תסמונת האישה המוכה: על התפקדות ההומואים והלסביות ל"הבית היהודי"

ביום שישי שעבר (6.7.12) התפרסמה במוסף "מוצש" של "מקור ראשון", ידיעה על כך שקבוצה המעוניינת לקדם נושאים הומו-לסביים התפקדה למפלגת "הבית היהודי" (הכתבה מובאת בסוף הרשומה). הן הדיווח בכתבה והן השכל הישר מראים כי יותר משהלהט"בים-הדתיים מחפשים מפלגה להצביע לה, הם מבקשים הכרה ממסדית, הכרה של הציונות-הדתית לא רק בכך שלכל פרט ופרט יש זכות להחליט על זהותו המינית אלא הכרה בהם כקבוצה בעלת הגדרה-עצמית, קבוצה שיש לה זכויות כקבוצה.

וזה מה שהופך את הכתבה הנ"ל מידיעה משמחת לידיעה טרגית, ומנעד הרגשות שלי למקרא הכתבה נע בין עצב לרחמים. הציונות הדתית, עסקני הציונות הדתית הממלאים את שורות מפלגת הציונות הדתית, לעולם לא יתנו ללהט"בים את ההכרה שהם משוועים אליה. הנה, חבר-הכנסת "הליברלי" ביותר שמגיב לכתבה, אורי אורבך, אומר: "אני מברך על כל מתפקד, ונטיותיו הן לא העניין שלי". במילים אחרות, אורבך אומר: היה הומו בארונך ודתי בצאתך (מהארון). שלא לדבר על המתפקד החדש של "הבית היהודי", "הכוכב העולה" נפתלי בנט, שאומר "לא נסכים להיפגש עם הקבוצה המדוברת כקבוצה. ובכלל יש נושאים חשובים יותר לעם ישראל בימים אלו". ובנט הוא עוד מהדור הצעיר (רק בן 40), שלכאורה ינק את הליברליות והפלורליזם מערש-לידתו. דבריו של בנט מוכיחים שלא הרבה השתנה. תכבסו את "הפועל המזרחי" פעם אחת תקבלו את "המפד"ל". תכבסו את המפד"ל בפעם השנייה – תקבלו את "הבית היהודי". גם שבע-כביסות לא ישנו את המהות של עסקני הציונות הדתית.

הטרגדיה אינה רק בגלל שהלסביות וההומואים הדתיים מחזרים אחרי הכרה ממסדית כמו מקבץ-נדבות על פתחי שועי-עולם וזוכים לשמוע רק דלתות נטרקות. הטרגדיה מועצמת כיוון שהלסביות וההומואים הדתיים חוזרים לזרועותיהם של אלו שאחראים לכך שהם מוקצים מחמת מיאוס, כמו אישה מוכה שחוזרת לזרועות בן-זוגה המכה, כמו קורבן שחוזר לזרועות התוקף. זה לוז הבעיה: הדת או האמונה אינן המכשול המשמעותי בחייהם של לסביות והומואים דתיים; ניתן, אף אם קשה, להיות שומרת-מצוות או ירא-שמיים ולהיות הומו או לסבית. המכשול האמיתי הוא הממסד הדתי, המוסדות הדתיים. הם אלו שהופכים את חייהם של הלהט"בים לקשים כל-כך.

ההתפקדות ל"בית היהודי" מאששת שוב את מה שכבר הפך לעובדה-חברתית: אנשים שגדלו על ברכי הציונות הדתית מתקשים להיפרד מההשקפה הפוליטית הימנית עליה התחנכו. זה מפתיע ומעורר-שאלות כשדתיים-לשעבר נשארים נטועים בדעותיהם הימניות; זה כמעט-בלתי-נתפש-על-הדעת כשלסביות והומואים דתיים נאחזים בשולי המעיל של הציונות-הדתית למרות שעולם הערכים שלהם שונה ורחב הרבה יותר.

וכאן יש הבדל עצום בין הליכוד ל"הבית היהודי". ביקורת מהצד השמאלי של המפה הפוליטית תאמר כי הליכוד נמצא "בחצי הדרך"; "דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי", יאמרו המרצניקים, ולא ניתן להילחם נגד דיכוי הומואים ולסביות ולעצום-עיניים מדיכוי הפלסטינים ביהודה ושומרון. אך עדיין הליכוד מאמין בערכים אוניברסליים והומניים שנותנים מקום גם לתא הגאה בליכוד (שוויון זכויות מלא, הכרה בזכויות קבוצתיות, הזכות להורות חד-מינית), ערכים שקשה מאוד לגרד אותם מראשי הציונות-הדתית, ערכים שאותם הומואים ולסביות דתיים בכתבה מעדיפים להציב במקום השני, כשבמקום הראשון נמצא "הבית".

וזו עוד אשליה שצריך לפרק. אני הבנתי זאת על בשרי לפני כשש שנים, כששלשלתי פתק של "מרצ" בבחירות 2006, והבנתי שאין טעם לחפש זהות או הזדהות עם מפלגה פוליטית. האישיות-המפוצלת שלי לעולם לא תרגיש בבית באף מפלגה פוליטית. וכך בהרבה מקרים, אישה או גבר לא ירגישו בבית במפלגה פוליטית, והם גם לא אמורים להרגיש. הם יכולים להרגיש בבית בבית-הכנסת או בקהילה שלהם, אך לא חייבים להרגיש בבית במפלגה פוליטית. כשהאזרחים והאזרחיות מממשים את זכותם הדמוקרטית ומצביעים לכנסת – הם לא מצביעים ל"בית"; הם מצביעים למפלגה שמקדמת דברים קונקרטיים, שפועלת למימוש מטרות שחשובות להם: תפישת-עולם פוליטית, שיטה כלכלית וכיו"ב. לפעמים זו בחירה אכזרית, אך על האזרח לבחור אלו מטרות חשובות לו יותר, ולהצביע למפלגה שמקדמת את אותן מטרות. ולרוב, ובפרט אצל אנשים מורכבים כמו ההומואים והלסביות הדתיות, נגזר על האדם להיות אדם ללא בית.

הידיעה ב"מוצש" מה-6.7.12

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “תסמונת האישה המוכה: על התפקדות ההומואים והלסביות ל"הבית היהודי"

  1. הזכות להורות חד-מינית היא "ערך"? ועוד אוניברסלי?? אפשר לומר שזו דרישה לגיטימית — אבל כל שיח הזכויות יצא מזמן משליטה בארץ הזו.
    לעצם העניין, אני מסכים שההתפקדות הזו הייתה קצת משונה אם הייתה מתיימרת להשפיע באמת בכוח האלקטורלי, אבל כיוון שברור למתפקדים שהם אחוזון זעום – ברור שזהו צעד תקשורתי בלבד שנועד להעלות (שוב) את הנושא לדיון. זה טיבן של קבוצות לחץ ונושאים תקשורתיים.
    לא לגמרי קלטתי למה הבאת את המשפט שייחסת ל'מרצניקים' על הכיבוש, ואם אתה מזדהה איתו. שמעתי על דברים קשים שאמרו אנשי התא הגאה ממרצ לאנשי התא בליכוד – וזה נשמע די משוגע..

    • הי גלעד,
      תודה רבה על התגובה.
      1. בבחירה בין הקריאה שלי, שלוקחת את הפרשה ברצינות, לבין הקריאה שלך, שמתייחסת לכל הנושא כספין תקשורתי – אני מעדיף להחזיק ולקוות שהקריאה שלי נכונה. לפי הקריאה שלך, אפשר להבין מדוע חברי "הבית היהודי" זרקו את החד-מיניים מכל המדרגות…
      2. צריך להבדיל בין זכות משפטית (שלענ"ד כבר הוכרה משפטית לאימוץ/ פונדקאות, אבל אני לא מבין בתחום) לבין זכות במשמעותה כלגיטימציה, הכרה. אם אתה בעד שוויון מלא, מדוע להפלות חד-מיניים בקריטריונים לאימוץ ילדים, או מדוע שאנחנו כחברה (דתית) לא נכיל בתוכנו חד-מיניים שמגדלים ילדים?
      3. את המשפט דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי שמעתי כמה פעמים, אך כפי שציינתי, הצבעתי מרצ אך אני לא מרצניק (בזהות), ולכן אני אישית לא מזדהה עם המשפט הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s