חי הנושא את עצמו – הערה על העתירה כנגד חוק האזרחות

לפני כשלושה שבועות, ברוב של שישה מול חמישה, דחו שופטי בג"ץ את העתירה כנגד חוקיותו של "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)", שנועד לצמצם איחוד משפחות של פלסטינים וערבים ישראלים (בג"ץ 466/07 גלאון מר"צ-יחד נ' היועץ המשפטי לממשלה). כחלק מהסיקור התקשורתי של הפרשה, הרבו לצטט את משפט הפתיחה של הנשיא הבא, אשר גרוניס, בפסק-דינו, שאמר כי "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית". מכיוון שאחד מהנראטיבים שהתקשורת מנסה לספר לנו הוא על יריבות ומחנאות בין נשיאת בית המשפט העליון היוצאת, דורית ביניש, שהייתה בדעת המיעוט שביקשה לפסול את החוק, לבין הנשיא הבא גרוניס, שהיה בדעת הרוב – המצדדים בגרוניס ציטטו זאת בגאווה, ואילו המתנגדים לו השתמשו במשפט זה לגנותו.

כמדומני שנקודת ההנחה של כל המצטטים הייתה שלגרוניס זכויות היוצרים על המשפט. הנה לדוגמא, פרופ' שלמה אבינרי, במאמר שמבקר את חוות-דעתו של גרוניס, אומר כי "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית" – [זו] סיסמה המתאימה אולי לנאום פוליטי, אבל בוודאי לא לפסק דין." אלא שאת המשפט הזה לא המציא גרוניס, כי אם הנשיא בדימוס, אהרן ברק, בכבודו ובעצמו, בפרשת ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שאמר שם: "חוקה אינה מרשם להתאבדות, וזכויות אזרח אינן במה לכיליון לאומי" (ולכן הציטוט של גרוניס אינו מדויק, למרות שהוא מתיימר בפסק הדין לצטט). מה שמפתיע הוא שנאמן לאימרה "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" – גרוניס בעצמו אומר שכל הזכויות שמורות לברק (שבעצמו מסתמך על שופט אמריקאי בשם רוברט ג'קסון). לעניות דעתי, דבר זה מראה, יותר מכל, כי אבינרי (וכל העיתונאים שציטטו את גרוניס) לא קרא את פסק הדין, ולכל היותר קרא את "הרציו", תקציר פסק הדין המופיע בראשיתו, כיוון שאני מרשה לעצמי להניח שלו הוא היה יודע שברק אמר זאת לפני גרוניס – הוא לא היה מנגח את גרוניס על המשפט הזה – גם בגלל שלא הוא חתום עליו וגם בגלל שגרוניס נתלה באילן גבוה במיוחד – אהרן ברק.

אך למרות שאבינרי ואחרים כנראה לא קראו את פסק הדין, ניתן גם להציע פרשנות אחרת, והיא שמרגע שהטקסט יוצא מידי היוצר יש לו קיום עצמאי, וברגע שגרוניס אמר את המשפט הזה – הוא שייך אותו לעצמו, ואין זה משנה מי אמר את זה לפניו או באיזה הקשר. הטקסט הוא חי הנושא את עצמו. גרוניס לא יכול להיתלות בברק, כיוון שברגע שהוא אמר זאת – הוא ניכס את המשפט לעצמו.

הדברים מתחדדים לאור הפרשנות שגרוניס מקנה למשפט. זו לא רק שאלה של "שיוך" ו"אחריות"  – האם גרוניס נסמך על ברק או שהוא עומד לבדו מאחורי המשפט שאמר; השאלה החשובה ביותר היא שאלה של פרשנות, שכן ברגע שגרוניס כתב את המשפט בפס"ד הנוכחי, הוא העניק לו פרשנות שונה, אחרת, מזו שהעניק לו ברק. ראשית, בפרשת ניימן, ברק מביא את המשפט הזה כפרשנות להלכת ירדור, שקבעה כי מותר לפסול מפלגה מלרוץ כנסת, אם תוכן מצעה שולל את קיומה של מדינת ישראל, כיוון שלמרות החשיבות של "הזכות לבחור ולהיבחר" – זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות. אך בפרשת ירדור נפסלה מפלגה שהצהירה בריש-גלי כי היא חפצה בחיסולה של המדינה, ואילו באותו פסק דין, בפרשת ניימן, ברק עצמו סובר כי יש לאשר את המפלגות העותרות, והוא מביא את הלכת ירדור רק לשקלא וטריא, כאוביטר לא מחייב, כהערת אגב.

יתרה מזו: גרוניס משתמש במשפט של ברק נגד ברק עצמו: בפס"ד הקודם שעסק בחוקיותו של חוק האזרחות (בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים) – ברק היה בדעת המיעוט שסברה שהחוק לא חוקי. ניתן להסביר זאת כך: ברק הבין את ההתאבדות כהתאבדות ליטראלית, ולכן יש לפסול רשימה שמצהירה שהיא רוצה בחיסולה של המדינה. בעניין חוק האזרחות, המדינה לא נותנת אזרחות למחבלים שרוצים בחיסולה, היא נותנת אזרחות לתושבי הגדה המערבית ומדינות ערב. לעומת זאת, גרוניס מפרש את המשפט באופן מרחיב – אני אפסול מתן אזרחות לתושבי הגדה ומדינות ערב ולו בשל הפוטנציאל שאותם מתאזרחים יבצעו פיגועי טרור (תוך שהוא מנצל את הקישור הסמנטי שבין התאבדות המדינה לפיגועי התאבדות, למרות שאלו שתי התאבדויות שונות, וכן ההתאבדות של המדינה היא מטאפורה ושל המחבלים היא אמיתית).

היותה של הפרשנות תלויה במבט הסובייקטיבי של הקורא, והאופן שבו טקסט יכול להתפרש בניגוד גמור לכוונת יוצריו, הזכיר לי את המקרה הבא: בלב הסערה התקשורתית סביב הדרת נשים, נתלו בכניסה לאוניברסיטת בר-אילן השלטים הבאים: "כבדו אותנו: בלי גברים היום", ו"ברוכות הבאות לאוניברסיטת בת-אילן".

מעבר לכך שעובר אורח תמים שנתקל בשלטים – כפי שהייתי אני – עלול היה לחשוב כי השלטים נתלו בתגובה לתופעת הדרת הנשים, אותו מתבונן היה סובר שמדובר בתגובה פמיניסטית לכל הפרשיות הנ"ל, והתגובה הראשונה שלי שראיתי את השלטים אכן הייתה בבחינת "וראך ושמח בלבו". אלא שלא זו בלבד שהשלטים נתלו בתגובה לכנס שעסק במסקנות וועדת שניט (שקבעה כי יש לבטל את חזקת הגיל-הרך, לפיה במקרה של גירושין ילד עד גיל 6 עבור לגור עם האימא) – השלטים נתלו ע"י חברי ארגון "קואליציה למען הילדים והמשפחה", שהתנגדו למסקנות הוועדה (כפי שמלמדת הכתבה הבאה).

אך מכיוון שלטקסט יש קיום עצמאי ולשלטים לא נלוו הסברים או הערות שוליים – וטוב שכך, שכן אלו היו הופכים את השלטים לגרוטסקים – הפרשנות של השלטים תלויה בקורא, ובמקרה הזה "פרשנות חתרנית", כנגד כוונת המשוררים, היא לא בלתי-מתקבלת על הדעת, כפי שקראתי אני ובוודאי אחרים. לטקסט יש קיום משלו; ויקום הגזר ויכה את הגנן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s