הילד – בין ישמעאל לגלעד שליט

לאור ההסכמה שבשתיקה – ובהקשר הנוכחי אולי יותר נכון לומר: האמנה – עליה הסכימו כל כלי התקשורת, ולפיה אין להוריד את פרשת גלעד שליט מסדר היום וחובה להקדיש לו לפחות פעם אחת בשבוע אייטם (הנה האחרון, מלפני יומיים), החלטתי גם אני הקטן ליטול חלק במאמץ המלחמתי הזה, ולכתוב רשומה נוספת בעניין גלעד שליט. ורצה הגורל ונושא זה משתרג יפה בפרשת השבוע הנוכחית, "וירא" – בבחינת ענבי הגפן בענבי הגפן – כך שתוכלו לאמץ לכם חלקים מרשומה זו ולאומרה על שולחן-השבת שלכם, ולהשתיק את תלונות הוריכם, החוזרות ונשנות: למה שלחנו אותך לבר-אילן אם אתה לא יכול לומר אפילו רעיון נחמד על פרשת השבוע? כמו טוענים: אז מה אתם עושים שם כל השבוע?

ראשית אפתח בגילוי נאות: גלעד שליט הוא לא הילד שלי. ואני מקדים זאת ואומר כיוון שבהרבה מאוד דיווחים בכלי התקשורת, גלעד שליט כונה "הילד של כולנו" (ניתן לראות דוגמא אחת כאן). יש לי, אולי, כמה צאצאים שפזורים ברחבי העולם, אך אני יכול להגיד לכם בוודאות, שגלעד שליט אינו אחד מהם, גם מכיוון שהדבר לא היה אפשרי טכנית, ובעיקר כי גלעד שליט הוא הילד של הוריו, נועם ואביבה, ותו לא, ומה שחסר לי עכשיו הוא שגלעד שליט יבוא אליי בתביעת הורות.

כינויו של גלעד כ"ילד של כולנו" בא כמובן לשרת את אלו שדרשו בהחזרתו, אך זה כאמור פשוט אינו נכון עובדתית, כי גלעד הוא ילד של הוריו. וכאן חשוב להדגיש את הנקודה הבאה: מנקודת מבט חיצונית, גלעד שליט אינו ילד, הוא לכל הפחות נער, שלא לומר גבר. אבל מנקודת המבט של הוריו – גלעד שליט לעולם יישאר ילד (רותם אבוהב מדגימה זאת בפרסומת חיננית ברדיו מטעם "הרשות הלאומית לזהירות בדרכים"). ולכן, לצורך השגת אותה מטרה, ניתן להסתפק בכינוי "הילד" (כמו לדוגמא בדיווח כאן). שכן, כאשר אנחנו מכנים את שליט-ג'וניור "הילד" אנחנו מאמצים את נקודת התצפית של הוריו, כמובן מבלי שאנחנו הוריו האמיתיים. קראנו לגלעד ילד – אימצנו באופן מוחלט את הנרטיב של הורי שליט. אנחנו קוראים את הסיפור, את הסיפור שקוראים לו גלעד שליט, דרך העיניים שלהם, ושלהם בלבד, וכשזו זווית ההסתכלות שלנו – קשה מאוד להתנגד לשחרורו של גלעד שליט.

נקודת התצפית קובעת את העמדה המוסרית שלנו כלפי הסיפור. פרופ' ידידיה שטרן סיפר לנו שהוא קרא לא מזמן את הספר "ספינות טרופות" של אקירה יושימורה. הספר מסופר מנקודת המבט של איסאקו בן התשע, החי בכפר דייגים יפני עלוב ומבודד, אשר תושביו מצויים על סף רעב. תושבי הכפר מנסים למשוך אל החוף "או-פונה-קמה" – ספינות העוברות בים, כדי לבזוז את מטענן, ולהרוג את כל נוסעיהן, וכל זאת באישון ליל, בטרם יבחינו בהם ספינות אחרות. ואני, סיים שטרן ואמר, שבאופן כללי מאמין ב"לא תרצח", אימצתי לחלוטין את נקודת התצפית של איסאקו המסכן, וקיוויתי בכל לבי שתושבי הכפר יספיקו להרוג את כל הנוסעים בטרם יעלה השחר.

וכינוי גלעד שליט כ"ילד", הזכיר לי מאוד את פרשת "עקדת ישמעאל", כפי שלמדתי אותה ממורי ורבי פרופ' מנחם פרי (בראשית כ"א, פס' 9-20). תקציר הפרקים הקודמים: לאחר הולדת יצחק, שרה חוששת מהשפעה רעה של ישמעאל (הבן של אברהם והגר) על יצחק, ולכן מצווה על אברהם בעלה לגרש אותו. לכל אורך הפרשה הזו, ישמעאל לא מוזכר בשמו. פעמים הוא נקרא "בן האמה" (בווריאציות שונות), פעמים הוא נקרא "בנו", וברוב הפרשה הוא נקרא "הנער" (שש פעמים) או "הילד" (שלוש פעמים).

אז אפשר לומר שהמספר רצה לגוון בכינויים שהוא נקט בהם, אבל יש לנו כאן סתירה חזיתית: ישמעאל הוא ילד או נער? ובכן, מבחינה אובייקטיבית ישמעאל לפחות בן 14, שכן כאשר אברהם בן 99 וישמעאל בן 13 הם עושים מבצע א-לה צומת ספרים – שניים במחיר אחד – ועושים ברית-מילה משותפת (שם י"ז, 24-25), ואילו יצחק נולד כאשר אברהם בן מאה (שם כ"א, 5), וגירוש ישמעאל מתרחש זמן-מה אחר כך, ביום הגמל את יצחק (שם, 8-9), לאחר ששרה רואה את ישמעאל מצחק, ויש סברה לומר שלמילה מצחק יש קונוטציות מיניות (והשוו לבראשית כ"ו, 8). כך שישמעאל נמצא בעיצומו של גיל הטיפש-עשרה, שיצרו המיני גובר עליו. אז ישמעאל בערך בן 15, ולכן יותר נכון לקרוא לו נער.

אלא שניתן להסביר את השוני בכינויים, כמו גם מדוע ישמעאל נקרא ילד, לפי נקודת המבט ממנה מסופר הסיפור, כאשר בגירוש ישמעאל המבע הוא כמו זיקית שמשנה צבעים על פי הסיטואציה. המחבר מדבר על אותה דמות, אך נצמד לתודעת כל אחת מהדמויות מסביב ולפיכך מספח לעצמו את העמדה של מושא סיקורו מאותה נקודת מבט. כאשר המספר צמוד לתודעתה של שרה, ישמעאל נקרא "בן האמה" (פס' 10), אבל כשאברהם מדבר, המספר מאמץ את עמדתו וישמעאל נחשב בנו, "על אודות בנו" (פס' 11). כאשר המספר הוא צמוד לתודעתו של אלוהים ישמעאל נקרא "הנער"; מפני שישמעאל הוא בגיל ההתבגרות, ואלוהים הוא אובייקטיבי. אך לכל אורך ההליכה הטראגית של הגר וישמעאל במדבר, המספר דבק בכינוי הילד (פס' 14-16), והחל מהרגע שמלאך נגלה להגר ויש האפי-אנד, ישמעאל שוב נקרא הנער (פס' 17).

קריאת הסיפור דרך נקודת המבט של הדמויות, מסבירה את השוני. שלושת הפסוקים במדבר נכתבים מנקודת המבט של הגר, ובשבילה ישמעאל הוא ילד. הכינוי ילד משקף את הרגש שלה, הוא הילד שלה. שהמספר מספר את האירועים הסמוכים להגר – הוא מאמץ לעצמו את הרגש של הגר. אך מעבר לכך שהצלחנו ליישב את הסתירה בין הנער (אובייקטיבי) לילד (סובייקטיבי), קריאה כזו מביאה לדבר נוסף והוא הזדהות גדולה עם הגר, שאיתה – כך קובע לנו המספר – אנחנו אמורים להזדהות וממש כמו שליט, לרצות לחזרתו הביתה של ישמעאל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s