גיבור ליום אחד

ביום ראשון האחרון (29.1) דווח באמצעי התקשורת כי גלעד פרידלנסקי, אחד ממשתתפי התוכנית "שלוש", נמצא ללא רוח חיים, וכנראה שם קץ לחייו. לא צפיתי ולו בפרק אחד של התוכנית ולא ידעתי על קיומו בעולם של פרידלנסקי, וכשנודע לי על הדבר מאחת מהקולגות שלי בעבודה, שהביעה את תדהמתה מכך – תהיתי באוזניה האם היא חשה צער על כל אזרח שמת או נוטל את חייו. אך פרידלנסקי הוא לא עוד אזרח ששם קץ לחייו, כי אם עוד אחד מקורבנות תוכניות הריאליטי, או שמא יש לומר אחד מהרוגי טרור הריאליטי (אם להודות על האמת, הפרשה גרמה לי קצת להרהר על הגישה הסלחנית, שלא לומר אוהדת, שנקטתי ביחס לתוכניות ריאליטי, כפי שהתבטאתי ברשומה "5 הערות על תוכניות ריאליטי").

אחיו של פרידלנסקי אמר כי אין קשר בין ההתאבדות לבין התוכנית, אולם לדעתי יש קשר ברור בין היותו של פרידלנסקי כוכב ליום אחד לבין התאלמנותו (מלשון אלמוניות) ביום שלמחרת, בין היותו גיבור קיקיוני, שהיום כאן ומחר בקבר. ויש כאן דוגמא יפה כיצד אנחנו מבנים את הנראטיב של חיינו, איזה סיפור אנחנו מספרים לעצמנו. ניתן לראות באירועים שפוקדים אותנו אירועים רנדומאליים, איזוטריים, כשכל קשר בינם לבין עצמם מקרי בהחלט, אך ניתן לפרש את חיינו כך שאירוע אחד קשור לשני. פלוני יכול לחצות את הכביש וכמעט להידרס ולראות בכך אות משמיים לכך שעליו לסור מדרכיו הרעות ולחזור בתשובה, או לחשוב כי צעדיו של הזולת (נגיד: עובדת במשרדו שהתפטרה) נובעים מפעולה כלשהי שעשה (הטרדה מינית), ואלמוני יכול לומר שהכל אקראי – אין קשר בין מעשיו לבין הסובב אותו – בין אם זה צעדיו של הזולת ובין אם זה כמעט-תאונת דרכים. היא פשוט מצאה עבודה טובה יותר.

ניתן בנקל להבחין בזה בפרוזה, שכן כשאנחנו קוראים סיפור אנחנו נשאף לקריאה ממצה של הטקסט ונשאל כיצד פרט מסוים מקדם את העלילה או תורם לה. מו"ר פרופ' מנחם פרי, הביא את הדוגמא הבאה: אם נקרא על מישהו שנוסע באוטובוס, אנחנו נצפה שיקרה משהו באוטובוס או בעקבות הנסיעה באוטובוס, אבל כשאנחנו נוסעים באוטובוס, ב-99% מהפעמים זו תהיה נסיעה סתמית. ואני חושב שאין חולק על זה שאם נקרא סיפור שבו ברגע אחד פלוני זוכה ל"חמש דקות של תהילה" ומיד לאחריו יורד מהבמה, ובסצנה שלאחר מכן הוא נמצא ללא רוח חיים – אנחנו נפרש את שני האירועים כקשורים זה לזה. ניתן לומר שקרו כמה וכמה דברים בחייו של פרידלנסקי שאנחנו לא מודעים להם, כלומר שיש חלקים בעלילה שלא קראנו, אולם נראה שהשתתפותו של פרידלנסקי בתוכנית היא גורם כה משמעותי בעלילה, שהוא מקדם אותנו לאירוע הבא – ההתאבדות. ואם הדברים נכונים, זה עצוב מאוד.

הפרשה הזכירה לי דברים דומים להפליא שכתב אדם ברוך בשנת 1975, ומופיעים בספר "אדם ברוך תקשורת" (דביר, 2010), המתארים את ההשפעות הקיצוניות שיש לפרסום קצר-טווח על הנחשף לו. אדם ברוך מדבר על סילבה זלמנסון, אסירת ציון שהוכתרה לרגע אחד כגיבורה לאומית ע"י התקשורת, ומיד לאחר-מכן האחרונה זנחה אותה. להלן קטעים נבחרים (עמ' 59-62):

"לפני שלושה חודשים היתה סילבה זלמנסון גיבורה לאומית. אמצעי התקשורת הכתירו אותה כגיבורה לאומית. באותה שעה גם אנחנו הכתרנו אותה כגיבורה לאומית, כי השפה והמושגים וההיגיון של התקשורת הם השפה וההיגיון שלנו… וממרחק של שלושה חודשים אתה מבין שסילבה זלמנסון הייתה גיבורת היום, שהיה אמנם יום לאומי מאוד, אך עדיין יום מסוים ובודד. היא הייתה גיבורה לאומית של אמצעי התקשורת, המייצרים גיבורים לאומיים ליום אחד לאומי. לפעמים משתרע היום האחד על פני מספר שבועות.

"היא הייתה אסירת ציון שמאבקה לחירות ולעלייה זכה לפרסום רב ולאהדת כולנו… לולא התקשורת לא היינו יודעים שמאבקה זכה לפרסום רב ולאהדת כולנו. לא היינו יודעים שקיימת אישיות פרטית ששמה סילבה זלמנסון, שהפרסום קיים, שאהדת כולנו בנמצא, שכולנו בנמצא…

"היום זוכה סילבה זלמנסון לכותרות כגון 'בודדה ונשכחת שובתת סילבה זלמנסון ליד הכותל'….סילבה זלמנסון בודדה ונשכחת ליד הכותל' היא, למעשה, האפשרות והתוצאה הטבעית של מעמד 'הגיבור הלאומי'…מי שגרם לס' זלמנסון להיות 'בודדה ונשכחת ליד הכותל' עשה זאת מתוך חובתו למצוא גיבורי יום לאומיים חדשים" (ההדגשה שלי; א"נ).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s