רקמה אנושית אחת

אדם רואה שטר של 20 ש"ח בכניסה לכיתה בה הוא לומד, כלומר במקום שהוא לא רשות הרבים, לא הפקר מוחלט, ולא רשות היחיד. הוא מתכופף, מרים את השטר, וכאשר הוא מתרומם – הוא מגלה שטר נוסף של 20 ש"ח. כמנהג חנוונים הוא בוחן את השטרות מול האור, לבדוק שאינם מזויפים, ומוצא כי טוב. טוב מאוד. אז מה הוא עושה? כמובן, עושה את הדבר המתבקש והטבעי ביותר ומודיע זאת לחבריו לכיתה במספר דרכים. מכיוון שזה כל-כך ברור מאליו, כך נהגתי אני, ואכן לבסוף האבדה (השטרות) הושבה לבעליה.

משנהגתי כך, סיפרו לי על עצמי מספר אנשים כמה אני אדם נחמד וטוב – אל תדאגו, זה לא הולך להיות פוסט דביק ומתקתק בו אני מתכוון להתחנף ולהחניף לעצמי או להעיד על עיסתי, החמצמצה יש לומר, ממש לא – ובתור האדם שמכיר אותי הכי טוב מכולם, לא היה נעים לי להעמיד אותם על טעותם ולומר להם: תשמעו חברים, אני די שמוק. אני חושב שגם אנשים שמכירים אותי קצת "לעומק" – אבל לא יותר מדי, כי אתם לא רוצים לצלול פנימה ולדעת מה הולך שם – יכולים לומר כי הרבה פעמים אני ממש לא אדם נחמד. אבל בכל זאת אני משתדל לנהוג בנחמדות, ויש הבדל גדול בין להיות "אדם נחמד" לבין "לנהוג בנחמדות", והוא לא מתמצה רק בכך שאדם נחמד זה סטטוס, הגדרה, דרך-קבע, ואילו לנהוג בנחמדות זו פעולה, לא מחייבת, דרך ארעי.

לאחרונה יותר ויותר יצא לי לחשוב, ובהקשרים שונים, שישנן הגדרות שהן מבוססות-זהוּת וישנן הגדרות שהן מבוססות-אינטרס. לדוגמא, מזה כ-19 שנה אני צמחוני. לפי האגדות (אני לא זוכר את זה, ולכן לא מאשר ולא מכחיש), הנסיבות שהביאו אותי להיות צמחוני הן מגוחכות. כשהייתי בן שמונה אחי הגדול, אז בן 14, החל את מרד הנעורים שלו בכך שהפך להיות צמחוני, כי הוא לא אהב שאימא שלי דוחפת לו פולקע לכל מקום. ואני, שהערצתי את אחי הגדול והוא השפיע על הבחירות שלי בחיים בצמתים מרכזיים נוספים (וזה הגיע אד-אבסורדום, שכשהתפכחתי עשיתי החלטות שהן בכוונה הפוכות לאלו שעשה אחי, אף שהחלטותיי לא היו טובות לי) – חיקיתי אותו. ועד היום אני צמחוני למרות שאחי הגדול אוכל בשר מזה כ-15 שנה. אז הנסיבות הן הכי מצחיקות ואקראיות, אך עם השנים, לאחר שהעמקתי בנושא, התחברתי רגשית ושכלית לצמחונות, וכיום אני מרגיש שהצמחונות היא חלק ממני. היא לא רק מגדירה אותי, אלא היא חלק מהזהות שלי. היחס שלי לאכילת בשר נע בין "זה מגעיל אותי" (רגשית) לבין "זה לא-מוסרי" (שכלית). מכיוון שניסיתי, אני יודע שבמקום שבו אני נמצא היום זו דרך אל-חזור; לאור תחושותיי לגבי אכילת בשר, כנראה שלעולם לא אוכל ליהנות מטעמו שוב.

אז הצמחונות היא הזהות שלי, אבל נחמדות היא אינטרס, היא הגדרה כשם שהיותי סטודנט למשפטים זו הגדרה, מעמד שלדעתי לא אומר עליי דבר פרט לכך שאני לומד משפטים, או מתעתד לעסוק בתחום. מה שמחבר ביני לבין עמיתיי לכיתה הוא אינטרס משותף (לסיים את התואר, לעסוק בתחום), אין בינינו מרכיב זהותי משותף. נחמדות היא לא הזהות שלי, היא לא חלק מהותי ממני, בעוד שלדעתי מה שמשותף לי ולחבריי "הצמחונים האידאולוגיים" (בניגוד לאנשים שלא אוכלים בשר כמו שאני לא אוכל שסק או מלון – זה פשוט לא טעים לי) הוא רכיב זהותי עמוק הרבה יותר.

האינטרס בנחמדות לא בא להצביע על מניפולציה, צביעות, ואפילו לא על דימוי (מה יחשבו עלי). האינטרס הוא כזה: זה לא רציונלי לנהוג אחרת. זה לא משתלם להיות לא נחמד, הן ברמת המעגלים הפנימיים והן במעגלים הרחבים יותר. אנחנו רקמה אנושית אחת, אנחנו כל-כך תלויים זה בזה, שאין ברירה אחרת. הרבה פעמים כשאני רואה בסביבתי הקרובה אנשים שלא-נחמדים, אני תוהה לעצמי: מדוע הם כורתים את הענף עליו הם יושבים? ברמה האישית, אם אנשים יהיו נחמדים יהיו נחמדים אליהם בחזרה ואחרים ינהגו בהם כפי שנהגו הם באחרים (כך אנו מקווים). אם היינו מאבדים כסף, היינו מעדיפים שהמוצא יפרסם את דבר המציאה. ובמעגלים הרחבים יותר, עולם שהאינטרס המכונן אותו הוא נחמדות, עולם שמתאפיין בערבות הדדית – אפילו ברמה השטחית ביותר של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" – יהיה עולם שקל יותר לפעול בו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s