שומרת יציאה: לקראת הלכה חילונית

כשהייתי נער דתי צעיר, ומחנכינו ביקשו לתאר בפנינו את החברה החילונית, אחד המאפיינים הבולטים ביותר היה פריצות מינית, כאילו משכבם ועד קומם, מקריאת שמע של שחרית ועד קריאת שמע שעל המיטה, החילונים שקועים במיניות, כאילו כל ההוויה החילונית היא מסיבת-מין אחת גדולה: אין גבולות, הכל מותר ומתירני, הכל פרוץ (כשכמובן התיאור הזה עומת עם הנעשה בציבור הדתי שהוא בבחינת "והיה מחנך קדוש"). והתגובה הראשונית שלי כנער צעיר ששומע את הדברים הייתה "איזה כיף. גם אני רוצה להשתתף! למה לא הזמינו אותי?" ואז אתה (אני) מתבגר, מתחכך בחברה החילונית, ומבין שלא כך הם פני הדברים (חשבתי להוסיף הערה שהדברים נכתבים בצחוק והקצנה, ואז קראתי את צבי יחזקאלי ב"7 לילות" [31.8.12] אומר דברים דומים).

במה דברים אמורים? לפני כשבועיים הצעתי לקולגה לעבודה, שלא חשודה בשמרנות מכל סוג שהיא – ואני אומר זאת לזכותה! – שנלך בערב לסרט. לכאורה, אין סיפור. non-issue: שני אנשים מבוגרים, אינטליגנטים, נפגשים בקטע ידידותי לערב שכולו תרבות (סרט). אלא שעמיתתי לעבודה השיבה לי בלאו מוחלט. וכי למה? רק בגלל שלה יש חבר ואני גבר (זכר) ומדובר ביציאה של שנינו בלבד.

התחושה הראשונה שהרגשתי היא חפצון (אובייקטיפיקציה), כאילו כל הישות שלי, כל מי שאני, כל הדבר הזה שנקרא "אודי" – אדם חסר ביטחון, פתטי, מרוכז בעצמו, צמא לאהבה וכו' – הכל נעלם, הכל מצטמצם לכך שאני גבר. חופצנתי. במקום להיות אדם מורכב, סובייקט בעל בחירה חופשית, הפכתי להיות חפץ, אובייקט, פאלוס. פייר? נעלבתי. ובכדי להשיב לעצמי מעט מהביטחון העצמי האבוד ממילא, התייעצתי בנושא עם עוד כמה מבנות המין היפה שיש להן חבר, וכולן תמכו בעמיתתי לעבודה, כולן אמרו שהיא צודקת.

ואז חשבתי לעצמי שלנורמת ההתנהגות המשותפת הזו, שלהלן נכנה אותה שמירת-יציאה, יש מאפיינים של הלכה דתית. איני מומחה להלכה או חקר המשפט (הלכה), אך מצאתי כמה מאפיינים משותפים להלכה ולשמירת-יציאה: ראשית, בגלל שמדובר בנורמה, בהצבת גבולות, וגם ההלכה היא נורמה. להלכה (משפט) יש פן פוזיטיבי (עיגון הנורמות במציאות) ופן נורמטיבי (חתירה לנורמה שונה מהקיימת במציאות), ושמירת-יציאה היא נוהג שמעוגן במציאות. ההלכה אינה צריכה להיות חקוקה בספרים או מוכתבת ע"י רבנים בכדי להיות קיימת. במובן מסוים יש עוצמה לכך שההלכה והמנהג נוכחים במציאות מבלי הוראה מגבוה – כפי שנעשה במקרה של שמירת-יציאה – מבלי להיות מועברים מפה לאוזן. העובדה שמנהג מסוים מושרש במציאות מבלי שידועים ראשיתו או דרכי התקבלותו מעידה עד כמה הוא חלק מהמציאות. ומכאן פירוש (אפשרי) למשפט: "פוק חזי מאי עמא דבר", צא וראה מה העם עושה (וכך תדע מה ההלכה). הדגש במשפט אינו על אופיה הדמוקרטי של ההלכה, אלא על כך שאם מנהג קיים בכל שדרות העם – הוא ההלכה, כיוון שההלכה היא נורמה, דרך חיים. שמירת-יציאה היא דרך חיים.

מאפיין נוסף, בולט ביותר, הוא עיוורונה של ההלכה והמנהג לניואנסים במציאות. כשם שההלכה לא עושה הנחות לפרט שקצת קשה לו עם שמירת שבת או שחושב כי במקרה הספציפי שלו איסור קטניות אינו רלוונטי, כך שמירת-יציאה אינה מתחשבת בפרטים שחושבים שהמנהג הזה לא רלוונטי עבורם, וקל וחומר שחשים כי קשה להם עמו. הרי לפעמים סרט הוא רק סרט וכוס קפה בבית קפה היא רק כוס קפה בבית קפה, וניתן כאמור לעשותם כמו שני אנשים מבוגרים וכו'. ואם יורשה לי להעיד על עיסתי, אני חושב שאני האדם הכי א-מיני שאני מכיר ואני נזהר מאוד בכבודן של נשים. אך האישיות שלי אינה רלוונטית. זה המנהג.

ויש כאן עוד מאפיין מסוים, שכן חלק נכבד מההלכה עוסק בהצבת גדרות, גבולות, גזירות, ל"ליבת ההלכה", לאיסור האמתי, ונראה ששמירת-יציאה היא הלכה בעלת אופי גזרתי, ששומרת מפני גלישה למחוזות שהמחשבות אינן רוצות לרוץ לשם, העין אינה רוצה לשזוף והלב לא רוצה להבין. כי אין מה להבין. זו ההלכה.

ולעניות דעתי זה המאפיין העיקרי של ההלכה ושל שמירת היציאה: השרירותיות. כששאלתי את חברתי "אבל מדוע? את מפחדת ממני? זה לא את זה אני? זה לא אני זה את? זה לא שנינו זה החבר (הקנאי)?", היא השיבה לי זה פשוט לא. ההלכה אינה סובלת נימוקים או הסברים שיכולים להפריך או להקשות עליה.

והשרירותיות "הגבוהה" ביותר מתאפיינת באבסורד של ההלכה, שיכולה לאסור דבר אחד ולהתיר דבר אחר, חמור יותר, למרות ששניהם באים לשמור מאותו איסור. נחזור לאיסור על קטניות, הדוגמא הראשונה שעולה לי לראש. האיסור נועד להרחיק אותנו מאכילת חמץ (או מהימצאות חמץ), כשאחד הנימוקים הוא שמא יתבלבלו בטעות בין קטניות לחמשת מיני דגן. ולפי אותו היגיון הרב יואל בן נון סבור כי אסור לאכול גם קמח מצות או קמח תפוחי אדמה, שני חומרי הגלם מהם עשויים כל התחליפים לפסח ("מהלכות פסח – התורה והחיים", פורסם ב"הצופה", י' בניסן תשנ"ד).

והאבסורד בשמירת-יציאה בא לידי ביטוי בדוגמא הבאה: שבוע לפני שביקשתי את חברתי לראות סרט ביחד, כל עמיתי לעבודה הלכו ליום כיף בבריכה, ומבלי להכביר בתיאורים פלסטיים שאינם נצרכים, אני במוחי השמרני (דתי) חשבתי שמעמד זה עלול להביך אותי. אך יתרה מזו: אם ברצוננו לשמור על העיקרון ששמירת-יציאה מבקש לשמור עליו, לא היה מקום לאסור גם הליכה לבריכה ביחד? מבחינה הלכתית-מעשית, גבולות שמירת-יציאה הם ברורים מאוד, הם אוסרים רק על יציאה זוגית של גבר ואישה שיש לה חבר (או להפך); הם לא מתפרסים גם על יציאה קבוצתית, אפילו "מתירנית" יותר. אבל האם מבחינת הרציונאל לא היה מקום לאסור גם יציאה כזו?

אבל זה מה שהופך את ההלכה, ואת שמירת-יציאה, לנפלאה, לעצמתית כל-כך: היא שרירותית, היא לא שואלת שאלות מיותרות. ככה זה. זו ההלכה.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “שומרת יציאה: לקראת הלכה חילונית

  1. אני חושב שאתה מסתכל על זה בצורה לא נכונה.
    אני לא מבין גדול במונחים של הדת, איני יודע אם ביצוע דבר כנגד ההלכה משמעו "עבירה" או משהו בסגנון אבל ברור לי שיש כאן איסור.
    שמירת היציאה כפי שאתה מגדיר אותה אינה מוכתבת לאף אחד וזו גם לא נורמה חברתית כפי שאתה מנסה להציג אותה.
    רוב האנשים בעלי הניסיון במערכות יחסים מבינים שכאשר גבר ואישה יוצאים לבילוי לבד, המטרה היא לא רק אכילת סלט או צפייה סרט. בילוי באחד על אחד יוצר אינטימיות בין גבר לאישה והסכמה לבילוי שכזה משמעותו הצהרה בפני הסובבים אותך שאתה מעוניין בסוג של אינטימיות שכזה עם האדם שאיתו אתה מבלה.

    אדגיש ואומר שכאשר אני אומר אינטימיות איני מתכוון דווקא במובן המיני, איטימיות יכולה להיות גם רגשית.

    אדם שנמצא בזוגיות ומחפש אינטימיות עם אדם אחר משדר שהוא אינו מסופק מהזוגיות שלו ומחפש אינטימיות במקום אחר. לכן אין כאן נורמה חברתית שאוסרת יציאה, רק מודעות לזוגיות טובה ואיך שומרים עליה.

    ביציאה קבוצתית הדינמיקה בין האנשים שונה מאד ולא נוצרת אינטימיות בין 2 אנשים בלבד. מאזן הכוחות שונה ומשנה את החוויה ואת המשמעות שלה לגמרי.

    • היי איתי,
      תודה רבה על התגובה.
      אם אני מבין נכון, אתה מסכים איתי על אופן תיאור המציאות, רק בוחר לקרוא לזה במילים אחרות, ולפי דעתי בכך אתה מפספס. הלכה כאמור יכולה להיות נורמה; עצם העובדה שמצמידים לה סנקציה (קוראים לה עבירה, נותנים עליה עונש) לא שוללת זו. גם לא ניתן לשלול את העובדה שמקור הנורמה הוא בחברה, ולאו דווקא מקור אלוהי (אני חושב שרוב הדתיים יסכימו שחלק מההלכות המקור שלהן אינו אלוהי, לפחות לא באופן ישיר, קרי אלוהים ציווה עליהן).
      כמו כן, מה שאני טוען לנורמה (שמירת יציאה) אתה טוען שהוא לא נורמה, אבל המאפיינים שאתה מציג, אלו בדיוק המאפיינים שאני הצגתי בכדי לקבוע את קביעתי: העובדה שהנוהג הזה רק שומר מפני דברים אחרים (אינטימיות), העובדה שהוא כוללני ועיוור (רוב האנשים בעלי הניסיון), ולא מביא בחשבון את המיעוט, ואתה אפילו מדגיש נקודה שפחות חשבתי עליה: מראית-עין, מושג הלכתי פר-אקסלנס, העובדה כי אסור לעשות משהו רק בשל מראית עין.
      כל התיאור שכתבת, שאני מאמין ומסכים שהוא נכון, אינו נכון לגביי, ואינו נכון בנוגע לאינטראקציה אותה ביקשתי ועליה הרחבתי ברשומה. אני אגב מרגיש הרבה יותר בנוח לצאת עם ידידה שיש לה חבר, כי אני יודע שהגבולות ברורים, מאשר לצאת עם ידידה שאין לה חבר, ואז הגבולות עמומים. לפעמים סרט הוא הזמנה לדייט, ולפעמים – כמו בנידון דנן – סרט הוא הזמנה להקשבה.

      • אתחיל דווקא מהסוף. הזמנה להקשבה היא הרבה יותר גרועה מהזמנה לדייט.
        ה"הקשבה" תתרחש רק כאשר הידידה סומכת עליך מספיק בשביל לשתף אותך בנבכי ליבה ואתה תקשיב באמת רק אם יש לך עניין באינטימיות שנגררת מההקשבה הזו.

        זוגיות אינה "שידוך" ואינה מדבקה ששמים על הראש שאומרת עם מי מותר לדבר ולשכב.
        זוגיות היא הרבה דברים, אך בעיקר היכולת לדבר ולהיות קשוב לבן הזוג, לשמוע כל דבר שעל נפשו ולשתף בחזרה.

        עצם הרצון להקשיב וליצור שיח שהוא רק של שניכם מצביע על רצון לאינטימיות מסוג שיש בין בני זוג ולכן מובן מאליו שכמעט כל בן אדם שתציג לו את הסיטואציה לא יצדיק אותך.

        לגבי תחילת תגובתך, אני מניח בצד את ההגדרות, נורמה, לא נורמה, זה לא משנה, תגדיר את זה איך שאתה רוצה, בסופו של יום אם רוב האנשים בעולם מבינים שכשנוגעים באש זה שורף, זה לא הופך את הנגעה באש לאסורה בפני החברה ולא מרמז על צרות עין אלא לעובדה קיימת שמבוססת על ניסיון העבר.

        אולי לך אין את הניסיון, אבל זה לא אומר שכולם טועים ולא רואים את הדברים בצורה הנכונה.

        כשהייתי צעיר יותר היו לי כמה וכמה "ידידות". אתה יודע מה זו ידידה עבור גבר? זו אופציה לזיון/קשר וכל מי שיגיד לך אחרת, מכחיש בפני עצמו או משקר.
        אולי אתה עדיין לא מרגיש או מבין את זה אבל הצורך שלך ב"דייט" איתה אחד על אחד נובע מרצון לקירבה אליה ולא מהסוג של 2 בנות שהן חברות הכי טובות.

        בכל מקרה, אפילו אם באופן היפוטטי זה לא המצב, בחורה עם ניסיון חיים מועט ביותר לא תיצור סיטואציה כזו עם גבר אחר בזמן שהיא בקשר שהיא מסופקת בו. במקרה נוכחי אפילו אם הבחורה לא מסופקת מהקשר לה אולי פשוט לא בא לה לשתף אותך בחיים שלך ואינה מעוניינת בקשר של יותר מ"עמית" בעבודה?

  2. היי איתי,
    תודה רבה על התגובה.
    שוב איני רואה כיצד אנו חולקים בתיאור המציאות, פרט לעובדה שאתה מכיר בכך ומברך על כך, ואני מנסה לבקר זאת. לפי דעתי, הלך המחשבה שלך זהה לחלוטין להלך המחשבה הדתי/ חרדי, רק שהם "רציניים" יותר, ובשל החשש שאתה מתאר, דואגים לכמה שיותר הפרדה בין נשים לגברים.
    איני יודע מה עמיתתי לעבודה חושבת. אני מניח שתיאור המציאות שלך תואם את המחשבה של הידידה שלי, מה גם שהיא בצד "האחראי", לה יש חבר שהיא מחויבת אליו, ואני כבול פחות בדילמות מוסריות.
    קשה לי אם המניעים שאתה מייחס לי – רצון להשכיב כל בחורה. כאמור, לפעמים סרט הוא רק סרט.
    ושוב תודה על הפידבקים

    • כל קשר ביני לבין הדת הוא מקרי בהחלט. אני עדיין לא הצלחתי להבין איך אתה משווה בין הדברים.
      בצד אחד יש מניעים של פחד ואי יכולת להתמודד עם פיתויים של החיים ומצד שני יש החלטה לא לשתף באינטימיות ששמורה לזוגית שלך אנשים נוספים.

      אני לא יודע אם היית בעבר בזוגיות ארוכה (בוא נגיד לפחות שנה, שנתיים). אם לא היית בזוגיות ארוכה כנראה שאינך מבין איך הדברים עובדים בין בני זוג ולא מבין את מושג הבלעדיות.

      בזוגיות אתה בוחר את האישה/גבר שאיתו אתה רוצה לבלות את שארית חייך. בכל זוגיות טובה יהיו ויתורים. ברגע שהויתורים כואבים מדי או לא שווים את התועלת הזוגיות לא טובה וכדאי לחפש משהו אחר.
      אם אתה מרגיש שהויתור על לצאת לסרט דווקא עם בחורה ולא עם חבר מהעבודה היא הילה להשוואה לדת או שלא חווית אף פעם זוגיות טובה או שאנחנו רואים את העולם בצורה שונה מאד ונסכים לא להסכים.

      נקודה למחשבה:
      אתה מגדיר זאת כיציאה לסרט בלבד וקיבלת סירוב, אז מה הביג דיל? חפש מישהו אחר ללכת איתו לסרט.
      אף פעם לא שאלת חבר או בן משפחה אם בא לו ללכת איתך למסעדה או בילוי כלשהו והוא אמר לא?
      בכל פעם כתבת פוסט על זה? כנראה שהיה פה משהו מעבר לסתם סרט, בדיוק הדבר שאני מדבר עליו.
      תן לזה כמה דקות, תחשוב על זה.

      • איתי,
        לא יודעת אם לזה התכוונת, אבל הרוח הנושבת מהתגובות שלך, ובעיקר מהפסקה האחרונה מאוד מתנשאת. "תן לזה כמה דקות, תחשוב על זה"? אתה יוצא מהנחה שעד שהגעת לא הושקעה מחשבה? הפוסט דווקא מרגיש לי שהושקעה הרבה מחשבה. אבל אולי זו רק אני.
        עוד נקודה שמאוד מפריעה לי: אתה מחליט שהיחס השמרני בחברה הדתית לזוגיות ולמיניות נובעת מפחד מהן, כשהמניעים שאתה מציג לבלעדיות הם בדיוק בדיוק מה שאמי הדתיה טפטפה לי מיום שהייתי מספיק בוגרת להבין: יש דברים ששמורים לזוגיות אמיתית, ולא הולמים קשרים אחרים, ובשביל לקיים זוגיות כזאת צריך להישמר מפיתויים, ולעשות ויתורים.
        אם ראיתי פה פחד, זה היה הפחד שלך מההשוואה של עולם מוכר לך לעולם הדתי.
        לעניין עצמו –
        אני מסכימה עם שניכם. מסכימה שלפעמים צריך להיזהר גם מדברים לא כל כך מסוכנים, ומסכימה שכדאי לבדוק מקרה לגופו, ולא תמיד ללכת לפי נורמות חברתיות של "לא יאה" או "לא מקובל".
        מה שכן, אודי – סבתא שלי אומרת שבין בני זוג לא מכניסים אפילו אצבע (באיטלקית זה כמובן נשמע יותר טוב). אם החברה מרגישה ש"דייט" איתך לא הולם, הוא כנראה לא הולם. גם אם זה בסדר גודל של אלפית נמלה. ואין עניין להקשות קושיות, שמנפחות את הנמלה הזאת מעבר לגודלה האמיתי.
        (מקווה שהיה סרט טוב!)

  3. פינגבק: זכות קיום « האחות הגדולה

  4. אילה, אין אפשרות לכתוב תגובה ישירה אז אני מגיב כאן.
    קודם כל אני ממש לא מתנשא. במקרה הטוב אני מתנסה. לא יצאתי מנקודת הנחה שלא הושקעה פה מחשבה. אני יוצא מנקודת הנחה שאולי המחשבה הושקעה באיך לקשר את הרגשות שכותב הפוסט חווה לחוקים וכללים שהוא מכיר.

    בטח לא דיברתי על "היחס השמרני בחברה הדתית לזוגיות ולמיניות". הפיתויים שאותם הזכרתי הם לא בהכרח באותו הקשר. התווכנתי לאל תעשה לך תמונה, הפרדת גברים ונשים באוטובוס וכו… מאין יצירה של בועה כדי שחס וחלילה הגבר לא יתפתה בעוד שאני רואה את הזוגיות כמחסום היחידי שאמור לגרום לך לרצות לשמור על הזוגיות שיש לך בכל מחיר ואם המחסום הזה לא מספיק כנראה שהזוגיות שלך לא טובה.

    האמיני לי, פחד זה לא מה שהרגשתי כשקראתי את הפוסט. יותר נכון להגיד שזה הרגיש לי פשוט לא נכון ושההשוואה מגיעה ממקום של "אני מכיר 1,2,3 ועכשיו אני חווה משהו שלא הכרתי עד היום ואני מנסה לפרש אותו בכלים ובסט החוקים שיש לי אז כנראה שמכל החוקים הכי סביר שזה 2".

    בוספו של עניין, את מסכימה איתי: " אם החברה מרגישה ש"דייט" איתך לא הולם, הוא כנראה לא הולם. גם אם זה בסדר גודל של אלפית נמלה".
    זה בדיוק מה שדיברתי עליו. הדחייה שהוא קיבל הוא מוצדקת וקשורה אך ורק למושג הזוגיות ואיך בני זוג צריכים להתייחס לזגיות שלהם ולשמור עליה. אני לא מזהה כאן קשר להלכה דתית. ההתנהגות הזו ביחס לזוגיות נכונה בכל דת/אתאיסטיות בכל גזע בכל תקופה ובכל מדינה. זו המהות שלנו כבני אדם, לשמור על הצאצאים שלנו כזוג ולתת להם את האפשרות הכי טובה לעתיד.

  5. דיון מעניין 🙂 כדתל"שית, אני לגמרי מסכימה עם ההשוואה שלך להלכה, מדובר בסייג שזוגות מציבים על מנת להימנע מלהגיע לסיטואציות לא רצויות.
    הרי שיחות אינטימיות עם אחרים יש גם לאחר הכניסה למסגרת זוגית, בוודאי עם חברים בני אותו המין, אך גם עם אחרים. שיחות אישיות עם חברים לעבודה, למשל, הן דבר די נפוץ. הבעיה אינה בשיחה עצמה, אלא במסגרת שלה. כאשר יש מפגש מחוץ לשעות העבודה, יש גם פוטנציאל להתפתחות של משהו החורג מידידות קולגיאלית.
    מישהי שהיכרתי פעם ניסחה את החוקיות מעט אחרת, היא אמרה שכאשר מדובר על ידידה ותיקה של בן הזוג שלה, ידידה שמעולם לא היה לו איתה קשר החורג מאפלטוני, אזי היא חיה בשלום עם המשך הקשר הזה. אבל כל ידידה חדשה היא פוטנציאל בלתי ידוע ולכן נפיץ…. אולם אני מכירה גם גברים / נשים שכפו על בני/ות זוגם/ן לסיים קשרים עם ידידים ותיקים בני המין השני.
    כך שההלכה לא לגמרי ברורה, וגבולותיה נתונים לדיון 🙂
    לי אישית יש 2 ידידים טובים אשר הכרתי מעברם הרחוק, ונשארנו ידידים גם לאחר הנישואים. אנחנו נפגשים כי יש לנו תחומי עניין משותפים אשר הם אינם חולקים עם בנות זוגם (כמו סוגי מוזיקה שונים, למשל) ובסה"כ לא נתקלתי בבעיה בתחום. אבל גם פה יש סייגים אשר לא היה צורך לנסח במילים, לדוגמא, אנחנו לא נבלה בדירתי לבדינו (גם אני ארגיש לא נח) אלא במקומות ציבוריים כדי שלא תיווצר אווירה אינטימית מדי, אשפר לקרוא לזה איסור על "ייחוד".
    לעומת זאת, כאשר יצאתי יום אחד עם חבר לעבודה נשוי, להופעת מוזיקה ששנינו נורא רצינו ללכת אליה, ידיד אפלטוני לחלוטין שאשתו ואני מכירות היטיב, הבנתי לאחר מעשה, כי זה יצר חיכוכים מסויימים עם בת הזוג ולא יוכל לחזור על עצמו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s