שתי קריאות בהודעת הסרבנות של נפתלי בנט

נפתלי בנט אמר בשידור חי לנסים משעל כי יעדיף לשבת בכלא מאשר לפנות יהודי מביתו, כלומר "יסרב פקודה" (ניתן לראות את הראיון כאן, דקה 16.00 ואילך), ומיד התנפלו עליו בתקשורת ובליכוד ואפילו ראש הממשלה הודיע כי לא יאפשר לו לשבת בממשלתו. מעבר לעובדה שהסיפור נופח כיוון שאנחנו במערכת בחירות, אין ספק כי תשומת הלב הרבה שתפש בנט נובעת מכך שהציבור (ונתניהו) רואים בו פוטנציאל (או איום) להיות ראש הממשלה. כפי שהתפרסם מאז בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, היו כבר כמה אנשים, אפילו בליכוד, שאמרו (עודדו) לסירוב פקודה ומכך לא עשו סיפור ואותם ראש הממשלה לא החרים. אני מסופק אם האמירה הזאת (והסמי-תיקון שלה) גרמה לירידה בכוחה האלקטורלי של הבית היהודי, אך דבר אחד ברור: באופן פרדוקסלי, כל הגינויים הרפלקסיביים של ראשי המפלגות גרמו להעצמתו של בנט, הם אמרו בין השורות שנפתלי בנט מתמודד רציני, נפתלי בנט במגרש של הגדולים.

לפני שמונה שנים, כשהייתי בחור צעיר לפני גיוס, חשבתי גם אני שאין דבר חמור יותר מסירוב פקודה, ובבזאר הבגדים הצבעוני שהתחולל ערב ההתנתקות, אף רכשתי לי סווט-שירט עם הכיתוב "הסרבנות קורעת את העם". אולם עם השנים התמתנה דעתי וכיום אני פחות החלטי ונחרץ בדעתי. אני כמובן מכיר בערך העליון של הציות לפקודה בצבא, ומודע לאפקט השלילי והמתגלגל שסירוב פקודה עלול לגרום לשאר החיילים, אך אני מכיר בקושי של עשיית פקודות שלתחושת החייל הן בניגוד לצו מצפונו.

ולכן, למרות שאיני מחבב אותו ואיני מתכוון להצביע לו, הערכתי מאוד את בנט על הדברים שאמר וריחמתי עליו בעקבות הלינץ' שנעשה בו. סוף-סוף פוליטיקאי נוקט עמדה מוסרית – לטענתו, אני כמובן לא מסכים איתו – וכולם תוקפים אותו על מוסריותו? בנט לא קרא למרי אזרחי, כמו ששלי יחימוביץ' טענה, הוא רק אמר שהוא יבקש מהמפקד שלו שלא למלא את המשימה. בנט גם אמר שהוא מסרב לעקור פלסטינים מביתם. הוא גם מבין את החומרה של מעשה זה והצדיק עליו את הדין כשהסכים לשלם על מעשיו ולשבת בכלא. האם איננו מעריכים אדם שיש לו חוט שדרה מוסרי?

ונניח שתוכניתו של אביגדור ליברמן תתממש – כרגע אפשרות לא פחות היפותטית מהאפשרות שנתניהו יפנה מתנחלים – ובמסגרת "הסכם שלום" יהיו חילופי אוכלוסין ויפנו את הערבים הגרים במדינת ישראל לתוך שטחי מדינת פלסטין המיועדת. לו החיילים היו מתבקשים לפנות את אותם פלסטינים, גם אז אותם מצקצקי-לשון היו מתנפלים על כל מי שהיה מבקש לסרב פקודה כי הדבר הינו בניגוד לצו-מצפונו? ואם יחליטו לטרנספר את הפלסטינים א-לה רחבעם זאבי? אני כאמור חולק על עמדותיו של בנט ב-180 מעלות, אולם עולה מכאן שהמקהלה התקשורתית מזמרת רק בכל פעם שהדבר מתיישר עם האג'נדה הפוליטית שלה. בעולם המושגים של התקשורת, מוטב להיות עם "העמדות הנכונות" מאשר אדם ערכי ומצפוני. התקשורת מעריכה את עושי-דבריה מאשר אנשים ערכיים.

זו הייתה הקריאה הראשונה שלי את הסיטואציה. אבל אז בנט חזר בו (או תיקן את עצמו). ומה הגרסה המתוקנת משמיעה לנו? הגרסה השנייה מחזירה אותנו למיליטריזם של בנט, לגישה המקורית שעומדת בבסיסו של בנט, גישה שאומרת  שהצבא הוא מעל הכל, הוא חזות הכל. לכן בנט דאג בהזדמנויות שונות לאחר מכן למנות את כל הגנרלים שברשימתו. דייקו: בנט לא מזכיר את המדינה בכל הודעת ההתנצלות שלו, אלא רק את החובה לשרת את הצבא. הצבא הוא לא אמצעי להגשמת מטרות מסוימות. הצבא הוא המטרה. הצבא הוא האל שצריך לסור למרותו, הוא האל שאסור להמרות את פיו.

והעמדה הזאת מדאיגה אותי יותר מהעמדה הראשונה של בנט. הרבה יותר.

* הערה: המחבר מבקש להדגיש שהוא לחם בכל מלחמות ישראל (שהיו בזמן שירותו) ומעולם לא סרב פקודה.
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שתי קריאות בהודעת הסרבנות של נפתלי בנט

  1. כדאי לציין שכל הענין בחילופי שטחים בנוסח ליברמן הוא ההמנעות מפינוי אנשים מבתיהם, כך שהרעיון הוא שישובים ערביים לאורך הקו הירוק יועברו כמות שהם לריבונות פלשתינית כתמונת מראה של העברת ישובים יהודיים ביו"ש לריבונות ישראלית.

    הבעיה שלי עם ההודעה המקורית של בנט היא לא עם העמדה האישית שלו (אם כי אני לא משוכנע שכמנהיג מותר לו לבטא עמדה כזו, גם אם הוא מחזיק בה. יש הלכות שלא מורים אותן לציבור). יהיה האיש ישר עם מצפונו, טוב ויפה. זה עדיף מה-"הבהרה" המגוחכת לפיה הוא מתנגד בתוקף לסרבנות אבל הוא עצמו פשוט לא יכול לבצע את הפקודה (הרס"ן המהולל כנראה היה בגימלים ביום הראשון של הטירונות, ופספס את הקטע שבו סמל המחלקה מבהיר לכולם שאין לא יכול, רק לא רוצה). הבהרה דו-פרצופית כזו מבהירה היטב שהכוונה דווקא היתה בדיוק לאמירה המקורית. הבעיה היא בהשלכות של האמירה הזו על דרכה של המפד"ל החדשה. במחי האמירה הזו הובהרו לי מקומו של בנט במפה וגם האג'נדה שלו. היא מהווה טריקת דלת בפני האפשרות להשפיע על דרכה של מדינת ישראל בתחומים כמו החינוך והזהות היהודית, שהיו תחומי הליבה של המפד"ל של פעם; המפד"ל החדשה היא מפלגת ימין מדיני נטו, שעיסוקה יהיה בהבטחת שלום ההתנחלויות והמאחזים. האיחוד עם האיחוד הלאומי מתגלה כהרבה יותר מהותי מריצה משותפת לצרכי בחירות; "האיחוד" השתלט על המפד"ל מבפנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s