זה מטורף: הדבר מעיד על עצמו

עיתון "הארץ" מפרסם כתבה על התנועות לכינון בית המקדש השלישי בשבת חול המועד סוכות, חג שבית המקדש מילא בו בעבר תפקיד מרכזי. זו לא תחילתה של בדיחה וגם לא חזון אחרית הימים. אלו הפנים של מוסף "הארץ" האחרון (5.10.12), שפרסם את הכתבה של שני ליטמן. המניעים של ליטמן לא כ"כ ברורים. קורא תמים שיבקש לדון את ליטמן לכף זכות, יטען כי לכאורה לפנינו קישור אקטואלי לחג הסוכות. למעשה, יש כאן ניסיון להגחיך את התנועות מושא הכתבה, ועל-הדרך את היהדות בכלל.

ליטמן לא רוצה לטנף את ידיה. היא יודעת כי צדיקות מלאכתן נעשית בידי אחרות. היא הייתה יכולה לסקר את מושא כתבתה בסרקזם, לתאר את המרואיינים כ"הזויים" או "משיחיים", אבל היא נמנעת מכך בכוונה. מאותה סיבה, ליטמן גם מציינת שהיא התכוננה הלכתית לפני סיור להר-הבית שהיא הצטרפה אליו, מתוך תקווה שידבק בה משהו מהקדושה, אך לא מציינת את התוצאה הידועה מראש. היא יודעת שהקוראים לא צריכים תיאורים נוספים בכדי "להיכנס לאווירה", ואין לה ספק שאין ולו קוראת אחת שחשבה לרגע כי ליטמן חשה בקדושה בעלייה להר הבית. ליטמן בכוונה אורגת סיפור עם חורים, והיא סומכת על הקוראים שימלאו את הפערים, שישלימו לבד את הפרטים החסרים, שיגבשו בעצמם דעה למתרחש. ליטמן לא צריכה להצביע על המרואיינים שלה, להצמיד אצבע לרקתה ולסובב אותה בתנועה של "נפל להם בורג" או "הם החליקו על השכל". הדבר מעיד על עצמו.  כל מי שקורא את הכתבה חושב בליבו שאנשי התנועות הללו הם משוגעים, וכל הסיפור הזה "מטורף".

השארת פערים בכתבה לא רק מיותרת ויכולה אפילו לחבל במטרתה של ליטמן (אנשי תנועת המקדש כתמהונים), כי כך יסמנו אותה כ"מרושעת"; הותרת הפערים מסייעת בטוויית הערפל סביב בית המקדש השלישי. ליטמן שואלת את המרואיינים בכתבה מספר פעמים מה המטרה של בית המקדש. רבקה שמעון, המדריכה בסיור להר הבית, אומרת כי "… אם דפני ליף הייתה יודעת כמה הר הבית היה משפיע עלינו מבחינה כלכלית לטובה, היא והחברים שלה היו ממהרים לרצות את בניין המקדש… למה הכסף נוזל לנו מהכיס? כי אנחנו לא מקריבים קורבנות". ואני תמה: אבל איך בדיוק? חסרה לי כאן חולייה, חסרות לי כמה חוליות: איך בית המקדש משפיע עלינו כלכלית?! כל אדם שיודע לעשות אחד ועוד אחד צריך לתהות, אבל ליטמן לא מקשה. אולי התשובה היא שאחרי בניין בית המקדש תשרה שכינה (למרות שגם כאן חסרה לי חולייה, כיצד שכינה = שפע כלכלי?) – אך לא זו בלבד שהדבר אינו מצוין, יש מקום לתהות מה יקרה אם ייבנה בית המקדש והשכינה לא תשרה, כמו שהיה בבית שני (כפי שליטמן מציינת בתחילת הכתבה).

אותם פערים-לוגיים מצויים גם בתשובתו של ארנון סגל, עיתונאי שיש לו טור ב"מקור ראשון" העוסק בבניין בית המקדש השלישי, שלשאלתה של ליטמן למה צריך לבנות את בית המקדש, הרי זה בסך הכל בניין, סגל משיב לה: "לא, זו מהות שלמה. הקומפלקס של המקדש הוא הוויה שלמה ביהדות שלנו שמחקנו". וכאן ישאל הבן התם: איזו מהות? מה חסר לך, מר סגל? אני מאמין שסגל אכן מרגיש "בגלות" כשהוא יושב לבטח בארצו ושועלים מהלכים בהר-הבית, אבל הוא לא מציין זאת. כל אלו מסייעים בידי ליטמן להציג, ומבלי להתלכלך בעצמה, את אנשי הכתבה כתמהונים.

בנקודה זו אני מתלבט אם חבויה כאן כוונת-מכוון או פשוט בורות של הכותבת. בהרבה מקרים הבורות של ליטמן מבצבצת. כך, כשסגל אומר לה שהתפילות הם כנגד קורבנות, היא לא מעמתת אותו עם התפישה כי "תפילות אבות תקנום" (תלמוד בבלי, ברכות), ושבתי כנסיות היו קיימים בירושלים עוד בזמן שבית המקדש היה קיים, מה שמצביע על פגם חבוי יותר, שאינו יכול להתמלא בבנייה של בית המקדש; ליטמן לא מטיחה בו את דברי ישעיהו הנביא: "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה', שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי… רחצו, היזכו הסירו רוע מעלליכם, מנגד עיניי:  חדלו הרע…".  בין אם זה בורות ובין אם זה זדון, ובין אם הכתבה אפויה קצת מבורות וקצת מכוונה להשאיר את הערפל, על כל פנים התוצאה זהה: הקורא הסביר אומר לעצמו "זה מטורף".

 לא צריך להיות קורא "הארץ", וגם לא "ידיעות" בכדי לחשוב כך. אני מניח שיש הרבה מאוד דתיים ואפילו חרדים שאומרים לעצמם "זה מטורף". ליטמן לא נותנת לבעלי קבוצות אחרות ביהדות להסביר את יחסם לבית המקדש, וכאן אני מגיע להגחכתה של כל היהדות. יחס הקבוצות האחרות לבית המקדש מוזכר בשני מקומות: ציון העובדה מפי ליטמן כי יש הרואים בעלייה להר הבית איסור הלכתי, ובאופן בולט יותר מפיו של סגל שאומר על כל שאר הדתיים: "ואני אומר, אתה חושב שאתה דתי טוב, אבל אתה דתי גרוע, כי אצלך זה רק מס שפתיים" (מישהו אמר הוצאת שם-רע?). כלומר, אם אתה יהודי, או שאתה מטורף (כמו שהכתבה מציירת אותך), או שאתה צבוע.

ואני מבקש למחות בשם כל "הדתיים הגרועים" (לא כאחד מהם, אלא כבא-כוחם), ואפשר להציג לפחות עמדה אחת שהיא בין "מס שפתיים" ל"התנועה לכינון המקדש" (מעבר לכך שאפשר לטעון, על-סמך הדברים של הרמב"ם במורה נבוכים, כי בית המקדש היה במקורו כאלטרנטיבה לאתרי הטקס הפולחני האלילי, תחליף). סגל מלין שאם אתה מתפלל כל יום "ותחזינה ענינו" ולא פועל בנידון אתה בהכרח צבוע, אך אדם יכול לשאוף לבניין בית המקדש ועדיין להכיר בכך שאין ביכולתו לבנות אותו. אני מתנצל אם אני מזנה או מרדד את הדיון, אך אביא דוגמא שעלתה בשיחה שלי עם קולגה לעבודה לפני כמה ימים. אדם יכול לרצות להיות ראש ממשלה, ולעשות הכל בכדי לממש את מטרתו (קבלני קולות, מפקדי ארגזים, נאומים חלולים וכו'), ואדם יכול לשאוף להיות ראש ממשלה אך להכיר בכך שאין ביכולתו להיות ראש ממשלה – הוא לא מרפקן, ולא רטוריקן ולא קבלן – והדבר לא יגרע ולו במעט מהשאיפה שלו להיות ראש ממשלה.

וכאן ישאל סגל: אבל למה להשתהות? ראשית, אל מול עמדת סגל כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" ניתן לטעון כי יש להכשיר את לבבות העם לפני כן ולפעול קודם בתחום הצדקה והמשפט, ברוח הדברים של הנביא ישעיהו לעיל. שנית, ישנה התשובה של "התגרות באומות העולם". ואני חושב שאין להבין את "ההתגרות" בתור תירוץ של מיעוט בגלות, אלא כביטוי לסולידריות בין דתות העולם (והשוו להצלת אינו-יהודי בשבת מפני "דרכי שלום"). אך מעל לכל – וכאן אולי טמונה התשובה להבדל שבין הקרבת קורבנות לטקסים "פגאניים" אחרים, שלא נראים לנו מוזרים (ארבעת המינים למשל) – ישנה השאיפה לפרגמטיזם, לחיים מפוכחים, שכן התנועות לכינון בית המקדש מעודדות למשיחיות. והבעייתיות במשיחיות היא שהיא גורמת לנתק מהמציאות (והשוו לדבריו של הרב שמואל אליהו כי פינוי גוש קטיף לא יתממש). משיחיות תומכת בהלך-רוח שאומר שמהלך אחד גדול, חיצוני, יגאל אותנו. וההבדל שבין משיחיות לשיגעון הוא כפסע. וכך כותב אדם ברוך ("בתום לב", עמ' 39): "'מי יעלה בהר ה'? נקי כפיים ובר לבב'. 'מי יעלה' הוא לשון עתיד, לשון שהות. לשון המזמינה אי מימוש. לשון רטורית. לשון הממליצה על הסתפקות מבורכת בחיים ריאליים".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s