זיכרון וסיכול העתיד

אחד המוטיבים המרכזיים של פסח הוא הזיכרון. פסח הוא חג שבו אנו מעלים על נס את זיכרון יציאת מצרים, בו אנו מצווים להחיות את הזיכרון, לראות את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים, ולהעביר את הסיפור הזה הלאה, להעביר את זיכרון יציאת מצרים מאם לבן ומאב לבת. הזיכרון בפסח אינו רק חיובי, הוא זיכרון מכונן – הוא גם מכונן אותנו כפרטים, שמצווים להתקדם במסלול שתחילתו בשיעבוד וסופו הבלתי-נראה והבלתי-מושג חירות וגאולה; וזיכרון פסח גם מכונן אותנו כעם, כיוון שזהו רגע היוולדותנו כאומה, ובהקשר זה מפורסמת אמירתו של יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

אמירתו של אלון מצביעה על כך שהזיכרון הוא לא המטרה, אלא רק אמצעי, אמצעי להשגת יעדים אחרים. ידיעת העבר היא חשובה, אך קשה להאמין שהיא חשובה כשלעצמה, עד כדי כך שהיא מסכנת את העתיד; הזיכרון הוא חשוב לצורך כך שנדע מה השאיפות שלנו כעם וכך נוכל להתוות לנו את הדרך לעתיד. מדי שנה, באירועי יום השנה לחבר שלי שהתאבד, אני שואל את עצמי מה המטרה של העלאת הזיכרונות אודותיו? אני עדיין לא מצאתי תשובה.

כשם שזיכרון יכול להיות מכונן, זיכרון גם יכול להיות מעקר (וכאן אני קצת ממחזר אך בעיקר מרחיב דברים שכתבתי ברשומה אחרת על השיר "אדם צובר זיכרונות"). התעסקות-יתר בזיכרונות יכולה לכבול אותנו אליהם, להצמית אותנו לעבר. אפשר לראות את זה כבר בתוך ההגדה, באימרה: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" – זו אמירה דטרמיניסטית, שלמעשה אומרת שכשם שבעבר תמיד היה אויב שרצה להשמיד את עם ישראל, כך יהיה גם בעתיד. המצב בו חרב מונפת מעל ראשינו הוא תמידי; האויב נמצא שם, צריך רק לחפש אותו. היצמדות לזיכרון אינה מאפשרת הסתכלות אחרת על העולם, חיפוש אחר עתיד אחר שבו אין אויב ברקע. אם נחזור לדבריו של יגאל אלון, עם שיודע את עברו עלול לשעבד את עתידו לעברו – במקום לחיות את העתיד הוא חי את העבר.

לכן העבר הוא גם מפלטם של אלו שאין להם עתיד. סביב שולחן הסדר הסבה עמנו גם דודה שלי, שהיא רווקה וגרה עם אביה, סבא שלי. והדודה שלי לא מפסיקה להעלות זיכרונות מהעבר – זיכרונות מהילדות שלה, זיכרונות מהילדות שלנו (כמו להזכיר לי שהיא הייתה זו שהחליפה לי טיטולים, מה שלדעתה מקנה לה סוג של אפוטרופסות עליי, וחובת כיבוד-דודות עד קץ כל הימים), ולצד "זיכרונות חדשים" – לרוב אלו זיכרונות ממוחזרים, ששמענו לא פעם ולא פעמיים. אמנם נישואין והולדת-ילדים אינם בהכרח מתכון לאושר, אך דודה שלי לא פיתחה נתיבים אחרים להגשמה עצמית, אין לה קריירה מצליחה ואין לה כיוונים אחרים שיובילו אותה אל עבר אופק מבטיח. אין שום דבר בעתיד שמחכה לה. בצר לה, היא פונה אל העבר, היא נאחזת בעבר. זו גם הסיבה, לדעתי, שהיא עדיין חיה עם סבא שלי והיא כל-כך חוששת מכך שהוא ימות, וזו הסיבה שהיא ואבא שלי עדיין רבים כמו שני ילדים קטנים, למרות שאבא שלי במובנים רבים הותיר מאחוריו את בית הוריו וילדותו; דודה שלי גוררת אותו למגרש המשחקים של ילדותם. דודה שלי מפחדת לאבד את העבר, היא חיה בעבר.

וזה מוביל אותי לסכנה השנייה הטמונה בזיכרון. לאחר רצח רבין התפרסם הסלוגן: "לא נשכח ולא נסלח", ולמיטב זיכרוני כרזה עם הסלוגן עדיין מתנוססת בגאון על אחד הבניינים בסמינר הקיבוצים בדרך נמיר בתל אביב. מעבר לכך שהכרזה הזו מראה שמנסחיה או מניפיה עדיין תקועים בעבר, לפי דעתי שני חלקי המשפט הם היינו-הך, חלקו השני של המשפט חוזר למעשה על חלקו הראשון, או לכל הפחות הוא התוצאה הישירה שלו: זיכרון במובן מסוים משמעותו נטירה, ורק השכחה מאפשרת סליחה. על מנת שנוכל לחיות חיים שלווים יותר, שלא נצטרך לחטט כל הזמן בפצעי העבר, אנחנו צריכים מידה מסוימת של שכחה.

כנגד מודל הזיכרון של פסח ניצב מודל השכחה של יום הכיפורים, ללא כל ספק שני החגים המשמעותיים ביותר בתרבות הישראלית, בתודעה הישראלית. בעוד פסח הוא החג שבו אנחנו מרבים לספר ביציאת מצרים ולהתעסק בעיצוב הזיכרון, בכדי להגשים את מטרתו של יום-הכיפורים, יום הסליחה והמחילה הלאומי, אנו מתבקשים לשכוח. הן ליל-הסדר והן יום הכיפורים מסתיימים ברגע אחד של קתרזיס, במשפט אחד שמשחרר ומסיים מאמץ עצום שקדם לו, משפט שצופה פני עתיד: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". הן במודל הזיכרון והן במודל השכחה, החשיבות היא לא העבר אלא העתיד.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “זיכרון וסיכול העתיד

  1. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו"

    תקן אותי אם אני טועה, אבל האמירה הזאת היא פטליסטית ולא דטרמיניסטית –
    היא באה לומר שלא משנה מה הסיבה, בכל דור ודור נמצא את עצמנו במצב הזה וזה הגורל שלנו.

    • אני חושב, ואני לא לחלוטין בטוח בכך, שהם לא סותרים זה את זה; הדטרמניזם כולל בתוכו את הפטליזם, שכן בעוד הפטליזם טוען שהסוף ידוע מראש, הדטרמניזם אומר שהכל ידוע מראש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s