יום הסטודנט: שכרון האימפוטנציה

בלוח השנה היהודי-ישראלי משובצים מספר מִקבצי-מועדים, מן תחנות-התרעננות או תחנות תדלוק בין שטף-חיים אחד למשנהו, כשבכל מועד או מקבץ-מועדים אנחנו מציינים אירוע מסוים או בוחנים את הערכים החשובים בחיינו. בחודש ניסן אנו מציינים את פסח (חירות), באייר את יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות ויום ירושלים (הלאומיות המתחדשת), ובחודש סיון המוסדות האקדמיים השונים מציינים את יום הסטודנט, שהוא יום-חגם של הסטודנטים, שבו אנו חוגגים את… את מה בעצם?

יום הסטודנט הוא התסמין של מחלה (בעיה) עמוקה ושורשית הרבה יותר שמתבטאת בגוף שמארגן את יום הסטודנט, אגודת הסטודנטים (להלן: האגודה). אגודת הסטודנטים היא הגוף שאמור לייצג את האינטרסים של הסטודנטים, והיא פועלת במגוון רחב של שדות פעילות (תנו מבט בדף "אודות האגודה" של אוניברסיטת תל-אביב, או ב"חזון" – לא פחות! – של המקבילה ב"אוניברסיטה העברית"). האינטרסים של הסטודנט הם רבים, אך כסטודנט מזה כמה שנים בשתי אוניברסיטאות שונות, אני חושב שהאינטרס העיקרי של הסטודנט, הדאגה המרכזית של הסטודנט – אתם יושבים, כן? – היא עתידו האקדמי, כשאולי רק תשלום שכר-הלימוד מתחרה על בכורת-דאגותיו של הסטודנט.

דא עקא, שבשני הנושאים האלו ידי האגודה כבולות או/ו אין לה מנדט להתערב, והרבה פעמים כשסטודנט נתקל בבעיות בשני נושאים אלו, הוא עומד בפני שוקת שבורה. בצר לה, האגודה מצמצמת את עצמה לשיפור מצב-הרוח, לדאגה לכך שהייאוש ייעשה יותר נוח. טלו לדוגמא מקרה בו סטודנט יוצא למילואים והמרצים שלו פועלים בדיוק "בהתאם לתקנות", גם כשאלו מובילות לתוצאות מגוחכות או אבסורדיות (מקרה שהיה לי: נתינת ארכה להגשת עבודה, כשהארכה נופלת בתוך תקופת הבחינות). מה יעשה הסטודנט שהמילואים נכפו עליו? הוא יכול לצעוק אל העצים ואל האבנים. מה תעשה האגודה? תתן לו מודמים סלולריים (אפשרות חיבור לאינטרנט) לתקופת המילואים, וכרטיסי-צילום לכשיחזור, אם יחזור. האגודה להעלאת המורל.

שלא אובן לא נכון; כרטיסי-צילום יכולים לחסוך עשרות ומאות שקלים, ומודם-סלולרי במילואים מאפשר לגלוש לפייסבוק ולעדכן סטטוסים או ליצור אירוע: "כוח-קובי יוצא למארב סמוי" (והמחבל יעשה attending). אלו דברים בעלי-ערך. הבעיה היא שהקמת הגוף שנקרא אגודת הסטודנטים יוצרת מצג-שווא כי יש לסטודנטים מישהו שדואג להם, כשלמעשה מדובר בגוף נטול-כוח, נמר של נייר. לולא היה לסטודנטים גוף שמייצג אותם, הם היו יכולים להיאבק על זכויותיהם וקולם היה נשמע. אך מכיוון שהם מיוצגים ע"י האגודה – קולם קורא במדבר.

שיתוף הפעולה בין האגודה לאוניברסיטה, אם כן, יכול להצטייר כך: אחת הדרכים המתוחכמות לדכא מחאה היא באמצעות חלוקת-ג'ובים לראשיה (קואופטציה). האגודה היא דרך מתוחכמת לחלוקת-ג'ובים והשתקת אנחות-הזעקה של הסטודנטים, אותם האגודה אמורה לייצג. הדבר מסביר גם את הנתון הבא: האגודה כגוף רשמי לא רק אחראית לאינטרסים של הסטודנטים אלא היא לכאורה נוטלת-חלק בתהליכי קבלת ההחלטות. לדוגמא, תלמיד שמתלונן על עצם גביית דמי-אבטחה, בנוסף לשכר הלימוד (כ-500 ש"ח לשנה), נענה כך: "גביית דמי האבטחה נעשית בהתאם להסכם בין האוניברסיטה לבין אגודת הסטודנטים… כל סטודנט ישלם את מלוא דמי האבטחה ללא תלות במספר הסמסטרים שילמד באותה שנה ו/או משך לימודיו באותה שנת לימודים ו/או בהיקפם של לימודים אלה ו/או במיקום של הלימודים בשטח הקמפוס או מחוצה לו".

ההודעה הזו סובלת כמה פירושים, כשהמדויק ביותר, כמדומני, אומר כך: ישבו האוניברסיטה והאגודה למשא-ומתן, ולהלן תוצאותיו. אם כן, נראה לי, האגודה די פישלה במשא ומתן: מבחינת האינטרס של התלמיד, למה שלא תהיה דיפרנציאציה בין תלמידים שלומדים סמסטר אחד לתלמידים שלומדים כל השנה? למה תלמידים שלומדים מחוץ לקמפוס צריכים לשלם? אך ההודעה הזו אומרת גם את הדבר הבא: האגודה היא זו שגובה ממנו את  שירותי האבטחה, שכן בהצטרפותה להסכם היא נעשתה חלק ממנו, היא הכשירה אותו.

יום הסטודנט כאמור הוא שיקוף לכל תפקודה של האגודה, הוא מביא עד הקצה את אופן פעולתה של האגודה כאגודה להעלאת המורל. ביום זה האגודה אומרת למעשה: היי, אנחנו לא יכולים לעזור לכם בדברים המהותיים (עניינים אקדמיים, שכר לימוד) אז בואו לפחות נעשה שמח, בואו לרקוד לצלילי אתניקס. אלא שכאמור, ההפקה הגדולה הזו שנקראת יום הסטודנט מכסה על כישלון גדול עוד יותר. ומכאן כלל נקוט בידיכם: לעתים רבות, יש קורלציה הפוכה בין גודל החגיגות לבין הדבר שעליו הן מצביעות: ככל שהחגיגה גדולה יותר, כך יש להעלות את החשד שמשהו מסריח, שמשהו לא בסדר. למשל, ככל שהחתונה פומפוזית יותר, כך יש לחשוד שהאהבה בין החתן והכלה אינה בשמיים.

לרוב, אנשים נוטים לחגוג את כוחם ועוצם-ידם, מתבסמים משכרון-הכוח. הנה לדוגמא, ישנו מישהו שאני מכיר שלכבוד סיום מסכת (בתלמוד הבבלי), הוא הזמין את כל חוג הלומדים לראות את המפעל העצום והמתרחב שלו, כלומר: שכרון-כוח (סיום מסכת) פוגש שכרון-כוח (המפעל). אבל יום הסטודנט הוא פטנט, יום הסטודנט ממציא קונספט חדש: הסטודנטים חוגגים את האימפוטנציה שלהם, הסטודנטים משתתפים בחגיגות שכרון אי-הכוח.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “יום הסטודנט: שכרון האימפוטנציה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s