיות עכשוויות, כגון מסירת שטחים, מול דבר ה' – מכריעה מראש את השאלה: אלו שיקולים מקומיים וזמניים ואלו דברי אלוהים חיים.

בהלכות שהן בבחינת דבר ה' (כגון קידושין) אי-אפשר לגעת, אבל מה בדבר הלכות שנמצאות בפריפריה, כגון מינוי אישה לרב-קהילה? כאן נבון מגייס לטובתו הגות מחשבתית שמרנית (שוב, כמעט מבלי להתעמת עם עמדות ליברליות ואחרות), ונאמן לגישתו שמעולם לא הייתה אפליה, הוא טוען שהמוסדות החברתיים הנוכחיים הם מצוינים ולא לחינם הם הגיעו עד הלום, ולכן יש מקום לשינויים קלים אך אין צורך לעשות שינויים דרסטיים. נבון גם אומר שההנחה המוקדמת שלנו צריכה להיות שמוסדות חברתיים אינם דכאניים, כלומר באים לטובת האזרח הקטן.

אלא שנבון ניצב בעמדה הגמונית, ולכן זה אך טבעי שהוא ינסה לשמור על הסדר החברתי הנוכחי, שהוא כגבר מוצב בראשו. נבון יכול לטעון שהוא נקי כפיים ולנגד עיניו עומדת טובת כל המין האנושי, אולם היותו גבר לא מאפשרת לו לומר זאת. וכאן המקום להעיר שתי הערות: האחת היא שנבון כגבר הוא חלק ממוסד חברתי, ממבנה חברתי פטריארכאלי (וכאן נבון שוב מגלה חוסר הבנה סוציולוגי: הוא טוען שכדי להיות חלק ממוסד צריך להיות נושא משרה, והוא מביא את הרב שלמה-זלמן אויערבאך זצ"ל כדוגמא למי שלא נשא משרה והיה בעל השפעה, אך מוסד חברתי במובנו הסוציולוגי הוא כל מבנה חברתי קיים).

ההערה השנייה היא שלפי מישל פוקו, דיכוי הוא חלק בלתי-נפרד ממושג המוסד החברתי, וכל מערכת היא מערכת פוליטית הבנויה על כוח ודיכוי. וכאן המקום להוסיף, שלפי הבנתי הדיכוי אינו נובע מתוך רוע ורצון לשלוט באחרים; הוא יכול גם לנבוע מתוך אי-מוּדעוּת לאחרים. באופן כללי לנבון, כגבר, אין את חוויית הקיום וניסיון החיים של האישה. יכול להיות שהעובדה שגברים עיצבו את עולם ההלכה נעשתה מתוך יראת שמיים טהורה, אך עם זאת מתוך ניסיון החיים הגברי שלהם, ואילו נשים היו מעצבות זאת אחרת.  ובאופן פרטני הגבר לעולם לא יבין את הצרכים של האישה.

פעם שמעתי ממו"ר הרב רא"ם הכהן שההלכה האוסרת לטפל בשבת בפצע שאין בו סכנה לאיבר מסוים, נכתבה מתוך תודעה גברית, בעוד לאישה כל פגם אסתטי הוא משמעותי (אם כי, זו גם אמירה שנאמרה מתוך עמדה גברית). אגב, נבון עוסק בהרחבה בכביש עוקף הלכה הנסלל בכלים הלכתיים על מנת להסתנכרן עם רוח ההלכה, אולם לפי שיטתו השמרנית הוא טוען שיש להשתמש בכלי זה בזהירות רבה, מכיוון שנכון לעכשיו מוקדם לקבוע אם הפמיניזם תואם את ערכי התורה או אופנה זמנית.

עמדה תמוהה נוספת שאני מצאתי אצל נבון הוא קביעתו שלא ניתן לשנות את סדרי החיים (ללמוד תורה או לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמן) שלא מתוך מוטיבציה חיובית. מוטיבציה חיובית, אליבא דנבון, יכולה להיות רצון להתקרב לה' או חיפוש מענה למצוקות נשים, בעוד מוטיבציה שלילית היא רצון להשתוות לגברים או חוויה רוחנית. ועל אף שיש מקום להתווכח עם עמדה זו, שכן לפי דעתי אלו ואלו תמיד משמשות בערבוביה, אני תהיתי: גם לשיטתו של נבון, מדוע לא להיענות לנשים עם מוטיבציה שלילית מתוך תקווה שהמוטיבציה תהפוך לחיובית? האם נעלמה מעיני נבון אמרת חז"ל: מתוך שלא לשמה בא לשמה?!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s