שערי פרשנות

השבוע השני ללימודים (שנתי האקדמית החלה ב-26.10) צינן במעט את התלהבותי מהדברים שהבעתי בתום השבוע הראשון ("פסק דין כסיפור"), וסיומו של שבוע זה מוצא אותי מסויג קמעה מדבריי אלו. לאחר התבוננות והקשבה במשך עשרה ימים (ויכול להיות שיש כאן שיפוט-מהיר, ואפילו מהיר מדי), חשתי שהמרצים שלי חסרים-משהו. מהו אותו דבר? אני מתקשה לשים את האצבע עליו, אך אפשרות אחת שחשבתי עליה היא להגדיר זאת כביקורתיות. אפשרות אחרת היא להגדיר את אותו דבר כשאר-רוח. אך הדברים דורשים התבהרות, ואנסה להבהיר.

אחת התחושות החזקות שחשתי במהלך לימודיי הקודמים באוניברסיטת תל אביב הייתה של הארה,  במובן של הסרת הדוק מעל העיניים. יותר מחשיפה לדברים שלא ידעתי עליהם, קיבלתי משקפיים דרכם אני רואה או קורא את הדברים אחרת. המציאות, או הטקסט, נשארים לכאורה כשהיו, אולם מכיוון שהמשקפיים אחרים כך גם המציאות שונה. בלימודי מגדר קיבלתי כלים להסתכל באופן אחר על היחסים החברתיים (לאו דווקא בהקשר של נשים וגברים), ואילו בחוג לספרות קיבלתי כלים לקריאת טקסטים ולהבנת דרכי בנייתם. דווקא משום המרפיוּת שבדבר, כלומר שהדברים תמיד היו מתחת לעיניי, שנתקלתי בדברים אך מעולם לא הסתכלתי עליהם באופן אחר – הרבה מאוד שיעורים השאירו אותי פעור-פה.

ישנן כמה דרכים לעשות כך. אחת מהן, יכולה להיות התרחקות ממושא המחקר. ביחסים חברתיים הדבר קל להדגמה. לדוגמא, בשבת שעברה היו אצלנו זוג אורחים, ואנו, בני המשפחה, ניסינו להתנהג כמקובל ב"מצב רפאל" (הסברים לביטוי ניתן למצוא ברשומה כאן) כלומר בנימוסיות מסוימת, אך בהצלחה חלקית בלבד. כשהם שמו לב להתנהגותו של אחי הקטן – שבעינינו היא נראתה רגילה לחלוטין – האישה שאלה אותו: "למה אתה כועס כל-כך?". והיה בהערה הקטנה הזו משהו מאיר-עיניים, שכן אחינו הקטן מסתובב בינותינו כבר קרוב לעשרים וחמש שנה, ומעולם לא פירשנו את ההתנהגות שלו ככעס, ואילו האורחת, לאחר ארוחה של כשעה, ידעה להבחין ולהגדיר זאת כראוי.

באופן דומה, לפעמים ההארה נעשית על-ידי חיבור בין כמה דיסציפלינות, האפשרות לקרוא את X דרך מתודה שמשמשת בדרך כלל ל-Y. בשדה הספרות אפשר לקרוא סיפור – וזה כבר מקובל ונטחן עד זרא – מזווית מעמדית, מגדרית וכיוצא בזה, אולם יותר מכך נמצאת ההבנה שניתן לנתח את המציאות באמצעות הבנת הנרטיב, כלומר לקרוא את הטקסטים הרבים של המציאות – כסיפור.

ואילו אצל כל המרצים ששמעתי עד כה לא מצאתי את אותה ביקורתיות, או אם תרצו: שאר רוח, שהכרתי. המרצה שלי לדיני חוזים הוא מצוין – אבל הרושם שלי הוא שכל מה שהוא מבין, והוא כאמור מומחה בתחום, הוא… דיני חוזים. נמצאתי למד ששבט המשפטנים (כפי שאחד המרצים קרא לו) נעדר את היכולת להתבונן על מושא מחקרו ממרחק-מה, דרך עיניים אחרות שהן לא עיניים-משפטניות, לא במבט ממעוף הציפור ולא בהבנת זרמי עומק. אין לו בעולמו אלא דל"ת אמות של משפט.

הבנתי זאת גם כאשר אחד המרצים הדהיר אותנו לשלב עם משפטנים חוג נוסף. ובאמת, במהלך עבודתי במדור רישום, מעולם לא הבנתי מדוע הפקולטה למשפטים היא היחידה שמאפשרת, ולא אחת אף ממריצה, לשלב עם משפטים חוג נוסף. אין לזה אך ורע בכל האוניברסיטה שחוג שנלמד באופן מורחב/ חד-חוגי (כלומר, שניתן לעשות תואר בו לבדו) ממליץ על שילוב התואר עם חוג נוסף, ובדרך-כלל ההפך הוא הנכון: ישנו איסור לשלב תואר מורחב/ חד-חוגי עם חוג נוסף, והדבר כרוך באישור מיוחד של וועדות ההוראה של שני החוגים. אין זה כי אם הודאת בעל דין במוגבלותו, בצרות אופקו וקטנות ראייתו.

חשתי זאת על בשרי כאשר דנו השבוע באריכות, בכמה שיעורים, בנושא הפרשנות במשפט, כאשר ההתייחסות של כל המרצים לנושא הייתה בזלזול, שלא לומר בהתנשאות, ותוצאה של חוסר הבנה את הנושא, וכמדומני שהדחייה הזאת נובעת בדיוק מהדברים שכתבתי להלן, מהתחושה שמדובר בנטע-זר, במתודה שלא מעולם המשפט, במין בשאינו מינו.

היחיד שהתייחס לכך ברצינות היה פרופ' ידידיה שטרן. אולם גם הוא, לתחושתי, התייחס לכך בשלילה. שטרן הזכיר שהמילה הרמנויטיקה, פרשנות, נובעת מן האל הרמוס, שהוא אל הפרשנות אך גם אל הגנבים, ומכאן שטרן גזר שזה לא בכדי, כיוון שכל פרשנות היא מעשה גזל, וכשזו רוח הדברים מן הנמנע להתייחס לפרשנות כדבר חיובי. ניסיתי להתנגד לכך בכיתה אך לא את כל הדברים הצלחתי לומר, ובעיקר לא על הכל חשבתי באותה עת, וכפי שכבר נוכחתם לדעת, הבלוג הוא מקום נפלא להזדמנות שנייה, להגיד דברים שרציתי לומר ואינם נענו לי בפעם הראשונה (ובהקשר זה, אני ממליץ לראות את הפרק "The Comeback" בסיינפלד [עונה 8, פרק 147], שמקצין עד גרוטסקיות את התסכול במקרים בהם חשבנו על משהו לומר רק לאחר זמן. טעימה ראשונה אפשר לראות כאן).

ראשית, החיבור בין היותו של הרמוס אל הגזל והפרשנות הוא לכל היותר "וורט", אמנם וורט נחמד, אך לא יותר מכך (להרמוס היו תפקידים אחרים). שנית, הוורט הזה הוא תוצאה של פרשנות, וככזה לא רק שהוא לא מוכרח, הייתי אומר שהוא אפילו מאולץ.  באותה מידה אדם יכול לומר שזה שהוא כמעט נדרס בכביש, הוא תוצאה של העובדה שהוא דיבר לא יפה אל הוריו יום לפני-כן, כלומר חיבור של שני פרטים ואז יצירת נרטיב. אך בקומה השלישית צריך לשאול – מה המשמעות של הפרשנות, שכן ראיית הפרשנות כדבר שלילי, כאמור, מסכלת את האפשרות לראות אותה באור חיובי, וניתן להשתמש במטפורה חיובית לפרשנות. במקום פרשנות כגזל, אפשר לראות בפרשנות כשיתופיות. אם לדוגמא אני מפרש טקסט של פלוני, אנחנו אמנם לא שותפים שווים לטקסט אך אני כותב אותו בשותפות עם יוצרו, אני כותב את הטקסט איתו ביחד. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא נישואין – ניתן להתייחס לנישואין כקשר בעלות וניתן להתייחס אליה כשותפות.

ואם כאמור הייתי מעז, וכמובן הייתי חושב על כך במהלך השיעור, הייתי חותם את דבריי במילים: גם כששערי משפט ננעלו, שערי פרשנות לא ננעלו

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “שערי פרשנות

  1. א. אני מבין כיצד אפשר לגנות דרכי פרשנות כאלה או אחרות אבל איך אפשר להתייחס ל"פרשנות כשלעצמה" כדבר שלילי? ככלות הכל מדובר, או אמור להיות מדובר, באנשים שחלק גדול מעבודתם קשור הדוקות בקריאת טקסטים, ולימדונו רבותינו שאין קריאה בלא פרשנות. האם הם באמת חושבים שהם קוראים טקסטים ומשתמשים בהם בלי שום פער פרשני בין הטקסט לבינם?

    ב. יש משהו מרענן ומעניין בהיווכחות שה"שסע" ביקורתיים / לא-ביקורתיים איננו חופף את השסע חילונים / דתיים: יש דתיים ביקורתיים ודתיים לא ביקורתיים ויש חילונים ביקורתיים וחילונים לא ביקורתיים. עוד יותר מפתיע כביכול לגלות שהוא אפילו לא חופף את השסע: אקדמיה / לא אקדמיה.

    • הי אריאל,
      תודה רבה על התגובה.
      רק להבהיר: כפי שניסיתי להראות, שטרן עצמו גם אמר שלא ניתן לראות את המציאות ללא פרשנות, אך כאמור הרגשתי שהשליליות שהוא מייחס לכך עושה עושה שם רע לפרשנות. אצל שני מרצים אחרים, ומרצה אחד שקראתי מאמר שלו, הרגשתי ממש זלזול.

    • היי ריקי,
      תודה רבה על ההפניה למאמר.
      קראתי בעבר מאמר של תירוש ("בעקבות 'האהבה והפרט' למתרה נוסבאום – על עניין נוף נ' משרד הביטחון ומאפיינהם החד-פעמיים של נמעני המשפט") ונהניתי.
      אני מקווה שיעמוד לי הזמן לקרוא את המאמר שציינת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s