על כניסתם של לפיד ושליט לפוליטיקה

ב-9 לינואר 2012 ידעה הפוליטיקה הישראלית את אחד מימי השפל שלה. לא, אינני מתכוון לאירוע שבו שפכה חה"כ אנסטסיה מיכאלי כוס מים על חה"כ ראלב מג'אדלה, שבו אני רואה לכל היותר מעשה קונדס, שנעשה ב"עידנא דריתחא" (לפי דעתי, הצילומים שמראים כי מיכאלי עשתה זאת בקור-רוח לכאורה אינם עומדים בסתירה לכך שהיא הייתה נתונה בסערת רגשות). המעשה הוא מעשה חמור, אך ברור שלא הייתה כאן כוונה לפגוע פיזית במג'אדלה (השוו זאת למקרה ב-1996, בו ישראל לדרמן שפך כוס-תה על חה"כ יעל דיין במהלך ביקורה בחברון), ונותרנו אם כן בגדר פגיעה בכבודו של מג'אדלה, ובגדר זה המחוקקים הישראלים לא חפים מכל אשמה, ואין להם להלין אלא על עצמם. אז אמנם את המקרה יש לגנות ואת מיכאלי יש להעניש, אך יש להתייחס לדברים במידה הנכונה, וכמו שהמוטו של אימא שלי אומר – ואם תשאלו אותי, לכשתגיע העת של אמי, שתבדל לחיים ארוכים אמן, יהיה מן הראוי לכתוב על מצבתה: "לקחה את החיים בפרופורציות הנכונות" – יש לקחת את הדברים בפרופורציות.

ה-9 לינואר 2012 ייזכר לדיראון-עולם כאחד מימי השפל של הפוליטיקה הישראלית, כיוון שבאותו יום הכריז נעם שליט כי יתמודד לפריימריס במפלגת העבודה. אומר נעם שליט כי "אין לי כוונה להשתמש בגלעד בקמפיין" (צוטט ב"ידיעות אחרונות", 11.1.2012). ועל זה אני אומר: too late. אתה לא יכול להכניס אישה להריון ואח"כ לטעון שזה לא הילד שלך. כל מעמדו הציבורי של נעם שליט נובע מהילד שלו, מגלעד. לנעם שליט אין לו מעצמו כלום. הפרסונה הציבורית שלו חלולה. כשמתלוננים, לדוגמא, שהצבא, ובמידה פחותה יותר – התקשורת, סוללים לגנרלים ולעיתונאים את הדרך לפוליטיקה, בכל זאת אותם אנשים תרמו, מי יותר ומי פחות, בתחום בו עסקו, אך יותר חשוב – הם הגיעו לאן שהגיעו בזכות עצמם, בזכות כישוריהם, רק שהתקשורת והצבא הביאו אותם לקדמת הבמה (או לכל הפחות אל מאחורי הקלעים), פתחו להם דלתות מסוימות. אך נעם שליט לא עשה דבר בכדי להגיע לאן שהגיע.

וזה מביא אותי לנקודה השניה. באחד השידורים שפורסמו עם כניסתו לפוליטיקה של יאיד לפיד (אליו נגיע בהמשך), שידרו בערוץ 2 (לפי דעתי שידור חוזר) קטע ובו אמנון דנקנר אומר שלפיד הבן יכניס רוח חדשה לפוליטיקה (או דברים בסגנון), ואז שלי יחימוביץ' אומרת לו שעם רוח חדשה לא הולכים למכולת, רוצה לומר: זה לא מספיק, פוליטיקאי צריך שיהיה לו סדר יום. ואני שואל את יחימוביץ, שלפי חלק מהפרסומים, הייתה זו היא שהזמינה את שליט להצטרף לשורות המפלגה – מה בדיוק סדר היום של נעם שליט? מתי שמענו את דעתו בנושא כלשהו פרט לפדיון בנו? אם שליט יחליט להפוך את המקרה האישי שלו לאג'נדה, כלומר שחרור סיטונאי של מחבלים בכל מקרה של פדיון שבויים – אני מציע שכבר נעלה כולנו למצדה ונקפוץ אל התהום (אני מזכיר שצידדתי בדעה כי יש לשחרר את גלעד שליט, ואת דעתי בנושא פרסמתי ברשומה אחרת, אך לא הייתי הופך את זה לדגל שיש לנופף בו).

בין כך ובין כך, בין אם הצעד נעשה ביוזמתו של שליט ובין אם בהזמנתה של יחימוביץ', צירופו של שליט לשורות מפלגה העבודה מעביר מסר לציבור, ומכך על כל פנים מרוויחה יחימוביץ': כשם שצירופם של גנרלים למפלגה מעביר מסר שיש מי שמבין בביטחון, כך צירופו של שליט אומר: מפלגת העבודה מחבקת את החיילים, מפלגת העבודה היא הבית של החיילים.

שלא כמו שליט, יאיר לפיד הגיע לאן שהגיע אולי עם דחיפה קטנה של ההורים, אך בעיקר בזכות עצמו, וכפי שהוא כותב היום בטור שלו ב"7 ימים" ("למה אני הולך לפוליטיקה", 13.1.2012), דעותיו בכל נושא שעל סדר יומה של מדינת ישראל ידועות, והוא מפרסמן כבר שנים רבות.

בטור שהוא כותב היום (ואגב, הוא כותב שהוא ימשיך לכתוב את הטור שלו, רק שהוא לא יתייחס לפוליטיקה, ומסתבר שהפרישה שלו מהתקשורת היא פרישה-למחצה), לפיד פורס את משנתו החברתית בקצרה, ולמעשה מאשש את הדברים שכתבתי עליו לפני שנה ("6 הערות על הספר 'הגיבורים שלי'"), כי "אולי יותר מכל ישראלי אחר, יאיר לפיד משקף את החלום הישראלי, את האושר הישראלי, את הממוצע הישראלי. הוא סוכן המכירות של החלום הישראלי לישראלי הממוצע. הוא זה שיודע מה הכי טוב בשביל הישראלי הממוצע, הוא זה שיודע מי הוא הישראלי הממוצע".

מכיוון שבמובנים מסוימים ממוצעות שווה שטחיות, אני חושב שיאיר לפיד טוב לפוליטיקה הישראלית, והוא ישתלב יפה בכנסת ישראל. השטחיות שאני מכוון אליה אינה שלילית, ואינה אומרת בהכרח שהדברים לא-נכונים אלא שלפיד מגלם, מביא לידי ביטוי, את המופעים החיצוניים של הרעיונות העמוקים, שהוא עצמו לא מבין אותם. הסברתי אתמול לחבר שיש לי יסוד להניח כי תופעה דומה מתרחשת אצל מירב מיכאלי כשהיא מדברת בלשון נקבה: היא עושה שימוש במופעים חיצוניים של תופעה עמוקה שאיני בטוח שהיא מודעת לה, שאיני בטוח שהיא יורדת לסוף דעתה.

בטור היום לפיד מטריח את הקוראים במניעים שהביאו אותו לפוליטיקה, ואני יכול להבין את זה מבחינת דעת הקהל, אך לפי דעתי זה מיותר. אותי לא מעניין אם לפיד עושה זאת ממניעיו האישיים, לצורך מימוש חלום ילדות או הגשמתו העצמית, או מתוך תחושה עמוקה שהוא חושב שהוא מושיע את עם ישראל. לדידי, אלטרואיזם ואגואיזם קשורים זה לזה בקשר של "אחור באחור", כלומר הם דבוקים זה לזה ללא הפרד, למרות שלכאורה פניו של האלטרואיסט ופניו של האגואיסט מופנים לכיוונים מנוגדים. אין אלטרואיזם טהור כשם שאין אגואיזם טהור (אם כי ניתן לומר שאי הבנת עומק הנושא, או עשייה מתוך מניעים פסולים עלולים ליצור עיוותים שישפיעו על המעשה, ואכן יש בכך סכנה). לכן אני סובר שבחיים בכלל, ובפוליטיקה על אחת כמה וכמה, אותי פחות מעניינים המניעים אלא יותר המעשה הנכון. אם אדם עושה את המעשה שלפי דעתי הוא הנכון, המניעים שלו פחות מעניינים אותי. המעשה משליך רטרואקטיבית על המניעים. ודוק. אני מדבר על מניעים ולא על אמצעים; איני בא לומר ש"המטרה מקדשת את האמצעים", אלא שהמטרה מקדשת את המניעים.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “על כניסתם של לפיד ושליט לפוליטיקה

  1. אלטרואיזם ואגואיזם קשורים זה לזה בקשר של "אחור באחור". דיבר אלי אקספרס.

    אגב, רק מהכותרת, חשבתי שהכוונה לחומי שליט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s