ועוד בעניין "מקור ראשון" והערת שוליים קטנה

כתבתי בעבר הלא-רחוק שהעיתון "מקור ראשון" עדיין לא החליט אם הוא עיתון אוונגרדי ופורץ-דרך או שהוא חיקוי-דתי של היומונים הארציים כמו "ידיעות אחרונות" או "מעריב" ("פנאי פלוס עם כיפה"). כשכתבתי את הרשומה לא עמד לנגד עיני המגזין "נשים", שמוציא "מקור ראשון" אחת לשבועיים (כך לפי ויקיפדיה, אך אין לכך עדות לא באתר הבית של "מקור ראשון" ולא בגיליון עצמו), מגזין שמוכיח ללא כל צל של ספק שהעיתון הוא שלוחה דתית של "ידיעות".

מעבר לדמיון שבשמות המגזינים ("נשים" ו"לאישה" מבית "ידיעות"), ישנו כמובן הקונספט, והקונספט הינו בעייתי משתי בחינות, כשהשנייה חמורה יותר מהראשונה, לדעתי, ושתיהן כאחת מוכיחות את אשר כתבתי ברשומה הקודמת, אם כי הראשונה מעידה על כך יותר מהשנייה. הבחינה הבעייתית הראשונה היא ש"נשים" מכוון נמוך מאוד, למכנה המשותף הנמוך ביותר, כמו אימו-הורתו "לאישה", שעל הרדידות שלו נכתב הבית בשיר "ישנן בנות": "ישנן בנות ישנן בנות/ אשר קוראות ללא בושה/ את השטויות ב"לאישה"/ וזה אם תשאלו אותי/ כל עולמן התרבותי". ההבדל הוא ש"נשים" קצת יותר צנוע, אין בו כמובן דיבורים על יחסי מין וכיוצא בזה, אך הרוח היא אותה רוח, או יותר נכון – החומר אותו חומר; הנושאים מאוד חומריים ורדודים, כאשר תמיד יימצא המדור שעוסק ב"רוחניות" ("משהו לנשמה", עמ' 10 בגיליון האחרון), ומכשיר לכאורה את השרץ. כלומר, מהבחינה הראשונה הבעיה יותר דומה לבעיית "מוצש", עליה הרחבתי בפוסט הנ"ל.

אבל אפשר לכאורה להקדיש מגזין שלם לנשים הכתוב ברמה גבוהה, ומכאן אני מגיע לבעיה השנייה, והיא הבעיה המגדרית, כלומר עצם הייחוד של מגזין לנשים. אני באמת לא הבנתי מדוע מדורים כמו אלו השוכנים ב"נשים" לא יכולים למצוא את מקומם ב"דיוקן", או ב"מוצש", אלא אם כן הוא באמת קורץ לאחיו הגדול ב"ידיעות". מגזין שמוקדש כולו לנשים גורם למעשה להגבהת החומות המדומיינות החוצצות בין גברים לנשים, וקובעות שיש נושאים שמעניינים נשים ויש נושאים שמעניינים גברים.

וכאן הבעיה היא קצת יותר מורכבת. נניח לדוגמא שאכן יש נושאים "נשיים" ונושאים "גבריים". כאשר אלו מתויגים ככאלו, הם מונעים מהמין השני להתעניין בהן. לדוגמא, ישנה כתבה חשובה ב"נשים" על רצח נשים בטורקיה על רקע "כבוד המשפחה", נושא באמת חשוב. האם זה נושא שאמור לעניין רק נשים? האם זו אינה בעיה של כל החברה כולה, נשים וגברים כאחד? אז אולי גברים "מקולקלים" כמוני כן יעזו לפתוח את המגזין, אך אין ספק שכותרת המשנה (הלא-כתובה) "עיתון לנשים", תדיר גברים מלקרוא אותו, כשם שלרוב לא נראה גברים שקוראים "לאישה".

בעיה נוספת, דומה, חופפת, היא בעיית השעתוק (אפשר גם: השכפול). כאשר אני מכריז על נושא שהוא נשי – אני מקבע אותו ככזה, וכאן זה לא משנה אם הנושא הוא אכן נשי או לא – העיתון מודיע שהוא כזה והעיתון הוא המציאות מבחינת הקורא שלא מכיר את המציאות. אבל גם אם אכן מדובר בנושא נשי, עצם ההצהרה עליו ככזה לא מאפשרת לו שלא להיות נשי. לדוגמא, נניח שקרין גורן, לה מוקדש השער הראשי בגיליון האחרון, מעניינת רק נשים, ומכאן קצרה הדרך למשוואה הבאה: נשים עסוקות בהכנת אוכל, משמע נשים הן אלו שמבשלות בבית, רוצה לומר – מקומן של הנשים במטבח. גם אם אכן זו המציאות ברוב המקרים, לית מאן דפליג שזו מציאות שאינה רצויה, אך דא עקא "נשים" משעתק את המציאות, יוצר את המשוואה נשים = מטבח, ולפיכך מדיר גברים מלהתקרב למטבח.

נזכרתי בטענת השעתוק כאשר אימי טענה טענה זהה לאחר שקראה קטע מהגיליון הנוכחי. הקטע בעיתון שהעלה את חמתה של אימי הוא מין סיכום שנה של כל הדברים שמעצבנים את כותבות העיתון, ואחת הכותבות (דנה יופה), שמתוסכלת מאידיאל הרזון המצופה מנשים, כותבת כך: "על-פי סקר מקרי שערכתי, 100% מהגברים לא ייצאו עם בחורה מלאה". שוב, כנראה שהמציאות היא אחרת, ויש בכל זאת 5% מהגברים (בחישובים המחמירים ביותר, כן?) שייצאו עם נשים מלאות – וכאן יש בעייתיות שהכותבת מציגה את הנתון הזה כעובדה מחקרית ומהימינה שבעצם מכסה על כך שהיא מדגם לא מייצג בכלל. אבל נגיד שזו אמת. יבוא בחור חדש-דנדש, טענה אימי, שלא הכיר את הסטטיסטיקה הזו, ויאמר לעצמו: היי, אם כולם לא יוצאים עם שמנות אז למה שאני אצא?! וזאת כמובן למרות שהכותבת מתכוונת לתקוף את הנושא באופן ביקורתי.

ובלי קשר, אהבתי את כך שאימי טענה פוסטמודרנית מבלי לדעת כמובן שהיא טוענת טענה פוסטמודרנית קלאסית.

* ורק עוד הערת שוליים על "הערת שוליים" – בטקס פרסי אופיר של 2011 ("האוסקר הישראלי"), זכה הסרט "הערת שוליים" בתשעה פרסי אופיר, וביניהם גם על השחקן הראשי (שלמה בראבא) והשחקן המשני (ליאור אשכנזי). אין לי ספק שההכרעה המלאכותית מי נחשב שחקן ראשי ומי שחקן משני, ובפרט בסרט המדובר שמובל תמידית בכוח חלוץ דו-ראשי, היא תוצאה של פרשנות. ולדעתי זה מוכיח את אשר טענתי ברשומה שכתבתי על הסרט הנ"ל ("חמש הערות על הסרט הערת שוליים*"), שנקודת התצפית ממנה מסופר הסרט היא של האבא, אליעזר, אותו משחק בראבא, ולא של הבן, אוריאל, בכיכובו של אשכנזי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s