כן, בגלל 19 שקלים

מיודענו יאיר אסולין (תנו מבט ברשומה "בהשגחת הבד"ץ אסולין") מלין בטור שלו מיום שישי האחרון ("מצב מדעי הרוח"), כי חסמו לו את האפשרות לראות ציון בקורס באוניברסיטה בשל חוב של 19 ש"ח. ואסולין מרחיק לכת וטוען שזו שיטה הלקוחה ממדיניות-סחיטה של העולם התחתון וחותם את הטור שלו ברמיזה לקשר סיבתי – אותו חלקיק אלוהי שחוקרים בכל הדיסציפלינות המדעיות מחפשים אחריו יומם וליל ומסתפקים בפרס-ניחומים בדמות קורלציה – בין הנהלים הללו לבין מצב מדעי הרוח: "למחרת אתה קורא שמספר הנרשמים השנה למדעי הרוח ירד בצורה דרסטית."

תלמיד נבון, מה הוא עושה? אם היה רואה שחוב של 19 ש"ח מונע ממנו לראות ציונים, היה אץ לשלם את החוב ולפתור את הבעיה. אבל אסולין מה הוא עושה? הוא רץ לספר לחבר'ה, מדהיר את עצמו לכתוב על כך בעיתון. מכיוון שנתקלתי רבות באנשים כאסולין שבעקבות חוב מנוּעים מלראות ציונים, ואסולין מציג תמונה מעוותת (חד צדדית) של המציאות, אין מנוס משאשמש פרקליטו של השטן, ואציג את פני הדברים כפי שהם נראים מצד "המערכת". לרוב, כפי שהסברתי לא-אחת למתלמדות שלי, כשסטודנט פונה אלינו ומציג את הנרטיב שלו, את סיפור הדברים כפי שהוא נראה מנקודת מבטו, התפקיד שלנו בתור נציגי הממסד הוא להציג את הנרטיב שלנו ולהראות כי הנרטיב שלנו הוא הנכון. אבל במקרים כמו אלו – חוב של 19 ש"ח – אני לא חושב שזה חכם להתכתש במלחמת נרטיבים, אלא פשוט עלינו לסייע לתלמיד לשלם את החוב כמה שיותר מהר. הבעיה היא שאסולין, כמו הרבה תלמידים,  מעדיף להיות צודק, מעדיף להתפלסף. אבל הצדק של אסולין רעוע ביותר. אז אנסה כאמור להציג את הדברים מנקודת-המבט של הממסד, ואקנח ב"מלכת הטענות" הלוא היא טענת ה"לדידך", ואראה שאסולין סותר דברים שאמר בעבר, ישנו כשל-פנימי בדבריו של אסולין עצמם. ומכיוון שאסולין משתמש בלשון גוזמא בדבריו, אף אנו נשיב לו באותה מטבע, אם כי נשתדל לשמור על איפוק.

צריך להגיד את הדברים בבירור: אסולין הוא גזלן, ומכיוון שהאוניברסיטה היא מוסד ציבורי, אסולין גוזל מכספי ציבור, הוא גוזל את הכסף שלי, שלך, של כולנו. בין אסולין לבין האוניברסיטה יש חוזה, שבבסיסו אומר כי תמורת שכר הלימוד שהתלמיד משלם, הוא זכאי לכך וכך שירותים. אם חסמו לתלמיד את האפשרות לראות ציונים בשל חוב , משמע הוא הפר את החוזה. יכול להיות שאסולין הפר את החוזה בתום-לב, אבל עליו לדעת שכל הצרות הללו התרגשו עליו כיוון שהוא הפר את החוזה. לרוב, חוב שאינו מאפשר להיחשף לציונים נובע מהתראה חוזרת לתשלום חוב, כלומר לאחר שהתלמיד כבר התעלם פעם אחת מכך (אין ערובה שהוא הדין אצל אסולין). באוניברסיטה שלנו אנחנו מוחלים על כל חוב הנמוך מעשרים ש"ח, וכנראה באוניברסיטה העברית (בה אסולין לומד) הרף נמוך יותר, אולם מה אסולין מצפה שיעשו – שימחלו לו על החוב? על 19 ש"ח שימחלו ועל 25 ש"ח לא? איפה עובר הגבול? ואם התלמיד התעלם כבר פעם אחת מתשלום החוב, האוניברסיטה צריכה לרדוף אחריו שישלם את חובו? ומה תעשה האוניברסיטה אם יחליט לעזוב את הלימודים? חסימת החשיפה לציונים היא סנקציה-חוזית שמופעלת כאשר התלמיד מתעלם מהחוב שיש לו. אסולין מנגן על היות החוב 19 ש"ח בלבד, אך כיוון שזה הכסף של כולנו, שהאוניברסיטה מופקדת עליו ואסולין עושה בו כבשלו, האוניברסיטה לא יכולה להתעלם מכך.

מיותר לציין שלחסימת החוב אין ולו קשר דק לכך שאסולין לומד מדעי הרוח (פילוסופיה) והפקולטה זקוקה לכסף שלו או שבשל סנקציות כאלו תלמידים לא נרשמים למדעי הרוח. חסימת הציונים היא גורפת לכל תלמידי האוניברסיטה, בין אם הן לומדות הנדסה ובין אם הם לומדים פילוסופיה, והטענה של אסולין כי "אלוהי הנהלים… גם לכאן למדעי הרוח, לחוג לפילוסופיה, הם הגיעו משירות הלקוחות של חברה סלולרית לפקולטה למדעי הרוח" – היא יותר מליצה מאשר אמת, כי כאמור תלמידי החוג לפילוסופיה אינם שונים מתלמידי מנהל עסקים, ואין להם פריבילגיה שלא לשלם את חובם. כך שגם אם התלמידים ילמדו מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו, כמו שאביו של אסולין הפציר בו, הם יתקלו באותה סנקציה.

בניגוד לחברה סלולרית, שם שירות-הלקוחות הוא נתח נכבד מהשירות שהיא נותנת ופקטור מרכזי בבחירתו של הלקוח את החברה, התלמידים בוחרים את המוסד האקדמי בו ילמדו בשל מצוינותו האקדמית או קרבתו למקום מגוריהם, ושירות הלקוחות תופס חלק מזערי, ולכן באופן כללי קשה לי להאמין שיש אפילו קשר קורלטיבי בין השירות שהתלמידים מקבלים לבין החלטתם אם ללמוד מדעי הרוח או משפטים, אם ללמוד באוניברסיטה העברית או באוניברסיטת תל-אביב. כפי ששיננתי לא אחת באוזני החניכות שלי, השירות שאנחנו נותנים הוא במידה מסוימת "שלא על מנת לקבל פרס", רוצה לומר אל תצפו כי בעקבות שירות אדיב נרוויח "עוד לקוח מרוצה" שיאיץ בחבריו לבוא ללמוד אצלנו כי השירות מעולה. עלינו לעשות את עבודתנו על הצד הטוב ביותר, כי זו עבודתנו, כי היינו מצפים בעצמנו לאותו יחס, כי אנחנו מאמינים ב"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

לכן גם לא ברור מדוע המרצה של אסולין לפילוסופיה, שמתעסק ב"תורת הנמצא", צריך להיות נחמד יותר ולגלות לאסולין את הציון. האם מרצים לפילוסופיה נחמדים יותר ממרצים למשפטים? מניסיוני, גם שלא במדעי הרוח "מרצים נעלמים" ולא משיבים למיילים, ואין זה קשור לתחום הפנייה (חשיפת ציון) או ההתמחות שלהם, אלא לאישיותם. להיות נחמד, אם אפשר לסכם זאת, זה אל"ף-בי"ת, זו דרך ארץ שקדמה לתורה (פילוסופיה).

אך הכשל המרכזי בדבריו של אסולין הוא חוסר ההבנה וחוסר ההשלמה עם השרירותיות של המנגנון הביורוקרטי, שחוסם ציונים באופן גורף לכל מי שיש לו חוב, גם אם החוב נמוך, גם אם הוא שלא באשמת התלמיד. לפני כשלושה חודשים אסולין התייחס להתאבדותו של משה סילמן, וציין כי זו אינה נובעת מאופייה של המדינה אלא מהביורוקרטיה והשרירותיות, ו"הסיפור שלו היה יכול לקרות גם במדינה סוציאל-דמוקרטית למהדרין." כלומר כשאדם מצית את עצמו, אסולין משלים עם קיומה ההכרחי של השרירותיות, אך כשמדובר בחוב קטן שנוגע לאסולין עצמו – הוא מתקשה. האם לא מן הנמנע שאם השלמת עם "אשמת הביורוקרטיה" כשאדם מאבד את עצמו לדעת, על אחת כמה וכמה שתשלים  עם חוב של 19 ש"ח?!

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “כן, בגלל 19 שקלים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s