קצת הס(ג)ברה על הסגברה

בתכתובת מיילים שניהלנו אני, אלמוני ופלונית (להלן: יעל), הכבירה יעל בסימני קריאה. בתגובה, ציינתי בפניה שלעניות דעתי היא עושה שימוש אינפלציוני בסימני קריאה (וכך היא הופכת את ה"סתמי" ל"מיוחד", אבל בו זמנית גם משגירה או מבייתת את "המיוחד", כלומר הופכת את המיוחד למיוחד-פחות), ואף צירפתי שני קטעים מהפרק "The Sniffing Accountant" ב"סיינפלד" (פרק 68, עונה חמישית) שמדברים על אינפלציה בסימני קריאה ומגחיכים את הסיטואציה. בתגובה (מאוחרת), אמרה לי יעל כי לתחושתה, הביקורת שלי הייתה הסגברה (mansplaining), שהוא מונח שבא לתאר הסברה של גבר לאישה "כיצד הדברים צריכים להיעשות", כלומר (הסבירה לי יעל) בעוד כאישה היא נוטה להתלהב או/ו לשמוח, ולהדגיש את התלהבותה בסימני קריאה, אני כגבר אמרתי לה שלא כך ראוי לעשות.

בהתחלה חשבתי שזו זווית מעניינת להתבונן בסיטואציה, וכפי שציינתי בעבר בהזדמנויות שונות, הרכבת "משקפיים מגדריות" יכולה להאיר מחדש את הסיטואציה, להרים את המסך בשעה שאתה לא מבחין בכלל שיש מסך, שיש לך דוק על העיניים שמסמא אותך מלראות את הסיטואציה. הערה ממילאית שלי איננה עוד הערה; היא מצביעה על (משקפת את) היחסים המגדריים בין השחקנים במצב-הדברים ואולי אף את פערי-הכוחות בין משתתפי הסיטואציה. ובאמת באותן סצנות בסיינפלד, מי שמפריזה בסימני הקריאה היא אישה (איליין), ואילו אלו שמעירים לה על כך הינם גברים (החבר שלה ג'ייק ג'רמל, ג'רי סיינפלד והבוס שלה מר ליפמן).

אולם במחשבה שנייה אני סבור שהתבוננות כזו בסיטואציה הנוכחית היא מוטעית ואף מזיקה. אני חייב לציין שאני ניצב בפני דילמה קשה, שכן הדיבר הראשון והחשוב ביותר בעשרת הדיברות של "השיח הטיפולי" (או "השיח האנושי") אומר "אל תזלזל ברגשות בן-השיח שלך", ואם יעל ציינה בכנות שהיא חשה שאני מסגביר לה, חזקה היא שתחושתה אותנטית. עם זאת, ואני אומר זאת בזהירות, לא אחת התחושות שלנו הן נגזרות של תפישות ותבניות תרבותיות, וחשיבה במונחים אחרים תשפיע גם על התחושות שלנו.

האם ההתכתבות שתיארתי למעלה היא סיטואציה הסגברתית? אני חושב שגם לאחר התבוננות מגדרית, ולמרות תחושותיה של יעל, היא לא.  אסביר: בכדי לטעון שהייתה פה הסגברה, צריך להניח שתי הנחות (או שתיים שהן ארבע) להעמידן זו מול זו ולמתוח קווים ביניהן. ההנחה הראשונה אומרת כי בסיטואציה הזו אני פעלתי אך ורק בכובעי כגבר ויעל פעלה כאישה. הבעייתיות בהנחה זו שהיא דוחקת אותי ואת עמיתתי לשתי פינות, היא מוחקת את כל שאר המאפיינים הזהותיים שלי (ושלה), היא מתעלמת מכך שאני הרבה יותר מורכב מלהיות סתם גבר; אני גם גבר וגם רגיש וגם לפעמים פועל בהיסח-דעת (אם אני מנסה לחשוב על תכונות שרלוונטיות לסיטואציה), ויש כמובן עוד תכונות נוספות. ובמובן מסוים אני גם "אישה" (כלומר, בעל תכונות "נשיות"). אבל יעל הניחה שהזהות הגברית שלי השתלטה על הסיטואציה, ואת עלית על כולנה. וכמובן הדברים נכונים גם לתכונותיה של יעל.

ההנחה הבעייתית השניה שהניחה יעל אומרת שגברים הם עצוּרים ומכמיני-רגשות, ונשים הן רגשניות ומתלהבות ושמחות מה"פלאִי שביומיום". הנחה זו יכולה בנקל – אם היא כבר לא עושה זאת – להדרדר למהותנות, כלומר להנחה שלנשים וגברים יש תכונות הנמצאות בטבע שלהן, תכונות שהן מהותיות למגדר שלהן. ולאור ההשלכות השליליות של המהותנות (החל מסטריאוטיפים פוגעניים הכובלים את האישה בהגדרה לא-לה, וכלה בהצרת רגליהן של נשים), אני מניח שלא בכך אנו חפציםות. ואז יעל מתחה קו בין שתי ההנחות: לאור זאת שאני גבר והיא אישה וגברים הם עצורים ונשים רגשניות, אני כגבר נונשלנטי ואטוּם אמרתי לה שאישה בסיטואציה כזו צריכה לשמור על איפוק.

כשיעל ציינה, ואני מאמין לה, שהיא חשה הסגברה, היא יצאה מתוך שתי נקודות ההנחה האלו, היא חשבה על הסיטואציה דרך שתי הנחות אלו, ומכאן תחושתה. גם אם השימוש של יעל בסימני קריאה נבע מכך שהיא אישה, כלומר מכך שהיא רוצה להביע את התפלאותה, אין בהכרח שאותן הנחות נכונות לגביי רק מכיוון שאני גבר וסברתי שהשימוש שלה בסימני קריאה הוא מוגזם. ניתן באותה מידה לטעון שההערה שלי נבעה ממאפיינים זהותיים אחרים שלי, שלא קשורים לזהות המגדרית שלי, או סתם מתוך הטענה שהעליתי לעיל שלא להשגיר את הפלאִי. זווית הראייה המגדרית לסיטואציה הנוכחית היא בעייתית, והיא מכתימה את הסיטואציה למרות שאין בכך צורך, למרות שלפי דעתי היא חוטאת לאמת.

לאור דברים אלו, אפשר גם לקרוא את הפרק בסיינפלד באופן אחר. בפרק, ג'ייק החבר של איליין, רושם לה על פתק שחברה שלה ילדה, ובגלל שאיליין תמהה על כך שהוא לא הוסיף סימן קריאה בסוף ההודעה, הוא ואיליין רבים ואז נפרדים. מאוחר יותר בפרק, איליין, שהיא עורכת לשונית, מגיהה את הספר עליו היא עובדת ומוסיפה בסוף כל משפט סימן קריאה: "היה קר בחוץ ולכן החלטתי ללבוש סוודר!". מכיוון שהסדרה מגחיכה את השימוש בסימני קריאה, באופן שברור שהשימוש בהם הוא מוגזם, אפשר לומר שהסדרה מודעת לסטריאוטיפים סביב ההתלהבות של הנשים ורוצה לטעון שהסטריאוטיפים האלו מופרכים. אין קשר בין נשים להתלהבות/ רגשנות לסימני קריאה.

אם נניח שבסיטואצית-קצה מעין זו הייתה הסגברה, צריך לדעת שיש  לכך מחיר כבד, והוא השתקה של כל ביקורת עניינית שמעביר גבר לאישה בתואנה שמדובר בהסגברה, וממילא גם סיכול כל אפשרות של האישה להבין כי אולי טעתה ולתקן את דרכיה. ואפשר כמובן לטעון שכל הרשומה הזו היא מעשה הסגברה, ואז לא עשינו כלום. ושאלה חוזרת למקומה.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “קצת הס(ג)ברה על הסגברה

  1. הכרתי מישהו פעם שהדרך שלו לקטוע אנשים באמצע הדיבור הייתה לומר "במחילה ממך, במחילה" (הוא היה מחזיר בתשובה ולא באמת רצה להקשיב לצד השני).
    אחרי שהסתובבת איתו יום שלם הבנת שזו הדרך שלו להגיד "תסתום את הפה".

    המילה היעני אקדמית/מתוחכמת, הסגברה, שאני מודה שלא הכרתי לפני, נראית לי פשוט דרך מכובסת (וכוחנית למדי) לומר לגברים "תסתום את הפה".
    MANSPLAINING –

    • הי אלון,
      תודה רבה על התגובה.
      יש כן מקומות בהם ההסגברה נוכחת, ולא הייתי מבטל זאת לחלוטין, אבל כאמור יש לי ביקורת על כך

  2. תודה רבה.
    זה בדיוק מבטא את החשש שלי מלהסגביר מצד אחד ומצד שני הרצון לא להתייאש מניסיון לתקשורת בין אנשים. אני חושש אבל שעצם זה שזה אחת התוצאות הראשונות בגיגול "הסגברה" מגיע לכאן מעיד במשהו על עומק הנגע…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s