חנוך דאום – נוסע חופשי

והיום, במסגרת פינת הביקורת על אנשים שכותבים הבלים מעל במות ציבוריות, נתייחס לטור המתחדש של חנוך דאום ב"7 ימים" מיום שישי האחרון, ה-2.11.2012 (הטור מצורף למטה). דאום מבטיח-מפתה את קוראי העיתון כי הטור ייתן מענה לשאלה מדוע הוא הולך עם כיפה למרות שאינו מקיים אורח-חיים דתי, אולם במקום לקיים או להתייחס בכלל לשאלה, הוא נוגע רק בסיפא של השאלה, כלומר מדוע הוא לא מקיים אורח-חיים דתי.

ועם כל הכבוד לדאום, השאלות שלו נעות בין שאלות ברמה של ילד בכיתה ד' לבין שאלות של ילד בכיתה ז'. לחצי אחד של הקושיות שלו ניתן להשיב בנקל (למשל, הטקסיות של התפילות), חצי שני דורש תשובות מעמיקות ש-600 מילה בעיתון לא יכולות לתת מענה (מדוע אנשים הם דתיים, או בפרפרזה על דה-בובואר: אדם לא נעשה דתי, הוא נולד דתי) והתשובה לחצי שלישי של הקושיות היא ההכלה והקבלה ההבנה העמוקה שלא תמיד יש תשובה (שאלת ההשגחה). אך מעבר לכך, השאלות האלו לא באמת מעניינות כי הן במישור שבין האדם לבוראו, ובתוך המרחב הזה (בין האדם למקום) עליהן להתברר. השאלות החשובות יותר הן אלו המתקיימות במישור שבין האדם לחברה, כי במרחב זה דאום מתקיים ומרחב זה רלוונטי לקוראים, ובהן יימצא מענה לשאלה שנשאלה בראש הטור.

אולי דאום חושש מלהודות בכך, אך נדמה לי שהסיבה שהוא ממשיך לחבוש כיפה היא בשל היותו אדם נשוי. כפי שינקנו ממורנו בשנות בגרותנו, ביום שבו אדם מתחתן הוא למעשה לוחץ Pause על חייו. ברגע שהוא עומד מתחת לחופה – משהו בו מפסיק לגדול, מפסיק לצמוח, הוא כבר לא אדון לעצמו, הוא כבול בפקעת של חוקים נורמטיביים, מציאותיים וחברתיים, הוא כמו כדור שנורה מלוע של תותח במסלול ידוע מראש. אך כשם שמרחב השינוי שלו מצומצם מאוד לכל הכיוונים, גם הנפילות שלו, אם תהיינה – כשתהיינה – כלולות בפוליסת-הביטוח שנקראת חיי-נישואין. כשאדם שאינו נשוי נופל – הוא נופל לבור ללא תחתית. ומכיוון שדאום התחתן כאדם עם כיפה, משהו מכך נשאר בו עד היום. אך אני מבקש להניח לשאלת הכיפה ולהתייחס לסוגיה רחבה הרבה יותר שדאום מדבר עליה.

דאום מזלזל באורחות-החיים של הציבור הדתי, אולם מכיוון שהוא כן מעוניין בקשר כלשהו עם הציבור הדתי – מעבר לכך שבשל הציבור הדתי דאום הוא מי שהינו – הוא למעשה לא יכול בלעדיו. דאום יכול לשמור על כשרות אך אין לו עניין בתעודת כשרות, או "להתחבר" לרעיון של השבת מבלי לשמור שבת – כי הוא יודע שמישהו יעשה את זה בשבילו. דאום יכול ללכת עם כיפה מבלי לשמור מצוות – ללכת עם ולהרגיש בלי – כיוון שבכך הוא מרפרר לציבור שלם ששומר בשבילו על אורח החיים הדתי. אם בוקר אחד כל הציבור הדתי יחליט לקיים את מצוות "והלכת בדרכיו" וללכת בדרכיו של דאום – לא תהיה שבת ולא תהיה כשרות, ואז דאום יהיה כערער בערבה. דאום צריך את הציבור הדתי כארכיטיפ בשביל להציג את התשליל שלו, הוא עצמו. אך ללא "המקור" – דאום הוא אפילו לא צל.

אנסה להבהיר את הדברים בעזרת מודל כלכלי, ואני מקווה שבכך לא אזנה את הדיון. שוק השירותים והמוצרים מתבסס על היצע וביקוש של מוצרים פרטיים, מוצרים שהצריכה של כל אחד מהם משפיעה על פרט אחד בלבד. לעומת זאת, ישנם מוצרים ציבוריים המאופיינים בהעדר-מניעוּת (איני יכול למנוע מאחרים צריכה שלהם) והעדר-יריבות (כמה אנשים יכולים לצרוך אותו במקביל). מוצרים אלו מתאפיינים בעלות התחלתית גבוהה וברווח אפסי. למשל, צבא או תאורת-רחוב; יש עלות גבוהה לייצור המוצר, אך מרגע שהוא מיוצר זה לא משנה כמה צרכנים יצרכו אותו – הרווח ממנו יהיה אפס.

לאור זאת אף אחד לא ייצר מוצרים ציבוריים כלל, ואם ייצרו אותם, הם יהיו באיכות נמוכה או בכמות מועטה. הסיבה היא שגם אדם שלא משלם עבור המוצר יכול לצרוך אותו. אף צרכן לא ירצה לשלם, כי הוא יודע שברגע שאחד קונה לא ניתן יהיה למנוע את זה ממנו (מניעות). והוא יודע שפלוני יכול לרכוש את המוצר, ועדיין יישאר בשבילו (יריבות). זו תופעת ה-Free Rider, רוכב חופשי. מישהו אחד רוצה לרכב על גבי הכסף והמאמצים של אחרים. לכן רק המדינה היא זו שתסכים לייצר מוצרים ציבוריים, ומכיוון שאף אחד לא יהיה מוכן לממן אותם – המדינה תממן אותם באמצעות מסים.

היהדות כתרבות, היהדות שמתקיימת במישור האנכי של ההיסטוריה ובמישור האופקי של הפרהסיה הישראלית, היא מוצר ציבורי, היא רכבת-הדורות שיהודים מכל התקופות ומכל המקומות עולים עליה. דאום יכול לעלות עליה גם כיוון שהוא יודע שיהיו מספיק יהודים לפניו ששילמו מסים או שילמו על הכרטיס ויגרמו לכך שהרכבת תמשיך לנסוע, הוא יכול להרשות לעצמו להיות נוסע חופשי; הרכבת תיסע גם בלעדיו. אבל אם כל הנוסעים יחליטו שהם לא משלמים את הכרטיס, או אם כל הנוסעים יחליטו שבמקום להעלות מסים אם מעלימים מסים – הרכבת לא תצא, הרכבת תישאר בתחנה הראשונה, בתחנה הישנה.

רוכב חופשי. הטור של חנוך דאום מ-2.11.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s