הלילה לא לומדים תורה*

לפי המסורת היהודית, ב-ו' סיון, היום שבו אנו חוגגים את חג השבועות, התגלה הקב"ה לעם ישראל ונתן להם את התורה, ובעקבות כך התגלגלה המסורת לפיה יהודים לומדים תורה בליל שבועות על-מנת להכין את עצמם להתגלות האלוהית בבוקר החג ולקבלת התורה בכל שנה מחדש. וגם אני חוויתי השנה התגלות אלוהית: עיינתי ברשימת השיעורים שהתקיימה בבתי הכנסת השונים ברחבי ירושלים, ופתאום התחוור לי – אמנם בלי הפירוטכניקה של "ויהי קולות וברקים וענן כבד על-ההר וקול שופר חזק מאוד", אבל עדיין זה הכה-בי-כברק – אין לי חלק בכל זה.

ומבחינתי זו הייתה חדשה-מרעישה, ממש התגלות. ובטרם תעמדו ותתמהו על הפרדוקס – התגלות אלוהית שלא להשתתף בתיקון ליל שבועות – הרעיון נשאב מספרו של פרופ' דוד הלבני, "שבירת הלוחות", לפיו אלוהים התגלה בשואה דווקא מתוך העדר-נוכחות אלוהית (וזה גם מרפרר לי לרעיון של ר' צדוק מלובלין, לפיו יש אנשים שאלוהים חפץ שלא יהיו דתיים, אך מתוך קוצר-יריעתי התורנית, איני בטוח בכך, ולא מצאתי רפרנס). וכן,  בשש השנים האחרונות, למעט שנה אחת, הייתי עולה לרגל חג השבועות לירושלים על-מנת לשמוע שיעורים שמתקיימים בליל החג. למעלה מכך: אם תלמידי ישיבה-תיכונית נוהגים להתפלח מהישיבה בכדי לראות סרט בעיר הגדולה, אני הייתי מתפלח מישיבת ההסדר בכדי להשתתף בכנסים בהם נואמים טובי הדוקטוֹיְרִים, כמו אלו שמדברים בערב שבועות.

אבל בערב החג, כשעיינתי ברשימת השיעורים, נגלה לי שאותם המרצים ומושאי השיעורים שלהם, כבר לא מעניינים אותי. האם מעניין אותי לשמוע על "דגמים של מנהיגות במחשבה היהודית", או על "אלכסנדר מוקדון באגדות חז"ל" – ובמתכוון בחרתי בשני מרצים (ד"ר אבינועם רוזנק ופרופ' אביגדור שנאן, בהתאמה) שבימים עברו רק מלשמוע את שמם היה עובר רטט בגבי ועור בשרי נעשה חידודין-חידודין.

כשסיפרתי זאת לחבר שלי, הוא הציע לי לבוא לתיקון ליל שבועות שאליו הוא הולך, תיקון שעורכת תנועת "סולידריות" בשיתוף עם "הקרן החדשה לישראל" וארגון "רבנים למען זכויות אדם" – ארגונים שבאופן כללי ומבלי להיכנס לדקויות הם כוס התה שלי. אלא שכותרות השיעורים המועברים באותו ערב הבהירו לי בשנית מדוע אין לי עניין בהם.

שתי דוגמאות מתוך התוכנייה: כותרתו של השיעור הראשון היא "זה ספר תולדות האדם זה כלל גדול מזה – היחס לנוכרים בימינו לאור מקורות ישראל", ואילו זו של השיעור האחרון היא: "שפה אחת ודברים אחדים? האם השפה היהודית והשפה הדמוקרטית בישראל יכולות לשוחח אחת עם השניה". ואני חושב שלא תהיה זו יוהרה לומר שעל כגון אלו נאמר – "אמור לי מי אתה, ואומר לך מי אויבך ומה המסקנה של השיעור שאתה מעביר". כי כבר מבלי להיות נוכח בשיעורים אני יודע מה יהיה מוֹר-אוֹר-לֶס הַמַיְילֶך שלהם, וגם מעביר השיעור יורה את החץ שלו ואחר-כך הולך לסמן את המטרה.

אם מסתפח לדבריי שובל של נימה צינית – לא לזו הייתה כוונתי. להיפך; המורשת היהודית היא רחבה מאוד ורבת-רבדים ויש בה מקום לספקטרום רחב של דעות מגוונות ואף מנוגדות בתכלית וכר-פורה לפרשנויות שונות – כאשר כל אחד בוחר את הפרשנות הקרובה לאיזור מגוריו ודעותיו. לא ניתן לומר באופן חד-משמעי מהי עמדת היהדות בנושא מסוים. ניסח זאת יפה הרב יהודה גלעד, כשכתב על "פרשת שכירת הבתים בצפת":  "כל איש המצוי, ולו במעט, בעולמה של הלכה, יודע כי ניתן לצטט פסוקים, מאמרי חז"ל ופסקי הלכה על מנת לבסס כמעט כל עמדה שהיא. יש באוצר הבלום של תורתנו אמרות בהלכה ובאגדה הנותנות ביטוי לכיווני מחשבה שונים ומנוגדים, לזמנים שונים ולנסיבות משתנות… חכמתם של רבנים ומנהיגים בישראל בכל הדורות היתה לפסוק הלכה שהיא נכונה בזמן הזה ובמקום הזה בדרך שתהיה מחוייבת לאמת התורנית מצד אחד ומרבה קידוש שם שמים מצד שני". ואיך הרבנים מחליטים "מה נכון בזמן הזה ובמקום הזה"? על-פי נטיית-ליבם, לפי הפרשנות שלהם לאותו נושא.

בכתבה על דתיים שמפגינים בשייח ג'ראח, שפורסמה ב"הארץ" לפני כשנה, ראיינו את הלל בן-ששון, שאמר שאם יעמוד לפולמוס עם יהודים ימניים, הוא היה מנצח אותם, כשלדבריו "כל המקורות לצדי, אחד-אחד". לפי דעתי בן ששון מגזים או תמים (בכל זאת, רוב  האליטה הרבנית, ואני נוטה להאמין שכל הרבנים יראי-שמיים, נוטה לצד הימני של המפה הפוליטית) ובאמת מיד לאחריו מצטטים מישהו בשם אסף שרון שאומר: "אין דבר כזה 'היהדות'. יש בה הרבה רעיונות וזרמים ומוטיבים, חלק מהם ללא ספק לצדנו, וחלק לא". וכשבן-ששון אומר שכל המקורות לצדו, אתם יכולים להבין איך ייגמר תיקון ליל השבועות של "סולידריות".

אם להודות על האמת, לעניות דעתי רוב המקורות נוטים לכיוון הימני-פוליטי/ פשיסטי/ שוביניסטי-מיזוגני וכו' – כלומר, "לרעתנו" (אני ובן-ששון), השמאלנים-פוליטית/ ליברליים-פלורליסטים/ פמיניסטים  וכו', ולכן אני אישית מבכיר את המקורות שעולים בקנה אחד עם דעותיי על כל השאר – ואני מוכן להמר שגם החברה בסולידריות נוהגים כך – ובכל מקרה הכל עניין של פרשנות.

אז התשובה לשאלה האם השפה היהודית והשפה הדמוקרטית בישראל יכולות לשוחח אחת עם השניה – השאלה שנשאלה בתיקון של סולידריות, אבל זו גם התשובה לכל שאלה ממין זה – היא שהכל שאלה של פרשנות ורצון טוב, ובמקרים קשים לפיצוח – פרשנות יצירתית ורצון טוב-מאוד. אבל בשביל התשובה הזו לא צריך להאזין, נים ולא נים תיר ולא תיר, לבחוּר מלומד באולם בית כנסת בחצות הלילה. אפשר גם לשמוע את זה בבוקר. בינתיים, תביא לישון על זה בלילה.

* "הלילה לא לומדים תורה" הוא שם האירוע שנהגו לקיים כמה ארגונים חברתיים בליל תשעה באב, יום בו קיים איסור ללמוד תורה.
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הלילה לא לומדים תורה*

  1. אודי, אני מרגיש שזאת מסקנה פוסטמודרנית קיצונית. אתה בעצם אומר אין שום דבר שהוא יהדות כי בעצם הכל זה נרטיבים שונים של פרשנות. אני חושב שאפילו האמירה הזאתי היא חלקית. לא הכל פרשנות- אי אפשר להלביש כל דבר ולהגיד שזאת דעה יהודית קלאסית. ובכל זאת אני תוהה מה זה אומר עליך? אתה שבבלוגים קודמים היטבת להסביר מדוע נגזר עליך לצאת דווקא עם מישהי שלמדה תורה באופן וולנטרי אינטנסיבי בעצמה. למה בכל זאת הלימוד תורה אז חשוב?
    האמת שגם אני התעייפתי רק מלהסתכל על רשימת המרצים שמלהטטים בחוצות ירושלים, אבל זה פשוט נובע מן העובדה שמטרת השיעורים הינה תמיד קידום אג'נדה חברתית. לתת שיעור כנגד אנשים קונקרטיים הוא צורה מעודנת יותר של קרב אגרוף.
    עד כאן מחשבות ותהיות בזמן ההפסקה בין לימוד ללימוד.
    אז מה עשית בסוף?

    • היי עמיחי,

      דבר ראשון, תודה רבה על התגובה. טובה לי תגובה אחת שלך מאלפי זהב וכסף.

      ולעצם העניין: אי אפשר להחיל כל דבר על היהדות (דוגמא ראשונה שעולה לי – אי אפשר לומר שהיהדות לא דוגלת בכיבוד הורים), וכמובן שהפרשנות צריכה להיות קוהרנטית וקונסיסטנטית. אבל אין ספק שיש מקום נרחב להרבה מאוד דעות, ועובדה שמאותה יהדות יצאו גם הרב יצחק שפירא (שכתב את הספר "תורת המלך", ולפיו מותר להרוג ילדי גויים מתוך חשש שהם יגדלו ויזיקו לנו) וגם הלל בן-ששון (ואלו שני אנשים אורתודוקסים!). אני לא חושב שזה הכרחי להשתמש במונחים מפוצצים כמו "פוסטמודרניזם", ואין כאן מקום להאריך. אני בכל מקרה לא מפחד מפוסטמודרניזם.

      ומה זה אומר עליי? אני מעריך נשים שהלכו למצוא את המקום שלהן בעולם התורה דווקא משום שבכך הן מסרבות להישמע לאותם רבנים שרוצים לקדם אג'נדה פוליטית, כפי שציינת. אבל בצוק העתים אני יוצא עם כולן – בנות שלמדו במדרשה, בנות שלא למדו במדרשה, בנות שאינן דתיות וכו'. מאותה סיבה אני מעריך כן לימוד שנחצב מהלב, ובאופן מעניין גם בשנתיים האחרונות שהייתי בירושלים התלבטתי אם להשתתף בקרנבל השיעורים, ובסוף בחרתי ללמוד בחברותא (שנה שעברה) ובחבורה (לפני שנתיים, בביתכם).

      ולמה לימוד התורה הוא חשוב? זו שאלה עצומה, ובכל יום אני אענה לך תשובה אחרת – כמו שאת הרשומה שלי כתבתי ביום מסוים, ויכול להיות שיום אחד אני אכפור בה – אבל בגדול בגלל שהתורה היא שלי, כבן לעם היהודי. לפחות ככה אני מרגיש.

      מה עשיתי בסוף? קראתי קצת ספר פרוזה, והלכתי לישון. כמו שאמרו רבותינו (בתרגום לעברית): "או חברה או מיטה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s