חופש הביטוי בעידן אוטוסטרדת המידע

בשיעור הקודם ב"משפט חוקתי" התחלנו לדבר על הזכות החוקתית לחופש הביטוי, כאשר אחד הרציונאלים שהמרצה הזכיר להכרה בזכות זו הוא הרציונאל הדמוקרטי, האומר כי תנאי הכרחי לקיום משחק דמוקרטי משמעותי הוא חשיפת הציבור למידע על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת. באותו הקשר הלין המרצה על העובדה המצערת – לטענתו – כי בתקשורת כיום החלוקה הקלאסית שבין חדשות (news) לדעות (views), הטשטשה, שלא לומר נעלמה, וכי אין היום אפילו שאיפה למסירת מידע אובייקטיבי, שלא עובר תחת משקפי הפרשנות – גם המרצה הסכים שאין מידע שהוא נטול סובייקטיביות ופרשנות, אך טען שאין היום אפילו שאיפה לאובייקטיביות – אלא כל מידע מוכתם במכוון בדעה של הכותב. המרצה אמר כי הוא רוצה שיביאו לו את כל המידע "נקי לחלוטין", והוא יגבש את דעתו בנושא.

אני זוכר שלפני כעשר שנים ניהלתי שיחה כזאת עם חבר שבסופה שנינו הסכמנו עם הדעה שהמרצה הציג – חשפו בפנינו את המידע, ואנחנו נגבש דעתנו בנושא – אך כיום אני סבור כי המרצה טועה בכל מכל, ואלמלא הייתי מנוע מלדבר בשיעור, מסיבות מובנות, הייתי אף אומר לו את דעתי בנושא. מכיוון שכך, אציג את דעתי להלן, ובכך הבלוג יגשים את אחד מתפקידיו העיקריים, והוא אמצעי שסתום לומר את אשר רציתי לומר ב"זמן אמת" ומסיבות שונות – כמו בושה או היעדר תשובה הולמת – לא אמרתי באותו זמן. ואת המתעניינת או המבקש להעמיק בנושא, אני מפנה לפרק "The comeback" ב"סיינפלד" (עונה 8, פרק 147), המתאר את השתלשלות האירועים כאשר לג'ורג' יש תשובה מוחצת להשיב לקולגה שירד עליו, אך הוא נזכר בתשובה מאוחר מדי.

מעבר לקושי, ואולי אפילו פרדוקס, שבמסירת מידע שאינו-מתווך, הדרישה למידע אובייקטיבי אינה נצרכת ואינה עומדת במבחן המציאות. אנו מצויים בעידן "אוטוסטרדת המידע", אנחנו מוצפים במידע מכל עבר ומידע על כל נושא שבעולם נגיש לנו מכל מחשב ואפילו מכל טלפון נייד. לצורך קבלת אינפורמציה אין לנו צורך בתקשורת (תקשורת במובן הצר, press). בשביל למסור לנו את המידע התקשורת מיותרת, והתקשורת המסורתית – ובפרט העיתונות הכתובה – אכן נאבקת על חייה קרב מאסף, שבו לכל היותר ניתן לצמצם את הנזק.

בעידן אוטוסטרדת המידע התקשורת הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש, ולכן היא כמעט ונטשה את תפקידה כמדווחת אובייקטיבית והתמקדה בשתי פעולות עיקריות: סינון ופרשנות. אמנם כל המידע שנחפש נגיש לנו, אולם לא תמיד עומד לנו הזמן למצוא את המידע הזה. ולכן דווקא בעידן אוטוסטרדת המידע, עולה חשיבות התקשורת כגורם מסנן. אף אחד לא יכול להיות באמת חשוף לכל המידע והתקשורת לא יכולה לחשוף את כל המידע.

למעלה מכך – מידע גולמי הוא לא בר-שימוש, הוא כשלעצמו לא אומר לנו דבר, ודווקא בעידן אוטוסטרדת המידע מתגבר הצורך בגורם מתווך שיסדר לנו את האירועים (בניית נראטיב) ויאמר לנו מה המשמעות של האירועים (הענקת פרשנות). הטענה "תנו לנו את המידע ואנחנו נשפוט" אינה עומדת במבחן המציאות, כי לא רק שלאדם אין את הזמן לבחון את כל האירועים, אין לו את הבקיאות ואין לו את הכשירות לשפוט את משמעותם. כי פלוני אולי מבין בספורט אך לא מבין בכלכלה, ואלמוני אולי מבין בפוליטיקה אך לא בעולם הערבי. זו אשליה לומר שאנחנו נשפוט את המציאות בהיעדר כלים מתאימים. הדברים נכונים גם לאנשי אקדמיה – שארגז הכלים שלהם אולי עשיר יותר – ועל אחת כמה וכמה לשאר בני אדם, משכילים יותר או פחות. וכבר ידענו ונכלמנו בדעות מביכות שהשמיעו אנשים משכילים, שביקשו להיכנס לפרדס שלא בתחום גידוליהם, הציצו ונפגעו.

אני אנסה להמחיש את הדברים שאמרתי באמצעות סוגיה פשוטה מדי, שלא לומר פשטנית, ולכן אני מבקש שלא להיתפס לסוגיה ולראות את כל הנושא דרך הסוגיה, אלא לראות בה דוגמא בלבד שלא מעידה על התיאוריה. בינואר מלאה שנה לתחילת המהומות בתוניסיה ול"אביב העמים הערבי" (עליו כתבתי ברשומה אחרת). מחד, זו דוגמא כיצד בעזרת האינטרנט והרשתות החברתיות התגלגלה המהפכה אך לא פחות מזה – דווחה ושודרה (ולכן הרודנים לא היו יכולים באמת לצנזר ולפקח על כך). מאידך, זו דוגמא לרצף אירועים שלאזרח ההדיוט אין מושג מה משמעותם ומה השלכתם, וללא תיווך של פרשנות הוא אינו יכול להתמודד עמם. ואכן קשת הפרשנויות לאירועים אלו, כולל הנגיעה שלהם למדינת ישראל, הייתה רחבה מאוד.

לכן אני סבור שהרציונאל הדמוקרטי שבסיס חופש המידע מתבטא בבחירה מושכלת בין פרשנויות. אני רחוק מלומר שנגזרנו לקבל מידע מוטה מכיוון שאין לנו יכולת לבקר אותו. ראשית, גם פרשנות צריכה לעמוד במבחן ההגינות, ולא ניתן תחת אצטלת הפרשנות לתת מידע חלקי או מידע מסולף. יתרה מזו – התפקיד של התקשורת הוא רק להוות מסנן ראשוני, וגם את עמדת הפרשנות ניתן לבקר. אם פרשן אומר שאירוע א' (אביב העמים הערבי) מוביל למסקנה ב' (חייבים לעשות שלום) – אנחנו עדיין יכולים לעמוד על ההיגיון שבדבריו. בהיעדר מומחיות אולי לא נוכל לגבש מסקנה בעצמנו, אך כן נוכל לעמוד על המהלך הפרשני בכדי לדעת אם הוא מופרך או נכון.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “חופש הביטוי בעידן אוטוסטרדת המידע

  1. אודי,
    בתחילת דבריך היה לי ברור שבסוגיה הזו, דעתי היא כשל אותו מרצה, וכבר התכוננתי להדוף במחשבתי את טענותיך.
    עם זאת, אני מוכרח לציין שעד סוף הקטע די השתכנעתי לערוק לצד שלך.
    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s