"עבודה ערבית" כראי לספרותו של מנדלי מוכר ספרים

תודה רבה ליונתן לוי שעזר לפוסט הזה לצאת לעולם

.

"עבודה ערבית" היא הסדרה הכי טובה כיום בטלוויזיה, והעונה השלישית של הסדרה, שהחלה בשבוע שעבר, חזרה והוכיחה לי מסקנה זו. הסדרה מצליחה גם לטפל בנושאים רציניים בצורה מעמיקה ורבת-רבדים אך בהרבה חן והומור, גם להכניס לנו מכה מתחת לחגורה אך לגרום לנו לצחוק מכך. יוצר הסדרה, סייד קשוע, מדגים פעם אחר פעם כיצד ניתן להעביר מסר ביקורתי וחתרני בצורה מהנה, כיצד טלוויזיה, כלומר תרבות פופולארית, יכולה גם להעביר מסרים עמוקים. הוא לא חוסך שבטו מאף אחד: יהודים, ערבים, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים – כולם זוכים אצלו ליחס שווה.

כשהתיישבתי לראות את הפרק הראשון של העונה השלישית, תהיתי לעצמי במה יכול קשוע לחדש, אלו עוד פנים של הקונפליקט הערבי-ישראלי – על שני מובניו: זה שבין יהודים לערבים וזה שחווה בתוכו ערבי תושב ישראל – נותר לחשוף שהוא לא הצביע עליהם בעבר. מעבר לכך שקשוע אכן מצליח פעם אחר פעם לעלות על ווריאציות שונות של השניוּת הזו, כמדומני שהרפטטיביות (חזרתיות) של קשוע משתלבת במסר שהוא רוצה להעביר, כלומר הפיגורטיביות (צורניות) משרתת את התמה, את המהות. התמה המרכזית של הסדרה היא משחקי-זהויות, ובתוך כך היא מתייחסת גם לכישלון-המובנה, הניסיון שנועד לכישלון מראש, של החברה הערבית להשתלב בחברה היהודית.

משחקי זהויות היו גם בעונות קודמות. לדוגמא כשמאיר (מריאנו אידלמן) נותן לגיבור הסדרה אמג'ד (נורמן עיסא) מדי-צה"ל למסיבת פורים ואז ערבים חוטפים את אמג'ד. דוגמא נוספת היא שתמנע (רונה ליפז-מיכאל), מבקשת מבעלה (דב נבון) שיתחפש לערבי בזמן קיום יחסי-מין והוא מסרב, אבל ערב צאתו למילואים, כשהוא על מדים, הוא נעתר, בעוד אשתו לובשת שמלה ערביה מסורתית, וכך הבעל-הקצין היהודי הוא הכובש, והאישה הערבייה נכבשת תחתיו.

אבל הפרק הראשון של העונה השלישית הראה באופן מופתי את משחקי הזהויות שבחברה הישראלית.  אמג'ד נכנס לבית "האח הגדול", לאחר ששכניו היהודים יוסק'ה ויוכבד (צבי מוסקונה וסנדרה שדה) מבקשים ממנו לעזוב את הבניין בכדי שלא יפריע להם למכור את דירתם. לכאורה כניסתו לבית "האח הגדול" היא התחלה חדשה, ואמג'ד יוכל להראות לשאר תושבי הבית, ללא דעות קדומות, מי הוא ערבי אמיתי ולא ערבי לפי הצבעים השחורים שצובעת אותו התקשורת.

אלא שמיד עם כניסתו, "האח הגדול" מטיל עליו משימה – להעמיד פנים שהוא יהודי, משימה שמסכלת את רצונו להראות את "הפנים היפות של הערבים". אבל אמג'ד לוקח עליו את המשימה. הוא רק מבקש, אם כבר משחקי-זהויות, לשחק אשכנזי. אמג'ד עומד במשימה בכבוד – הרי כל החיים שלו הוא לא רק מתייהד אלא משתכנז – תוך שהוא ממציא לאבותיו ולעצמו נרטיב יהודי. מכיוון שתושבי הבית יודעים שיש בבית ערבי שמתחפש ליהודי אך הם לא יודעים מיהו, הם מתחילים לחשוד באיציק, יהודי-מזרחי ששירת במג"ב, שהוא הערבי, וכך קשוע ממחיש עוד משחק-זהות – קווי הדמיון שבין מזרחים לערבים לא נופלים מקווי הדמיון שבין יהודים מזרחים ליהודים אשכנזים; הכול שאלה של איזה נראטיב האדם מספר לעצמו.  מכיוון שתושבי הבית חושדים באיציק שהוא ערבי, אמג'ד "זוכה" לשמוע את כל הטענות של היהודים על הערבים (אחת הדיירות אומרת דברים בסגנון: שיגידו תודה שאנחנו מרשים להם להישאר כאן). אמג'ד, מכיוון שהוא יודע זאת טוב מחייו האישיים, מציע לאיציק להיות יותר נחמד ולא מסתגר, אך הכול מתפוצץ כאשר איציק רוצה לעשות קידוש, ותושבי הבית, שחושבים שהם יודעים בוודאות שאיציק הוא הערבי, מתנגדים לכך בתוקף. כי בית "האח הגדול" הוא הבית-הלאומי של היהודים.

בכך קשוע רוצה לטעון שאין זה משנה כמה הערבים ינסו להיות דומים יותר ויותר ליהודים, כשזה מגיע לזהות – היהודים נעמדים על הרגליים האחוריות. היהודים אומרים לערבים – אתם יכולים להישאר כאן בארץ אם תהיו נחמדים – אבל אל תגעו לנו בקידוש, אל תגעו לנו בסמלים ובתרבות. כצופה, נקרעתי מצחוק בשלב הזה, אבל נותרה בליבי התקווה שאמג'ד יצלח את המשימה בכבוד, יצליח להעמיד פני יהודי עד לסילוקו של איציק, כלומר יש תקווה לשילובם של ערביי-ישראל בבית הלאומי של היהודים – אלא שאז אביו של אמג'ד, איסמעיל (סלים דאו), מגיע עם מסוק לבית "האח הגדול" וחושף מי הוא הערבי האמיתי. התקווה לדו-קיום נגוזה. כלומר, יש שני גורמים שמכשילים את הדו-קיום: היהודים בבית "האח הגדול", והערבים, בדמותו של אבו-אמג'ד. לא זו בלבד שהיהודים ימנעו זאת מהערבים, אלא גם הערבים יכשילו את זה. משמעות הדברים היא שקשוע מוכן בכל מחיר – גם במחיר של הכנסת "גורם זר" לבית "האח הגדול" – שלא לאפשר לגיבור שלו להצליח, כי לשיטתו הדו-קיום הזה סופו להיכשל, ועם תחושת "התקיעוּת" הזו מסתיים הפרק.

מבחינה זו, הסדרה הזכירה לי מאוד את הגותו של שלום יעקב אברמוביץ', המוכר יותר כמנדלי מוכר ספרים. אין לי ספק שאברמוביץ' הוא מאבותיו הרוחניים של קשוע, ואין לתמוה על כך: מצב המיעוט הערבי בארץ-ישראל, לדעת קשוע, מזכיר בהרבה מובנים את מצבו של המיעוט היהודי באירופה.

אברמוביץ' נולד ב-1836, ובשנות העשרים לחייו התקרב להשכלה והטיף ליהודים לרכוש השכלה מתוך התחושה שרכישת השכלה תאפשר ליהודים להשתלב באירופה ותפסיק את האנטישמיות. במהלך השנים, ובפרט לאחר פרעות 1881, נסדקה האופטימיות המשכילית של אברמוביץ', והוא הבין שההשכלה אינה הפתרון לבעיותיהם של היהודים. מצד שני, אברמוביץ' התנגד בכל תוקף גם לרעיון הציוני, כי הוא לא האמין שהעם היהודי הרופס מסוגל לכך. אברמוביץ' עצמו סלד מפטריוטיזם, מכוח ומברוטאליות (אצל אברמוביץ' חלק ממשחקי הזהויות הוא בפן המגדרי, כלומר גברים "נשיים" ונשים ששולטות בעולם, דבר שבזמנו נתפש כשינוי סדרי עולם. לעומת זאת אצל קשוע, במאה ה-21, גברים נשיים לא נחשבים לאנדרוגינוס, וכך אמג'ד מתגאה באחד הפרקים שהוא מטרוסקסואל).

אצל אברמוביץ' המצב הוא שאין פיתרון: רכישת השכלה לא תביא לקבלתם של היהודים באירופה, ורעיון הציונות נתפש כבלתי-אפשרי. זה אינו מצב של תפיסת החבל בשני קצותיו, אלא פסיחה על שני הסעיפים. התמה הזו באה לידי ביטוי בצורה, במבנה הרומאנים של אברמוביץ'; הרומאנים שלו כאילו נתקעים. הן "בספר הקבצנים", הן ב"מסעות בבנימין השלישי" והן ב"בעמק הבכא" – רומאן המבוכה הגדול – הדברים לא מסתדרים, ואין פיתרון.

לדוגמא, ברומאן "בעמק הבכא", אברמוביץ' אומר שהעמדה של תנועת ההשכלה נתפשת כהתרפסות בפני תרבות אירופה וחוסר כבוד לאומי, ולמעשה חוסר ההשכלה הוא לא הבעיה; אפילו להיפך, ההתמשכלות יוצרת את השנאה. הרומאן מספר על שני יתומים, הירשל וביילא, הנזנחים ברחובות העיר, אך ניצלים ע"י משכילים. אלא שבסיום יש פרובלמטיזציה: אהבתם של הירשל וביילא אינה מתממשת, ביילא נישאת לאחר, אבל נאנסת ונרצחת בפרעות. מה שמראה שהבעיה היא לא בחוסר ההשכלה, אלא דווקא ברכישת ההשכלה (האימוץ של היתומים ע"י משכילים לא מביא לפיתרון אלא לסוף המר של הסיפור).

כשם שאברמוביץ' חשב, והמציאות הוכיחה, שאין זה משנה כמה היהודים ינסו להיות כמו אומות העולם, לעולם לא ישרור דו-קיום בין היהודים לשאר אירופה, כך אין זה משנה כמה הערבים ינסו להיות כמו-יהודים – הדו-קיום בין הערבים ליהודים בארץ ישראל נידון לכישלון מראש.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s