פסיקת הלכה: גילוי או יצירה (פוסט פרובנציאלי)

פרופ' (לפיזיקה) נדב שנרב פרסם מאמר בגיליון האחרון של "שבת" של "מקור ראשון" (20.7.12) בשם "לא סוכנים של הקב"ה", ובו הוא נוקט בעמדה כי ישנה אמת אובייקטיבית אחת שעל פוסקי ההלכה לגלותה, כלומר פוסקי-ההלכה אינם יוצרים הלכה בפסיקתם, וממילא אינם יכולים להתאים את ההלכה לפונה (במובן מסוים שתי האסכולות מקבילות לשתי שיטות המשפט המרכזיות בעולם: המסורת הרומנו-גרמאנית [אמת אובייקטיבית], ומסורת המשפט המקובל [השופט כיוצר] – אך אין כאן מקום להאריך, ורק אפנה את הקוראות לרשומה בה עסקתי בנושא). בשאלה זו, ובדיונים מסוג זה בכלל, קשה מאוד להכריע לפי מאזן הסתברויות, ולכן ההכרעה של שנרב עצמה נובעת מגורמים שהוא לא בהכרח מודע אליהם, ולכן שנרב גם נוקט בכמה אמצעים רטוריים שיוצרים הטיה לדעה שלו.

ואולי ראשית הערה על הכותרת: פסיקת הלכה כגילוי או יצירה היא נושא המאמר של שנרב, אך "פוסט פרובנציאלי" מדוע? זאת כיוון שמנויי "מקור ראשון" הם ממילא מעטים, ומעטים עוד יותר קוראי "מקור ראשון" שקוראים את "שבת", ומיעוט שבמיעוט מביניהם קרא את המאמר של שנרב – והסיכוי הסטטיסטי שאותו מיעוט גם יקרא את הפוסט שלי – שואף לאפס. אז אמנם אפשר לקרוא את המאמר באתר של "שבת", אך לכן הרשומה היא פרובנציאלית (אפשר גם קרתנית, שמכיוון שהיא מילה בעברית, היא יותר פרובנציאלית מהפרובנציאלי), כלומר מקומית, פונה לפלח-שוק מאוד מאוד מצומצם באוכלוסייה. וכעת, לעניין.

שנרב שב ומוכיח שהמחבר שהרג רולאן בארת – קם לתחייה, קרי מוכיח כמאה עדים שיש קשר הדוק בין הביוגרפיה של המחבר לבין היצירה שהוא מוציא מתחת ידיו. שנרב נושא בשני תארים: פרופ' לפיזיקה ומוסמך לרבנות, ושניהם מוליכים אותו לדעה שבה הוא נוקט. היותו של שנרב חוקר בפקולטה למדעים מדויקים, מביאה אותו לנקוט בשיטה מדעית-אובייקטיבית כלפי ההלכה, למרות ששיטה זו מתאימה לתחום בו שנרב עוסק, שחוקר אובייקטים (האטום), אך לא מתאימה להלכה, שבמרכזה עומד האדם כסובייקט. שנרב במאמרו עושה השוואה בין חוקר-אלקטרונים לפוסק הלכה, וקובע שכמו שחוקי הטבע אובייקטיביים כך חוקי ההלכה, אך שוכח שהאלקטרון שעומד במרכז חקר הפיזיקה הוא אובייקט, ואילו האדם שעומד במרכז ההלכה – הוא סובייקט.

כתבתי כבר בעבר (בפוסט "רכילות כהחפצה"), שבהתחלה המדעים ההומניים ניסו להעתיק את שיטות המחקר הריאליות מהמדעים המדויקים למדעים ההומניים, כיוון שהם הרגישו שרק ככה יסתכלו עליהם כעל "מדע". לאט-לאט התחילו להבין שבני אדם לא תמיד עונים להיגיון הריאלי ובשלב זה גם החלו להתפתח שיטות המחקר האיכותניות. בעוד שיטות המחקר הכמותניות מסתכלות על הנחקרים כאובייקט, כמו שהכימאי מסתכל ביסודות כימיים, שיטות המחקר האיכותניות מסתכלות על נחקריהם כסובייקט, כלומר כבני אדם שפועלים בעולם ומקנים בעצמם משמעות לעולמם. לכן, לפי חלק מהשיטות, המחקר נעשה באופן יותר פרטני, מקומי, סיטואציוני, ולא מנסה לעשות סטטיסטיקות של קבוצה מסוימת; כל אדם וכל מקרה הוא לגופו.

התואר השני ששנרב נושא בו הוא מוסמך לרבנות, ויש כאן גילוי-דעת גדול ויש כאן מצג-שווא גדול. ההבדל בין מוסמך לרבנות לרב הוא כפול: לרב יש אחריות כלפי הקהילה שלו ולמוסמך לרבנות (או לחוקר בכלל) אין, וכן רב מצוי בחיים הקהילתיים ופועל מתוכם, בעוד למוסמך אין מפגש עם החיים בכלל; הוא ספון לו בחדרו/ מעבדתו ומשם פוסק הלכות. ההנחה ששוזרת את כל המאמר היא שאין הבדל בין פסיקה לחקיקה, ושנרב עושה סלט בין השניים, בעוד יש בין שתיהן הבדל עצום: חקיקה היא מופשטת ואפריורית ואילו פסיקה היא קונקרטית ואפוסטריורית, כשנושא המאמר הוא פסיקה. לשנרב אין בעיה לומר שההלכה היא אובייקטיבית, כיוון שהמילים שלו לא יוצאות מהמציאות ולא חוזרות אל המציאות. תורה שלא מתכתבת עם המציאות, שמנותקת מהמציאות, יוצרת עיוות. שנרב מדבר על רבנים שמתאימים את התשובה לשואל, אך לא נוקט ולו בדוגמא קונקרטית אחת, ולכן לא ניתן לדעת האם אכן הפוסק הוא צבוע כמו ששנרב מציין, או שהפוסק התאים את ההלכה בהתאם לנסיבות שהן אכן שונות.

עד כאן להטיה שבה שנרב מצוי, ומכאן לרטוריקה שבה הוא נוקט, והרטוריקה היא רטוריקה של הזנייה, הגחכה והקצנה. כך לדוגמא שנרב משווה את האסכולה שטוענת שפסיקת הלכה היא יצירה לחוקי כדורגל (הזנייה), טוען שאין כזה מושג "ארגז הכלים של הפוסק", ואם ישנו הוא "מכיל פטיש ומסמרים שבהם הוא יכול להעמיד מדפים להנאתה של אשתו" (הגחכה), ולפי האסכולה של פסיקה כיצירה – הרבנים יכולים להחליט "כי בשבת בבוקר מותר וצריך לנסוע עם המשפחה לים" (הקצנה).

לשלוש הפרקטיקות האלו יש פונקציה עיקרית אחת שמצד הכותב פנימה יוצרת "מנגנון הגנה" (הגנה מפני מתקפה על דעותיו, הגנה בין הכותב לעולם החיצוני) וההשלכה שלה החוצה היא שהיא יוצרת "הרחקה של המציאות". שנרב בכוונה מצייר סיטואציות קיצוניות או גרוטסקיות, כי אם אלו יותר קל להתמודד (אם הן קיימות במציאות) או כי זו סוג של התחמקות (אם שנרב רק מדמיין אותן בראשו). כששנרב מדמה את יוצרי ההלכה ליוצרי חוקי-הכדורגל הוא בעצם אומר שהראשונים לא רציניים, כשהוא הופך את ארגז-הכלים המטפורי לארגז כלים ליטרלי הוא מעביר את המונח משדה סמנטי אחד לשדה סמנטי אחר אך לא מסביר מהו אותו ארגז-כלים, וכשהוא אומר שהרבנים יורים את החץ ואחר-כך מציירים את המטרה ולכן יכולים להתיר נסיעה בשבת – הוא רומז שהפסיקה שלהם עקומה. אך כל אלו כאמור לא מתמודדים עם ההארד-קור של הדעה השנייה; בכדי להראות שדרכו צודקת, על שנרב לנקוט בסיטואציות אמתיות ומהותיות שמפריכות את הדעה השנייה.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “פסיקת הלכה: גילוי או יצירה (פוסט פרובנציאלי)

  1. קוראת נוספת (נקבה אמיתית) קראה אותך. יישר כוחך. אני גם רגילה לכתוב דברים לרוח. אם תרצה, אוכל לשלוח לך במייל את מה שכתבתי כתגובה לשנרב וששלחתי עכשיו למוסף שבת.

  2. אני מתנגד לגמרי למה שנדב שנרב כתב, ובעיניי הוא הטעה את הקוראים שלו בכך שבחר להביא מקורות סלקטיביים ולהציג תמונה מעוותת של עולם ההלכה.
    הבעיה היא שגם הפוסט שלך נגוע בבעיה דומה. אתה לא מציב טענה אלטרנטיבית לטענות שלו, אלא מתייחס אד-הומינם לסגנון של שנרב.

    • הי נחי,
      תודה רבה על התגובה.
      אני מסכים איתך שהרבה יותר קל לבקר מאשר לבנות, אך ההבדל העיקרי בין המאמר של שנרב לפוסט שלי הוא בדיוק זה: שנרב חושב שיש לו מה להגיד (לחדש) בנושא, התיימר לייצג דעה ולהציג דעה בעיתון (חשוב), ואני לא חושב שיש לי מה לחדש (להבדיל מדעתי בנושא), ולכן אני לא כותב מאמר, ואפילו לא מגיב למאמר – לא מעל דפי העיתון ולא מעל האתר הרשת. פשוט הערתי כמה הערות, כמו שבשיחת רעים ראובן יפרט בעיני שמעון את דעתו על מאמרו של לוי. כאמור יש לי דעה בנושא, אך אין לי מה לחדש בה. באופן כללי, אני לא חושב שזה שיח בין פרופסורים לסטודנטים, אלא אמור להיות שיח בין רבנים.
      כשיש לי משהו חשוב לומר או לחדש, אני מדי פעם אכן שולח את זה לעיתון "שבת", ו(ב-99% מהמקרים) נענה בשלילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s