מעליי, מאחוריי ומצדדיי – על מכמונות המהירות החדשות

החל מהיום (ה-5 לפברואר 2012), משטרת ישראל מפעילה 60 מצלמות מהירות ברחבי הארץ. ובטרם אפרט מדוע לדעתי זהו צעד קטן ורע לדמוקרטיה, וצעד גדול ורע לריבונות האדם על עצמו, אין מנוס מגילוי נאות: הח"מ הוא צרכן וותיק, שלא לומר משתמש-מכור, בכבישי ארצנו, ובעליה החוקיים והלא-גאים של פיאט פונטו העונה לשם – אם קראו לה, כשקראו לה – גרוטאה. לאור כל זאת, איני מתכחש לכך כי המניע הראשוני שלי לפרסום הדברים אינו הגנה על כבודה הנרמס של הדמוקרטיה כי אם העובדה שהמצלמות החדשות מצרות את חופש התנועה שלי על הכביש ועלולות לרוקן את חשבון הבנק שלי, ועובדה זו כשלעצמה יש בה בכדי להעמיד את הדברים שאומר בפרופורציה הנכונה, שלא לומר הופכת את דבריי למונחים על כרעי תרנגולת. אך למרות כל זאת, אני סבור שיש מקום לדבריי להישמע, וגם אם אין הם "האמת", מקצת מהאמת יש בהם.

אתחיל דווקא מחריכת הקצוות ומהפרכת השערות קונספרטיביות. איני חושב שהמדינה עושה את זה בכדי "לעשות קופה" על האזרח הקטן, ועל אחת כמה וכמה שאיני מעלה על דעתי תיאוריות "האח הגדול" למיניהן, לפיהן המדינה מעוניינת לעקוב אחר האזרח. כאחראית על הסדר והביטחון הציבורי, המדינה מעוניינת לנקוט בכל האמצעים בכדי להבטיח את המטרה הזו, בכדי להגן על עוברי-אורח תמימי-דרך, בכדי להציל את עצמנו מעצמנו. ודווקא הגדרת-שוליים זו, מאפשרת לנו להעמיק במרחב שבפנים.

לחלוּת של החוק כמה פנים. החוק הישראלי חל בטריטוריה שנקראת מדינת ישראל, והחוק הישראלי חל על כל מי שהוא אזרח מדינת ישראל. כלומר, החוק ישנו. לית אתר פנוי מיניה. וכשאנו נוסעים בכבישים, לא זו בלבד שהחוק חל כתוצאה מכך שאנו נוסעים במדינת ישראל ואנו תושבי ישראל – החוק מיישיר אלינו מבט מכל כיוון: החוק מביט אלינו מהתמרורים, מהרמזורים, מניידות שפזורות בכביש, וכן – וכעת ביתר-שאת – החוק מביט אלינו מתוך מכמונות המהירות. אך מכמונות המהירות עושות דבר נוסף – הן כופות את החוק עלינו, הן לא מאפשרות לנו אפילו את מרחב-ההשהייה וההשעייה, את מרחב הבחירה החופשית לקיים את החוק. לעניות דעתי, מרחב שבו החוק נוכח בשלושה רבדים – המהות, המבט והכפייה – הוא מרחב מאיים, הוא מרחב שבו האזרח אינו מרגיש בטוח, אינו מרגיש בן-חורין. שערו בנפשיכם: האם תחושו בטוחים במרחב ציבורי שבו יש שוטר בכל 50 מטרים? אני הייתי חש מאויים. החוק בכביש הוא חוק-חונק, כמו במשחק תופסת – החוק נמצא מעליי, מאחוריי ומצדדיי. זו היא הבעיה, שאני מכנה אותה, הבעיה הדמוקרטית.

הבעיה האכוטית יותר, ואולי הדברים הם היינו-הך, היא בעיית שלילת האוטונומיה של האזרח. שכן, מעבר לכך שעין-המכמונת כמוה כבדיקת-חוקן לנהג בכביש – חודרנית ובלתי-נעימה – היא מבטיחה להגן עלינו. ואם יש גישה שאני סולד ממנה בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי זו פטרונות, ואם יש דבר ששנוא עליי יותר מכל, זה הניסיון לחנך אותי. בהציבה את מכמונות-המהירות המדינה אומרת: אני מבינה בחיים שלך יותר ממך, אני מוכנה להגן עליך מפני עצמך, חייך וחיי זולתך חשובים לי יותר משהם חשובים לך. ומכיון שאני מבינה זאת יותר טוב ממך – אני אחנך אותך, אני אגרום לך לציית במחיר שלילת האוטונומיה והריבונות שלך. אני יודעת מה נכון לך, ואני אכריח אותך לנהוג כפי שאני חושבת.

פרט לכך שאיני חושב שהדברים נכונים במקרה הנוכחי, כלומר שדמם של הנוסעים בכביש זול בעיניי ואני מוכן להקריב למולך חיי אזרחים טובים תמורת האצה אל עבר החיים המודרניים השוטפים והשוצפים – איני מוכן לשאת את המחשבה שמישהו חושב שהוא מבין יותר ממני מה טוב לי, שמישהו מפרש את החיים שלי אחרת מהפרשנות שאני מעניק להם. כאדם ריבוני, אני הפרשן-העליון של חיי.

אם אני סבור שבכביש פלוני אני רשאי לנהוג במהירות כזו או אחרת, אני מקבל על עצמי סנקציות כספיות שהחברה תטיל עליי על בגידה בחוקיה, אך לא מתוך קבלת הדין. אם שוטר יתפוס אותי על עבירת תנועה אני אשלם את הקנס, אך זה לא יגרום לחנך אותי. אני לא מצפה מאזרחים שיקבלו עליהם את הדין משום שהמדינה צודקת אלא משום שזו המסגרת החברתית שקבעה החברה והקנס זו הסנקציה שחברה קבעה למי שחורג מהמסגרת הזו.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “מעליי, מאחוריי ומצדדיי – על מכמונות המהירות החדשות

  1. אינני מבין. אתה טוען שאין לאכוף את חוקי התנועה? או שאין לאכוף חוקים כלל? או שמא אין לחוקק חוקים?

    כל חוקי התנועה מבוססים על פטרונות. המצלמות אינן מונעות ממך לנהוג בפראות אלא רק מסייעות למדינה להעניש אותך אם תעשה זאת. אין הבדל מוסרי או מעשי בין מכמונת לבין שוטר שראה אותך במקרה או כל דרך אחרת. זה לא "חוקן", זו אכיפת חוקי התנועה כפי שתפקידה של המדינה לעשות. איך אתה מצפה לעצור עבריינים בלי להסתכל עליהם ולבדוק מה הם עושים? ואם תרצה דווקא לוותר על הפטרונות – אני רוצה שהמדינה תעניש אותך אם אתה נוהג בפראות, לא כדי שלא תהרוג את עצמך אלא כדי שלא תהרוג אותי.
    אף אחד לא רצה לחנך אותך. רצו להפחיד אותך כדי שלא תעבור על החוק ולא תהרוג אנשים. אני חושב שזו מטרה ראויה ודרך לגיטימית.

    ולמה לזכור את היום הזה? מכמונות מהירות אינן דבר חדש. בסך הכל הוסיפו כמה.

    • היי אריאל,
      תודה רבה על התגובה.
      אני מסכים שחשיבה מוסרית, אחראית וממלכתית יותר הולמת את התגובה שלך. ויותר מזה, כפי שכתבתי בראשית הדברים, התגובה היא בעיקר אמוציונלית, ורק ניסיתי לעשות רציונאליזציה של הרגשות, אני מודע שבהצלחה מועטה בלבד.
      ביחס למשפט הפתיחה, אתה צודק. אני אמחק אותו.
      ושוב תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s