קריאה מגדרית בסרט "היד שמנענעת את העריסה"

לילה אחד לפני כ-15 שנה, ואני עודני תלמיד בית הספר היסודי, נדדה שנתי, ונדדתי אני לטלוויזיה שעמדה במרכז הסלון על מנת להתיש את עיניי ואוכל לחזור לישון. הכנסתי למכשיר הוידאו, שאז עוד היה המצאה חדשנית – לפחות בביתנו – קלטת וידאו שלא היה מצוין עליה דבר, והסרט שהיה מוקלט על הקלטת היה "היד שמנענעת את העריסה" ("The Hand That Rocks The Cradle"), של קורטיס הנסון. עלילת הסרט ריתקה אותי ותנומה לעיניי לא הבאתי באותו לילה, ומאז זכור לי הסרט הזה לטובה.

בשבוע שעבר הסרט שודר באחד מערוצי הלוויין וצפיתי בו בשנית, ודעתי החיובית על הסרט לא השתנתה, אך מצויד בכלים שרכשתי על ספסל הלימודים בחוגים לספרות ומגדר, ראיתי דברים שלא ראיתי בצפייתי הראשונה, ועל-גבי הרובד הראשוני של ההנאה מהעלילה, מצאתי רובד נוסף בסרט, רובד שלא פוגם בהנאה הראשונית ולא מעצים אותה, אלא פשוט בונה על-גביה קומה נוספת, קומת הפרשנות. וכפי שלמד אותנו מו"ר פרופ' מיקי גלוזמן בקורס "תורת הספרות", ניתן להחיל כל תורת פרשנות על כל ספר או סרט (אין זה משנה אם זה סרט או ספר כי אנו מנתחים את הנראטיב, אך כמובן שבספר יש דגש על האפקטים הצורניים המיוחדים לשפה כתובה, ואילו בסרט הדגש הוא על זוויות הצילום, שוטים וכו'). לדוגמא, יש אנשים שפרשנות פסיכואנליטית עושה להם את זה, אבל לי אישית נשבר ה- מכל הפאלוס הזה. אך יש סיפורים שממש מזמינים אינטרפרטציה מסוימת, ובסרט הנ"ל, על בסיס החומרים שמהם עשוי הסרט, וכפי שאסביר להלן, חשבתי שהקריאה המתבקשת היא קריאה מגדרית.

ובטרם ישולחו בי חיצי הביקורת אציין מראש שמכיוון שכל קריאה בוחנת את הטקסט מזווית מסוימת ושמה את הדגש על אלמנטים כאלו ולא על אחרים – הקריאה היא בהגדרתה קריאה פגומה, קריאה חסרה (וזאת עוד מבלי להיכנס לתיאוריות דה-קונסטרוקטיביות, הטוענות שכל ניסיון ליצירה כלשהי נידון לכישלון), וכשמדובר בקריאה שלי, שחיממתי את ספסלי החוגים הנ"ל שנה ומחצית בקושי – הדברים נכונים פי כמה וכמה.

הסרט "היד שמנענעת את העריסה" מספר על קלייר ברטל (בכיכובה של אנאבלה סקוירה), שלאחר שעברה עם בעלה מייקל (מט מק'קוי) לבית חדש, חווה הטרדה מינית על-ידי רופא הנשים שלה, ד"ר ויקטור מוט (ג'ון דה-לנסי), ומחליטה להגיש נגדו תלונה למשטרה. בעקבות הגשת התלונה של קלייר עוד ארבע נשים מגישות נגדו תלונה, ד"ר מוט שם קץ לחייו, מה שגורם לאשתו (רבקה דה-מורניי) להתמוטט ולהפיל את עוברה. גב' מוט מחליטה להיות אומנת של הילד הקטן של משפחת ברטל, ג'ואי, כשהיא מציגה את עצמה כפייטון פלנדרס, כאשר למעשה התוכנית שלה היא לחסל את המשפחה של קלייר.

אז למה דווקא קריאה מגדרית? ראשית, וכפי שניתן לראות מהתקציר, מבחינה תמטית הסרט עוסק ב"ענייני נשים". הפרשה שמניעה את הסרט היא ההטרדה המינית שקלייר עברה על-ידי רופא הנשים שלה. נשים הן הדמויות המרכזיות בסרט והן אלו שיוזמות ואקטיביות, לטוב ולרע: קלייר היא זו שמגישה את התלונה למשטרה והיא זו שאחר-כך מכניסה את פייטון לביתה; פייטון היא זו שמחליטה לפגוע במשפחת ברטל ועושה הכל בכדי לממש את מטרתה; מרלין (ג'וליאן מור) היא זו שחושפת שפייטון היא אלמנתו של ד"ר מוט (וגם אם היא לא מצליחה להודיע זאת לקלייר, בזכותה קלייר מגלה זאת). סצנת הסיום של הסרט אמנם אינה על טהרת המין הנשי, אך ברור שנעשה מאמץ שהגברים יהיו ברקע, והמילה האחרונה תהיה של הנשים: פייטון מפילה את מייקל מהמדרגות ולכן הוא מושבת ומוּדר מסצנת הסיום, ולמרות שסלומון (ארני הדסון) מסייע לקלייר במאבק עם פייטון, האקט הסופי נעשה על ידי קלייר, היא זו שהורגת את פייטון.

שנית, רובו ככולו של הסרט מתרחש בביתם של משפחת ברטל, והבית, כלומר המרחב הפרטי, מזוהה מכמה בחינות עם האישה – האישה היא זו שמופקדת על מלאכות הבית וגידול הילדים, ואילו האיש הוא הטיפוס המרוחק שיוצא לפרנס את משפחתו במרחב הציבורי (ניתן כמובן לערער על חלוקה זו, אך גם אלו המתנגדים לה נאלצים להתייחס אליה כנקודת המוצא שלהם). על מנת להבליט את עובדת היותו של הבית סמל ולא רק מבנה, הסרט כולו מרוצף באלמנטים שונים המדגישים את מרכזיותו של הבית בסרט, כסמל וכקורת גג: הסרט נפתח בתמונות שמשלבות את תצלום ביתם החדש של משפ' ברטל, ביחד עם האופניים של סלומון, שבירכתם ארגז בצורת בית; התחביב של קלייר הוא עבודה בחממה, שהיא בית גידול מלאכותי לצמחים; כאשר קלייר חוזרת לביתה לאחר התקף האסתמה שחטפה בעקבות מותה של מרלן, היא רואה שפייטון ציירה בחדר הילדים טפט של צב, החיה שיש לה בית על הגב.

הסרט מציב שלושה מודלים נשיים סביב שלוש הנשים המרכזיות בסרט: קלייר היא האישה הכנועה, פייטון היא האישה המניפולטיבית, אישה שכוחה בנשיותה, ומדלן היא האישה הכוחנית, אישה שמשתמשת ב"כוחנות גברית", בדרכי פעולה "גבריות". לאחר שהסרט מציג לנו את שלושת המודלים הוא מנחה אותנו ל"מודל הנכון" לצורך התרת סבך-הקשרים שבמרכז הסרט.

המודל הראשון נבנה בדמותה של קלייר, האישה הביתית שמופקדת על המרחב הביתי, שאינה צריכה לפרנס את המשפחה (לאורך כל הסרט לא מוזכר שקלייר עובדת או עבדה והיא רק מתנדבת בחממה). כיוון שקלייר מופקדת על הבית היא זו שצריכה להגן עליו, ולכן המטלה הראשונה שהיא מטילה על סלומון בשיפוץ הבית היא לבנות גדר, גם בכדי לשמור על האנשים שבבית בפנים, אך בעיקר בכדי למנוע מאנשים זרים להיכנס פנימה. מכיוון שקלייר מעלה בתפקידה, כי היא זו שהכניסה את פייטון לביתה דרך השער הראשי, ברור ש"גאולתה" תבוא בהוצאת האישה הזרה מביתה – היא זו שהורגת את פייטון בלא אחר מאשר באקט הסמלי של העפתה מהבית לחצר, מהבית החוצה, ממש על אותה גדר שסלומון בנה.

המודל השני, בדמותה של פייטון, הוא של האישה המניפולטיבית, והוא מחזק את הדעה-הקדומה הנפוצה שאישה לאישה – צ'ילבה. המניפולציה היא הנשק של החלש, של המוחלש חברתית, שאינו שווה-כוחות לשחקנים האחרים בזירה החברתית ולכן נאלץ להילחם על מקומו בדרכים מניפולטיביות, וכשזה נוגע לנשים, אלו נשים שמשתמשות בנשיות שלהן על מנת להערים על הגברים – כשכמובן, בעולם של חוסר-שוויון וצדק, מבחינתן המטרה מקדשת את האמצעים. דוגמא אחת שאני אוהב מהתנ"ך היא גנבת התרפים של רחל מלבן אביה (בראשית לא). כאשר לבן מחפש את התרפים ומבקש מרחל לקום ממקום מושבה – כשהיא למעשה יושבת על התרפים – רחל אומרת לאביה: "אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי" (שם, פס' 35), כלומר היא טוענת שהיא בזמן הווסת על מנת שלא תצטרך לקום מהכר עליו היא יושבת, כשמתחתיו נמצאים התרפים.

לאורך כל הסרט פייטון ממלאת תפקידים נשיים, היא עדיין האישה האימהית, המטפלת, הדואגת, אולם היא משתמשת במניפולציות שונות על מנת להעיף את סלומון מהבית, לסכסך בין אֶמה (מדלין זימה) לקלייר ובעיקר בין קלייר לבעלה. פייטון כמובן משתמשת גם בנשיותה על מנת להרוס את משפחת ברטל. האקט הראשון שהיא עושה היא בחירתה להניק את ג'ואי, התינוק החדש, במקום הדחף הראשוני שלה להרוג אותו. היא מבינה שלכוח הנשי  יש יכולת הרס עצומה. פייטון גם מנסה לפתות את מייקל, ללא הצלחה, וזה אולי מסמן את השלב שבו היא מבינה שלמניפולציה יש כוח רב, אך גם הוא מוגבל, ועל כך בהמשך.

המודל הנשי השלישי הוא של מדלן, האישה הכוחנית, שהיא האישה שמסרבת להישמע לסטראוטיפים הנשיים: כשבעלה מרטי (קווין סקוסן) רואה את פייטון האומנת, הוא לוחש למייקל: חבל שהחלטנו שלא לעשות ילדים, וכששני הזוגות יוצאים לבלות, מרטי מעיד על מדלן שהיא הבשלנית הכי גרועה שהוא מכיר. מדלן היא גם היחידה בכל הסרט שעובדת – ולא רק עובדת זוטרה, היא הבוסית במשרד שלה והיא חולשת בתפקידה על מספר גברים. מדלן עובדת כסוכנת נדל"ן, כלומר במקום לשקוע בביתה שלה, כמו שעושות פייטון וקלייר, היא עסוקה במכירת בתים של אחרים. מדלן היא גם מעשנת כבדה, מעשה הנחשב כאנטי-נשי, ויש אומרים שהסיגריה היא גם סמל פאלי.

וכשאנו באים לבחון איזה מודל הסרט מבכיר, נראה לי שהוא מבכיר את מודל האישה הכוחנית. ראשית, מדלן היא זו שמזהירה את קלייר ש"היד שמנענעת את העריסה היא היד ששולטת בעולם", והיא זו שמפענחת את העובדה שפייטון היא אלמנתו של ד"ר מוט, והגילוי שלה גורם גם לקלייר לנסוע למשרד של מדלן לאחר מותה, ומשם לביתו של ד"ר מוט, כל הדרך לגלות מי היא באמת פייטון. ולמרות שלאורך רוב הסרט פייטון מנסה להחריב את משפחתה של קלייר בדרכים מניפולטיביות, בסופו של דבר היא מבינה, או כמעט מבינה, שללא "כוחניות גברית", ללא כוח פיזי, היא לא תצליח במשימתה. לכן היא מכינה את מלכודת המוות לקלייר, מלכודת שבסופו של דבר הורגת את מדלן, ולכן היא גם מרוקנת את המשאפים של קלייר, כי היא יודעת שברגע שקלייר תראה את מדלן שרועה בשלולית של דם, היא תחטוף התקף אסתמה. שני האקטים האלו מסמנים את פייטון כרוצחת בדם קר, רוצחת שקטה, שיכולה לאכול תפוח בזמן שמדלן גוססת ולזמזם מוזיקה קלאסית כשהיא מרוקנת לקלייר את המשאפים.

אלא שפייטון לא הפנימה לחלוטין את הדרכים הכוחניות של הגברים, ולכן היא למעשה מאפשרת לקלייר לחזור לזירה. לפייטון היו כמה אפשרויות להרוג לחלוטין את קלייר – כשהריגה, ורציחה בפרט, היא המעשה האלים ביותר, והיא לא עושה את זה, ואפילו בפעם השנייה היא מעדיפה לתת לקלייר לגסוס מהתקף אסתמה, תוך שהיא לוחשת לה "כשמגיע רגע האמת את אפילו לא מצליחה לנשום". ומכיוון שהסרט מבכר את מודל האישה הכוחנית, הוא לא מאפשר לקלייר להזמין משטרה והוא לא נותן לגברים לטפל בזה – הסוף המתבקש של הסרט, הסוף שאליו הסרט מוליך, מזמין עימות פיזי בין קלייר לפייטון שבסופו, באקט פיזי שהוא כמובן גם סמלי, קלייר הורגת את פייטון ומעיפה אותה מביתה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s