על התקנון – בין "מבצע סבתא" לאדם ברוך

במהלך הטיול המשפחתי שקיימנו אתמול (18.10), שאלה אותי גיסתי מה אני עושה היום בערב, הידוע כתיקון ליל הושענא-רבא, ואני השבתי לה את המובן-מאליו, לפחות בכל הנוגע לבחור-ישיבה לשעבר – רואה את המשחק בין ריאל מדריד לליון בליגת האלופות. השיקולים לכאן ולכאן ידועים, ומה שהִטה את הכף היה הכלל "תדיר (ליגת האלופות) ושאינו תדיר (הושענא רבא) – תדיר קודם". אולם מכיוון שבכל זאת יש לי הרבה מה לתקן ואת התיקון יש לעשות, החלטתי לכתוב את רישומיי מהספר "בתום לב" של אדם ברוך (כתר, 2001), אותו התחלתי לקרוא בליל ראש השנה וסיימתי במהלך חול-המועד סוכות, וזאת גם כיוון שאני משתדל להמשיך (להעביר הלאה, אך גם: להנהיר) רעיון מסוים מכל ספר שאני קורא, אך גם מכיוון שקיבלתי על עצמי להיות סוכן-זיכרון של אדם ברוך, אם בדיבור, אם בכתיבה ואם במראֶה.

ונתגלגלה לידי הזכות לעשות תיקון למילה "תקנון". נתגלגלה מדוע? כיוון שבמקביל לקריאת הספר "בתום לב", שודר בטלוויזיה הסרט "מבצע סבתא" (1999), שכתב וביים דרור שאול. אדם ברוך מאמין מאוד בתקנונים השונים שיצרה ההלכה היהודית, הוא כותב על כך מספר פעמים ב"בתום לב", והקדיש לכך את ספרו השלישי, "חיינו" (כתר, 2002), בו הוא ממשיך את מבנה התקנון על שלל נושאים שבהוויה היהודית-ישראלית, והספר מורכב כולו מתקנונים שונים, דוגמת תקנון האומנות המודרנית או תקנון הזהות היהודית הישראלית. לעומת זאת, בסרט "מבצע סבתא", התקנון, ותקנון הקיבוץ בפרט, מוצג כדבר שלילי, נוקשה וחסר-הגיון. כמו תורה מסיני.

בתחילת "מבצע סבתא", קרמבו (אלון) נאלץ לשכור חדר בקיבוץ "עסיסים" שבו גדל, כיוון שלפי תקנון הקיבוץ, כל מי שלא גר בקיבוץ מספר שנים אינו נחשב יותר בן-הקיבוץ (ולכן קרמבו מוכרח גם לקנות מקרר, למרות שיש שמונה מקררים ששוכבים במחסן של וועדת ריהוט). ובהמשך הסרט, האחים שגיב נאלצים לדאוג למימון וסידורי הלוויה של סבתא חיה, כיוון שלפי "תקנון חתונות ולוויות", "הקיבוץ לא יממן לוויה או חתונה של מי שלא חי בו בשנתיים האחרונות", ואילו הסבתא חיה שגיב, שייסדה את הקיבוץ – גרה בבית אבות בנתניה בשנים האחרונות. וכיוון שאנו משתדלים לשמור על הבלוג נקי, לא אפרט את הדברים שאומר קרמבו למזכירת הקיבוץ, דבורה, בגנות התקנון (אבל מומלץ לראות את הקטע כאן, דקה 3:48 והלאה).

לעומת זאת, לפי אדם ברוך השיטה התקנונית בה נוקטת ההלכה היא הכרחית ומהותית. "ההלכה מצמידה את בני האדם לתקנון בשביל להרחיק אותם מהתערערות עצמית. בשביל להרחיק אותם ממצב גחמתי (קפריזי), או ממצב מאני או אופורי – מצבים שבהם בני אדם נקלעים להגזמה (תוספת). וכשהם שבים לעשתונותיהם, הם מבינים כי הגזימו (הוסיפו) מתוך חולשה, מתוך זמניות, ולא ממש לשם שמים, ולא מתובנת קבע… ובעומקו של דבר: התקנון פורש חסותו על בני האדם, מגונן עליהם. אין קהילה ללא תקנון" ("בתום לב", עמ' 345-346). ובמקום אחר: "התקנון קובע את מהות הדברים, וכל ניסיון להכליל ולכלול דברים נוספים עושים את הנוספים לזרים. כלומר, לדברים שאינם ממהותו" (שם, עמ' 331).

אם כן, שני מסומנים שונים (משמעויות שונות ואף מנוגדות) הדרים תחת אותו מסמן (מילה). כיצד ניתן להסביר את השוני שבין הפרשנות של אדם ברוך לתקנון לבין זו של "מבצע סבתא"? ניתן לומר שההבדל בין התקנון של אדם ברוך לזה של "מבצע סבתא", נובע מכך שהם נובעים משני מקורות שונים, משני שדות סמנטיים שונים. כותרת המשנה של הספר "בתום לב" היא: "גן השבילים היהודי-ישראלי המתפצל: שפה, מוסר, תרבות, משפט, תורה, סוד, דרך ארץ", כאשר בתחילת הספר אדם ברוך טוען שיש למעשה שתי שפות, יהודית וישראלית. ואם כן, התקנון של אדם ברוך שואב את מקורותיו מהיהודית, ואילו זה של "מבצע סבתא" נגזר מהשפה הישראלית, שהרי לו זו בלבד ש"מבצע סבתא" נובע מהישראלית, הוא גם ממשיך אותה הלאה. תמאטית, הסרט עוסק בנושאים ישראליים, כמו הצבא וחיי הקיבוץ, וצורנית, הוא כוּנן מהישראלית וגם מכונן אותה, הוא גם משתמש במשלבי-שפה וסגנון דיבור ישראלי, וגם טבע מטבעות לשון שמשתלבים בשפה הישראלית (באחד ממבחני הבר-אור בטירונות שלי, אחד המד"סניקים נתן לנו את הטיפ של אלופים שטובע קרמבו: "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר", מה שלא סייע לי, אגב, לעבור את המבחן לכל אורך הטירונות).

מה מותר (הפרש, אך גם: עליונות) השפה היהודית על הישראלית? השפה היהודית היא שפת התלמוד והמדרשים, אך בעיקר שפת ההלכה, שגם נבעה משפת היומיום וגם עיצבה את שפת היומיום לנורמה משפטית (לדוגמא, ייאוש הוא גם מצב-רוח וגם נורמה משפטית). מכיוון שלשפה היהודית יש ברוב המקרים רובד נוסף, הלכתי, משפטי, היהודית ממעטת במילים והיא גם דייקנית ומידתית (כלומר, מכמתת מאוד). היהודית נזהרת מהרחוב, מהעגה, ממטבעות של עם הארץ, ואילו השפה הישראלית קשובה מאוד לרחוב, והיא רווייה בעגה, שפה שבורה ומטבעות לשון של הרחוב (בהערת אגב אציין שיש כאן הבדל בין תפישת הסמנטיקה במאה ה-19, שעסקה רק בשפות מתות, שפות כתובות, כי השפה הדבוּרה נתפשה כהשחתה של השפה, לעומת הבלשנות המודרנית, שתחילתה במאה ה-20, שעוסקת גם בשפות דבוּרוֹת, סלנג ואפילו שפה לא תקנית). הישראלית היא צבאית ואגרסיבית, וכפי שציינתי לעיל רחובית, נסיבתית ופוליטית, ולכן חסרה את ההדהוד לרבדים נוספים, הלכתיים, מדרשיים וכיוצא באלו.

אדם ברוך נותן מאות דוגמאות להבדלים שיש בין ישראלית ליהודית. לדוגמא, "חבר" בישראלית זו מילה כללית לידיד, מכר, והספקטרום שלה רחב מאוד – מחבר בפייסבוק, דרך חבר למילואים ועד לחבר-נפש. לעומת זאת, בשפה היהודית, שפת ההלכה, חבר הוא מונח משפטי, חבר הוא נאמן, אחד שניתן לסמוך על מילתו (שלא כמו עם הארץ, שאף הוא מונח הלכתי).

ועדיין, העובדה שהתקנון של "מבצע סבתא" משוקע בהווייה הישראלית והתקנון כפי שאדם ברוך רואה אותו נטוע בהווייה היהודית אינה מסבירה מדוע הראשון מהדהד שליליוּת, ואילו לאחרון נקשרו כתרים חיוביים, ואין זה משנה אם אכביר לעייפה בהסברים ודוגמאות על ההבדלים שבין הישראלית ליהודית. עם זאת, אני סבור שיש בכך בכדי להסביר את השוני, ובאופן היפותטי, אם התקנון של קיבוץ "עסיסים" היה מעוצב על-ידי אדם ברוך היה בו הרבה פחות נוקשות, כיוון שלפי אדם ברוך יש רכוּת בתקנון היהודי. "ואופיו של 'תקנון' כאן אינו רק כללים והוראות, אלא הוא אף שיח, מכשיר פרשני, נווט, הצעה. ועל כן נוסח התקנונים אינו סגור, אינו פורמלי משפטי, אלא הוא מפולש…" (עמ' 7, "חיינו", כתר 2002). הרי בסופו של דבר, "ההלכה נועדה לאדם, ואין האדם נתין כבוש של ההלכה" (עמ' 13, "סדר יום",  כתר 2000)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s