לרגל עונת החתונות

ל"ג בעומר שחל היום מסמן את תחילתה של עונת החתונות, וכאות-תודה ושירות-חינם לכל חבריי וחברותיי שמתחתנות באביב ומשאירות אותי מאחור, חשבתי שזו הזדמנות טובה לדון בשאלת שינוי שם המשפחה לאחר החתונה.

אך לפני כן יש מקום לשאול: למה לא? מדוע שלא לקבל את שם המשפחה של האישה או האיש? אני חושב שהשאלה במקומה עומדת, גם אם נצא, כפי שאני יוצא, מנקודת מבט פמיניסטית, שמאמינה בשאיפה לשוויון מלא בין האישה והאיש ו/ או שבירת מסגרות פטריארכליות, וכפי שאנסה להראות, הדילמה לא בהכרח נפתרת אם נשארים עם שם המשפחה הקודם.

את שינוי שם המשפחה אפשר לפרש לכמה וכמה פנים שכולן נמצאות על-פני סקאלה רחבה, כשבקצה האחד שלה נמצאת הפרשנות של שינוי שם המשפחה כאקט חסר-משמעות, ובקצה השני השינוי נתפש כקבלת הנרטיב של הצד השני. באופן כללי, ניתן לפרש כל דבר באופן מצמצם או "כפשוטו", ואפשר לעמוד על מה שהוא מסמל, הדברים שעומדים מאחוריו: לפעמים כשאני אוכל שוקולד אני מפצה על חסך כלשהו, ולפעמים אני אוכל שוקולד כי פשוט בא לי משהו מתוק. והדברים נכונים גם לשדה הפמיניסטי: שינוי שם-משפחה יכול להיות עוד היבט של המבנה הפטריארכלי של החברה, והוא יכול להיות פרט-טכני שחייבים לעשותו אחרי שמתחתנים.

אמנם, ניתן בהחלט לטעון שביצור המבנה הפטריארכלי נעשה בכל מקרה, כיוון שהאישה מקבלת על עצמה את שם המשפחה של האיש, וכן שדווקא החלטות-אוטומטיות שאנו מקבלים משרתות את המבנים הישנים, אך כנגד זה ניתן לומר שחשוב הרבה יותר לשמור על שוויון בחיי היומיום. בדומה לדברים שכתבתי ברשומה  סביב הדרת הנשים, ביטול ברכת "שלא עשאני אישה", לדעתי, לא יתרום למיגור תופעת הדרת הנשים, והוא גם גובה מחיר מסוים, ומוטב קודם-כל לטפל באפליה היומיומית.

אולם גם אם נסכים להתקפל בפני "עקרונות פמיניסטיים", להחלטה זו ישנה השלכה מעשית ופרדוקס. ההשלכה היא שאישה שהייתה רגילה במשך כשלושים שנה שיקראו לה עד עכשיו גברת כהן, תקרא מעכשיו גברת לוי, כלומר היא יכולה לחוש שהיא מחליפה זהויות. כנגד כך ציינתי ברשומה אחרת, שבניגוד לשמי הפרטי שהוא חלק ממני, לשם משפחתי איני מייחס חשיבות רבה. כלומר זה לא שאתי לוי תיקרא מעכשיו מלי לוי. והפרדוקס הוא שהרבה נשים נשארות עם שם המשפחה של אישיהן לאחר שהן מתגרשות ממנו, כי הן התרגלו לו, מכירים אותן בשם זה. רק לקראת יום העצמאות שנחגג לאחרונה, שמעתי כמה פעמים פרסומות עם נשיאת על"ם (עמותה לנוער במצבי סיכון), נאוה ברק, שהיא כידוע גרושתו של אהוד ברק (שכבר הספיק להתחתן בשנית). באופן אירוני, כאשר אותן נשים התחתנו הן הסכימו לוותר על שם המשפחה הקודם אליו הן התרגלו, ואילו כאשר הן מתגרשות, הן לא חוזרות לשם נעוריהן כיוון שהתרגלו לשם המשפחה של הגרוש שלהן.

האפשרות השנייה היא לחבר את שם הנעורים עם שם בן-הזוג (כאשר שני בני הזוג נושאים בשם הכפול). הבעיה הראשונה היא שזה יוצר סרבול מסוים אצל בני הזוג עצמם, אולם הבעיה היותר חמורה היא הדור הבא, כלומר איזה שם משפחה יישאו הילדים. הרבה פעמים, גם אצל בני-זוג שנושאים שם משפחה כפול, הילדים נושאים רק את שם המשפחה של אחד הצדדים, לרוב האבא, כלומר בוחרים בפתרון הפטריארכלי. ואם הילדים יישאו שם משפחה כפול, האם כאשר הם יתחתנו הם יישאו שם משפחה משולש, או מרובע (הכפול שלהן והכפול של בני זוגם)? ומה יעשו הילדים שלהם? אין לדבר סוף. עם זאת, אני קצת מסתייג מתכנון החיים בהתאם לדור הבא, קרי מקבלת החלטות כעת כיוון שהדבר לא יהיה נוח לצאצאים. זה אינו פתרון אופטימלי, אך אפשר לקבוע כי הילדים יישאו את אחד משמות המשפחה, בהתאם להחלטת הוריהם, או לפי החלטתם כשהם יגיעו לגיל-מצוות דמוקרטי, שמונה-עשרה.

אפשרות נוספת שקיימת היא שכל זוג שמתחתן ייבחר לו שם משפחה חדש, שיורכב משם המשפחה של כל אחד מהם, או בזיקה לשמות הקודמים או ללא קשר בכלל. אין ספק שאפשרות זו מאפשרת הכי הרבה אחדות-משפחתית, ומסמלת את הבנייה יחד של משהו חדש לחלוטין של שני בני הזוג, כמו שנישואין שואפים להיות. אפשרות זו גם חוסכת שם משפחה מסורבל להורים ולא פחות חשוב לילדים, לשלישים ולרביעים. לאפשרות זו שתי בעיות: כפי שאמרנו, במקרה של גירושין כל אחד מבני-הזוג נושא עמו לעד שאריות מכישלון הנישואין שלו, אך למרות שזו אותה הבעיה שקיימת בשינוי השם, נראה שכאן היא מוקהת יותר, מתונה יותר. בסופו של דבר, כל גרוש וגרושה נושאים עמם לעד את זיכרון-נישואיהם. אפשרות זו גם דורשת תחלופה ותחזוקה תמידית, שכן היא אומרת שבכל קשר נישואין יוחלף שם המשפחה, ובכך נקטעת דור אחרי דור שרשרת המסורת שמתבטאת בשם המשפחה. שלא כמו בעִברוּת שם המשפחה, שאמנם אף הוא קוטע את המסורת אך החיתוך נעשה פעם אחת בלבד ומאז יוצר שרשרת חדשה, באפשרות הזו לעולם לא תשתכלל שרשרת חדשה, לעולם לא תִּכּונן מסורת.

האפשרות האחרונה היא שכל אחד מבני הזוג יישאר עם שם המשפחה שלו, ולמרות החסרונות שאמנה להלן, נראה שאפשרות זו היא העדיפה ביותר. אם נצא מנקודת הנחה שהחלפת שם משפחה היא וויתור גדול מדי, אפשרות זו אומרת שאף אחד מבני הזוג לא צריך לעשות את הוויתור הזה; ואם נצא מנקודת הנחה שאין חשיבות גדולה לשם משפחה אחיד לכל בני הבית, הפתרון הזה מאפשר להשאיר את הסטטוס-קוו על פניו, מבלי להרגיש שבניין-הנישואים אינו בניין-שלם. בנוגע לדור הבנים או דור הבנות – איזה שם משפחה יתנוסס ליד שמם – אפשר לומר את שאמרנו: אין חובה לתכנן את ההווה ביחס לעתיד, וכאמור תמיד קיימת אפשרות שהילדים יבחרו בעצמם בשם המשפחה של האבא, של האימא או בכל שם אחר.

אופציה זו מאפשרת לנו לשמור על הסטטוס-קוו, אולם היא יוצרת אשליה של שבירת המסורת הפטריארכלית, כשלא כך הדבר. שכן אמנם האישה לא נאלצה לוותר על שם-נעוריה, אך בכך היא למעשה בחרה להמשיך את המסורת הזו, שהרי שם נעוריה הוא שם משפחתו של אביה. ואם היא תרצה לאמץ את שם המשפחה של אמה, הרי גם הוא למעשה שם המשפחה של אבי-אמה. כלומר, במסווה של בחירה פמיניסטית היא תחזק את יסודות הבניין הפטריארכלי, בעוד בחירה אוטומטית בשינוי שם המשפחה לשם האיש, יכולה להתפרש כצעד חסר-משמעות, ורק יישור-קו עם המציאות.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “לרגל עונת החתונות

  1. זאת סוגיה באמת מעניינת ומסובכת. מצד אחד לא הייתי לוקחת על עצמי שם של אדם אחר, מתוך אותו נסיון לשבור את המסורת הפטריארכלית. שם חדש למשפחה חדשה זה קונספט נורא יפה בעיניי (ולא יותר מדי נשבר לי הלב על המסורות) אבל הוא גורם לי להבין שהבעיה שלי היא באמת לא רק הפטריארכיה אלא העיקרון של שינוי השם ברגע האחרון. ואם נשארים כל אחד עם שמו, שזה סבבה על פניו, איזה שם ניתן לילדים? תמיד לאחד מבני הזוג (ובוא נודה שזאת בדרך כלל האישה) יהיה שם שונה מילדיו, שזה בעיניי מאוד צורם לכל עיקרון המשפחתיות. לצערי, אין באמת פתרון מושלם, וכל זוג צריך לחשוב על מה יותר קל לו להתפשר.

  2. א. שמעתי שבספרד ובארצות דומות – מאמצים את כל השמות ולכן יש להם כלכך הרבה שמות כלומר האדם שאתה מכיר כ'קרלוס ספון' אימץ את שמו של אביו – ספון, אבל למעשה הוא יחתום בדכ: קרלוס רואיס ספון, ורק לשם קיצור ישתמש בשם הראשון והאחרון. במקרים מסוימים הוא אף יזדהה בכל שמות אבותיו: קרלוס בואנדיה חורחסיוס אאורלינו רואיס ספון. אבל אתה יכול לקרוא לו דודו.
    ב. אגדה אמיתית (לכאורה) ששמעתי ממי ששמע מגננת: הילדים בגן קיבלו משימה – לצייר את המשפחה שלהם. דני מרקוס (שם בדוי) צייר את משפחת מרקוס: אבא, דני, ליאת והכלב. כשחזר הביתה הראה את הציור לאמו – שלומית. שהייתה די מזועזעת מנפקדותה. בעדינות היא שאלה אותו איפה אני?
    והילד בתמימות השיב: אבל אמא את לא משפחת מרקוס, את רבינוביץ'.

    האם שינתה את שמה די מהר ויישרה קו עם המציאות כפי שכינית זאת.

    ג. אין בכל האמור לעיל כדי לרמוז על עמדתי ו\או על עתידי הזוגי הבעל"ט, כל החלטה בנידון ו\או הבעת עמדה מחייבת מצידי תתקיים במעמד שני הצדדים לפחות ובחתימת נוטריון 🙂

  3. אכן סוגיה מעניינת. הייתי מציעה – שם משפחה זוגי המורכב משמות 2 בני הזוג. בדור הבא הבנות לוקחות את שם האם, הבנים את שם האב (וכך לא ייווצר מצב של שירשור ארוך של שמות משפחה). כמובן שזה לא מושלם, אבל זו נראית לי אופציה חביבה ושיוויונית. בעבר הייתה משמעות רבה להשתייכות לחמולה, האשה הייתה מצטרפת לשבט המורחב של הגבר. היום זה אינו משמעותי, ולכן גם הפיצול בין הבנות לבנים נראה לי פחות בעייתי. לגבי העובדה ששם האם הינו למעשה שם משפחתו של אביה, אכן כך הדבר, אבל צריך להתחיל היכן שהוא 🙂

    • היי ריקי,
      תודה רבה על התגובה. הרעיון שאת מציעה מעניין, אך אני חושב שאולי בכדי לרענן, אפשר שדווקא הבנים יהיו עם השם של האימא והבנות עם השם של האבא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s