The Book Nazi – על "שטיין ספרים"

בימים אלו של קריאה לצדק חברתי, כשמן המחאה עולים קולות לעריפת ראשי המשק הישראלי בפרט ובגנות הקפיטליזם בכלל, כדאי לזכור שאחת הברכות שהקפיטליזם הביא עמו הוא השיפור ב"תודעת השירות" הנובע מהתחרותיות הרבה שעומדת ביסוד הקפיטליזם (אמנם אין זה אומר שבשיטות כלכליות אחרות יעילוּת החברה פחותה והשירות גרוע, ולהיפך – שהחברות השונות בשוק הפתוח נותנות שירות טוב – אך לדעתי השיטה הקפיטליסטית העלתה לתודעה הציבורית בכללה את החשיבות שבכך), תחרותיות בגינה נותני השירותים מבינים שאם הלקוח לא יהיה מרוצה, הוא יעבור להשתמש בשירותיה של חברה אחרת.

וכפי שניתן לראות מכמה וכמה רשומות וסיפורים שכתבתי (רשימה חלקית: "יום בעבודה"; "נישט אין שאבעס גערעט"), מפאת היותי עובד במוקד המידע של אוניברסיטת תל אביב, נושא "נתינת השירות" מאוד מעסיק אותי, משני הצדדים: אני יכול להבין את המקום הדחוק שבו מצוי נותן השירות (כפי שפירטתי ברשומה "לחזור הביתה בשלום"), ומאידך אני ער יותר לשירות הניתן לי במקומות שונים.

מהבחינה הזו, השיטה הכלכלית הנוכחית מציבה את האוניברסיטאות בעמדת נחיתות – נחיתות כמובן ביחס למכללות אך גם בפוזיציה שאינה מתיישבת עם השיטה הכלכלית – או לפחות בפיצול אישיות. מצד אחד יש לאוניברסיטה אינטרס כספי שכמה שיותר תלמידים ילמדו במסגרתה, ועל האינטרס הזה אמוּנים אגף שיווק ומדור רישום, החזית של האוניברסיטה; מצד שני, האוניברסיטה לא יכולה ולא באמת רוצה לקבל את כולם, היא רוצה לקבל רק את החכמים ביותר, רק את אלו שהיא חוזה שיצליחו ביותר במסגרתה, ולכן היא מציבה תנאי קבלה נוקשים, תנאי קבלה שהיא מפרשת כנותנים את האינדיקציה הטובה ביותר לכך – ועל כך ממונים החוגים השונים הקובעים את תנאי הקבלה. אם רישום ושיווק הם חלון הראווה של האוניברסיטה, החוגים הם הסלקטור שבכניסה.

אחד החיכוכים שפיצול האישיות הזה גורם הוא שהמועמדים והסטודנטים פיתחו תודעה של לקוח בשוק חופשי, והם חושבים שמגיע להם שירות כמו שנותנים להם ב"קסטרו", או שיעוטו עליהם שלא יעזבו כמו ב"סלקום". וכבר יצא לי לנהל כמה שיחות בהם המועמדים התקבלו לאחת העדיפויות הנמוכות שלהם אך לא התקבלו לעדיפות הראשונה, וכשהם באו לבטל את ההרשמה הם אמרו לי: "טוב, לא התקבלתי, אני הולך ללמוד בבן-גוריון", וממש אפשר לשמוע את הציפייה שלהם שנאמר להם: "לא, אל תלך, אנחנו נקבל אותך בכל זאת, רק אל תלך לבן גוריון".

ושלא כמו האוניברסיטה שאינה מתעניינת בכסף של המועמדים בלבד, לרשתות האופנה, לדוגמא, לא באמת אכפת מי אתה, הן רק רוצות את הכסף שלך, ובתחום זה בפרט נראה כי מושקע מאמץ רב לרצות את הלקוח ולעזור לו (ועל כך כתבתי בסרקזם בסיפור "איך אני יכול לעזור לך") – יותר מברשתות המזון, שחנויותיהן בנויות ממש כמו מבוך שאני לפעמים מוצא עצמי נבוך בו, או ברשתות הספרים, שלמרות התחרותיות הרבה בין "צומת ספרים" ל"סטימצקי", לא עטות על הלקוח כשם שעושים ברשתות האופנה.

נזכרתי בכל זה כיוון שלקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, החלטתי לפנק את עצמי בספר "בתום לב" (כתר, 2001) של אדם ברוך, בו אוכל לעיין במהלך תפילות ראש השנה ויום הכיפורים. "בתום לב" הוא ספרו השני מבין הטרילוגיה שאדם ברוך כתב על ישראליות ויהדות (ביחד עם "סדר יום" ו"חיינו"), ופרט לספר שאדם ברוך כתב על הפסל יחיאל שמי – זה הוא ספרו היחיד של אדם ברוך שלא קראתי עד כה בין כל שמונת הספרים שאדם ברוך כתב. ומכיוון שהספר יצא בשנת 2001 ולא נדפס יותר מאז, חיפשתי באתר "סימניה" היכן ניתן למצוא את הספר, וראיתי שיש אותו ב"אינטלקט ספרים" וב"שטיין ספרים", שתי חנויות לספרים משומשים בירושלים. כיוון שבאותו שבוע הזדמן לי ביקור בעיר הקודש, הלכתי עם חבר ל"שטיין ספרים".

ואולי לפני כן, הקדמה. כשהייתי בתיכון, אהבתי לשוטט בחנויות של ספרים משומשים, להריח את ריח הספרים, למשש כותרים מוכרים, ואולי גם לקנות ספר אחד או שניים במחיר מוזל. ובאחד משיטוטיי, הגעתי גם ל"שטיין ספרים", והמפגש עם המוכר זכור לי כל-כך לרעה, שכאשר נכנסתי לחנות לפני כשבועיים עדיין חששתי מהמוכר. אלא שאמרתי לעצמי שגם אני הייתי מתעצבן במקום המוכר אם טינאייג'רים היו מבזבזים את זמני ולא קונים כלום, ואילו כעת באתי נחוש לקנות ספר והייתי ממוקד בספר שרציתי לקנות, ולכן אין סיבה שאקבל יחס לא-נאות.

אלא שהמוכר, בניגוד למצופה מאדם שתפקידו למכור לך את מרכולתו, שוב היה "לא שירותי", או בשפה מכובסת פחות – הוא היה מגעיל. לאחר שהוא הראה לי את הספר, שאלתי אותו האם אני יכול לראות את הספר והוא, שפתח את הספר בכדי לומר לי מה המחיר, טרק את כריכת הספר, חייך אליי בחיוך זדוני, חיוך שלא ברא השטן, ואמר לי "לא". והמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש, אחרי שעזבתי את החנות, הייתה מדוע הוא מתנהג כך? ברור שבגלל שהחנות בבעלותו, וכל הספרים כולם היו בניו, הוא מצוי בדיסוננס כיוון שמצד אחד הוא קשור לספרים אך מאידך תפקידו למכור אותם; אך עדיין, התקשיתי להבין מדוע הוא התנהג בצורה כה מרושעת.

והמפגש עם המוכר ב"שטיין ספרים" הזכיר לי את הטבח בפרק "The Soup Nazi" ב"סיינפלד" (עונה 7, פרק 116), המספר על טבח שמומחיותו בהכנת מרקים מעולים, אך הוא דורש שכולם יתנהגו למופת בתוך החנות שלו וידעו כבר מראש מה הם רוצים להזמין (ניתן לראות חלקים מהפרק כאן). ולמרות הקישור המתבקש והקרבה הפונטית שבין Soup Nazi ל-Book Nazi, במציאות יש שני הבדלים: הראשון הוא שהמוכר ב"שטיין ספרים" אינו גאון מטורף כמו הנאצי של המרק, והוא אינו יכול "לזקוף את טירופו" לפרפקציוניזם שהוא דורש מעצמו ומלקוחותיו. והשני הוא שלא יכולתי לממש את רגשות הנקמה שגאו בי באותו זמן, כשם שעשתה זאת איליין בפרק, ונאלצתי לנתב את קנאתי לאפיקים חיוביים: קניתי את הספר מאדם פרטי אחר ב-35 ש"ח פחות.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “The Book Nazi – על "שטיין ספרים"

  1. לא יודע איך קוראים לבעל החנות אבל לאחר שנפגשתי איתו בפעם האחת והיחידה שנכנסתי לחנות שלו החלטתי שלשם אני לעולם לא חוזר. יחס מעליב.

  2. תשמע חבוב , דוד משטיין ספרים הוא אדם נפלא ! ההפסד הוא כולו שלך , כ"כ הרבה מילים ומושגים וחוסר יכולת אנושית להבין אדם שמולך.. צר לי על הגישה השלילית שלך.

  3. מילת המפתח לחנויות מסוג זה ובמיוחד החנות עליה אתה מדבר היא : " ס ב ל נ ו ת " והרבה ומי שחסר או נטול יתקשה בהחלט להתמודד עם חנות עמוסה בספרים ולחשוב שברגע שהוא יוציא מפיו את מבוקשו הספר יקפוץ אליו ויקשקש בזנבו…..

    בו בנחת חפש בנחת המשך את חייך בנחת עם הספר שחיפשת או בלעדיו ושוב אל החנות בפעם אחרת וכך הלאה כמו סיפור בהמשכים.

    זה הסוד… בדוק .

  4. זה לא זה. זו אסטרטגיה שיווקית. הוא יודע שערכו של הספר בעיני הקורא עולה ככל שעולה מסירות הנפש הנדרש עבורו. כך הוא מטפח את הסחורה שלו, מטפח את רכישת הספר. אלמלא עשה זאת, הרי ספרים בימינו נתונים בקרן זווית, כשהוא מעביר אותך דרך חתחתים, הוא בעצם משכנע אותך לקנות, משכנע אותך שהמוצר שלו איננו רק דפים כרוכים, אלא משאת נפש שצריך להתגבר על מכשולים כדי להגיע אליה. הוא יוצר את רכישת הספר כחוויה שאפשר לכתוב עליה פוסט. ובכך תרומת הבוק-נאצי לתרבות הספר העברי. על מוכרים נחמדים אף אחד לא כותב סיפורים.

    • הי עמית,
      תודה רבה על התגובה.
      אתה מעלה למעשה את הטענה של ה"הארד טו גט" (כשאת אומרת לא למה את מתכוונת), טענה שעומדת בניגוד לכל מה שאנחנו יודעים על תודעת שירות.
      אני מבין את הטענה, אך קשה לי לקבלה בהקשר זה, וקשה לי שההתנהגות של המוכר היא למעשה "מקדם מכירות".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s