הספד על בורקס (קצת נונסנס)

החיים למדו אותי שלצד כל תכנון או תוכנית שאני מתכוון להוציא לפועל, חשוב וכדאי גם להכין תוכנית-מגירה, Plan B. הוא הדין ביחס למקצוע. וכך, לצד התכנון העכשווי לעבוד בתחום המשפטי, במידה ותוכנית זו לא תצא אל הפועל, חשבתי להיות כותב הספדים. חשבו על זה: תמיד אומרים שהאי-ודאות נוכח בכל אתר, והדבר הוודאי היחיד הוא המוות. אם המוות הוא ודאי, תמיד יהיה ביקוש לכותבי הספדים, תמיד תהיה עבודה. יתרה מזו: המאפיין העיקרי של הספדים הוא היותם רצופים מעלות טובות וסיפורים מתוקים על הנפטר, ולכן על כותב הספדים לאמץ לעצמו עין טובה, ראייה חיובית על המציאות. והרי כבר אמרו חכמנו (מסכת אבות ב, ט): "צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר, עין טובה". אם כן, מקצוע אידיאלי.

אבל מה עושים אם הנפטר מלא מגרעות כרימון, אם אין דבר חיובי אחד לומר על הנפטר? חשבתי הרבה לאחרונה מה יקרה אם אתבקש לכתוב הספד על בורקס. אם אני מתיימר להיות כותב הספדים מקצועי ויבקשו ממני לכתוב הספד על כל אחד, ובכלל זה בורקס, אין לי את הפריבילגיה לומר: לא, על בורקסים איני כותב הספד. אני הרי שכיר-עט. וככל הנראה אצטרך לנפק הספד כזה תוך כמה שעות, שכן לרוב המוות אינו נותן התראה מראש. וייגעתי מוחי מזה כמה ימים במציאת מעלות לבורקס, ולא מצאתי. להפך, ככל שהעמקתי בנושא, רק גיליתי כמה זה מחורבן להיות בורקס. ככל הנראה המוות רק יגאל את הבורקס מהחיים המייסרים שיש לו. חשבתי בעיקר על הדימוי העצמי הנמוך שיש לבורקס לאור כל הגינויים והאסוציאציות השליליות שהבורקס נקשר בהם, דימוי עצמי כל-כך נמוך, שגם מאות שעות על כורסת הפסיכולוג לא יצליחו לרומם.

תרמו לדימוי העצמי העגום של הבורקס כמה ביטויים וצירופי לשון, שהבורקס משמש בהם מיטונימיה, כלומר סופח אליו את תכונות המונח שאליו הוא קשור. למשל, הביטוי מהז'רגון הצבאי "חגיגי זה בורקס". מה ביטוי זה בא להשמיע? ביטוי זה מתאר מצב פסאודו-חגיגי, כאילו-חגיגי, שאולי בקונטקסט הצבאי מבטא "שבירת שגרה קולינארית" (מנות קרב, ביצה קשה, שניצל קר), אך בחיים עצמם אף אחד לא חושב שבורקס מבטא חגיגיות. חגיגי זה בורקס אומר מצג-שווא, זיוף. סושי, אם משווים את הבורקס למתאבנים אחרים (אין טעם להשוות את הבורקס לקינוח; חשוב להקפיד על עמידה בקריטריונים מדעיים), הוא דבר חגיגי, בורקס הוא חיקוי לא מוצלח לחגיגיות.

בורקס לא בקונטקסט צבאי הוא מעליב. כשבאים לתאר למשל עוד וועדה מיותרת, נהוג לומר: "היו קצת דיבורים, קצת אכלנו בורקסים". ראו למשל את הציטוט הבא מהעיתונות: "על פניו תנועת "תיקון" נראית כמו משהו חסר סיכוי, אזוטרי, חולמני. קבוצת אינטלקטואלים ביד בן צבי בירושלים, שמדברים במלים יפות על תיקון חברה מפורקת ואחר כך הולכים לאכול בורקס" ("הארץ", 20.12.12). במקרה זה, הבורקס מספח לעצמו את העליבוּת של אותו כנס, את חוסר-הנצרכות של הכנס. אמרת בורקס, אמרת עליבות.

ביטוי פוגעני נוסף שנקשר בבורקס הוא "מתפסי בורקס". כידוע, בכל רובה יש מתפסים שעוטפים את קנה הרובה ומאפשרים למחזיק בנשק לירות בו. בעוד רוב מתפסי ה-M16 בצבא הם עגולים, על חלק ממתפסי ה-M16 הארוך יש מתפסי בורקס, כלומר מתפסים משולשים, כמו בורקס גבינה. בצבא, נשקים עם מתפסי בורקס מחולקים לרוב לחיילים שאינם לוחמים, ולכן מתפסי בורקס הפכו לשם נרדף לחייל-סוג ב'. איני בא לטעון שחיילים עורפיים חשובים פחות מלוחמים, כי אם להצביע על כך שבהיררכיה הצבאית הפנימית, אם אתה בורקס אתה סוג ב'. אתה לא חייל. אם אתה שומר על "הנשקייה" עם בורקס, כנראה שאין שם נשקייה. כנראה שאתה מיותר.

ביטוי שלילי נוסף שנקשר לבורקס הוא "סרטי בורקס", מונח שבא לתאר את סוגת הסרטים הנמוכה ביותר שיש בישראל. כלומר, בורקס הוא לא רק פסאודו-חגיגי, מיותר או סוג ב' – בורקס הוא גם זול, נחוּת, נמוך. בורקס הוא "יא ווארדי איזה קציצות" ("חגיגה בסנוקר") או "בחורות ערומים זה חולירע" ("אלכס חולה אהבה"). בורקס הוא הישראלי המכוער שמסווג את הזולת לפי סטריאוטיפים מעליבים.

ואם לא די בכל אלו בכדי להצביע על החיים הקשים של הבורקס, בכלל לא קוראים לבורקס בורקס; קוראים לו בורקה. אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי הוא שאנשים מעוותים את השם שלי וקוראים לי עוזי או דודי. אין לי דבר נגד עוזי או דודי, אבל אלו אינם השמות שלי. זה מעיק. וחשבו על כך שהבורקס נאלץ לספוג את זה יום יום. למעלה מכך: אם נצא מנקודת הנחה שכל תפישת העצמי שלנו בנויה על שמנו הפרטי, לבורקס יש בעייה חמורה של הגדרה עצמית, של כינון עצמי: אז אני בורקס או בורקה? מי אני? מה אני?

האמת, אם הייתי בורקס והיו לי חיים כאלו – הייתי מתאבד. נניח, קופץ לתוך מטבל.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הספד על בורקס (קצת נונסנס)

  1. ידידי, אתה רק הולך ומשתבח עם כל פוסט!. חייכתי חיוך רחב לכל אורך הקריאה. תענוג 🙂

    ובהזדמנות זו הרשה לי לסנגר על הבורקס- דווקא העובדה ששמו נקשר בעממיות מצביעה על קונצנזוס ישראלי לגביו- כוווולם אוהבים בורקס. סושי אולי נתפס כמתאבן משובח שאניני טעם יעדיפו, אבל בניגוד לדג נא ומלפפון מגולגלים באצה, מי יכול לומר לא למאפה הממולא המוכר והטוב שקיים בכל עדה במיליון ורסיות ושמות?

    והרי לא זה מה שכולנו היינו רוצים שיאמרו עלינו אחרי לכתנו מן העולם הזה בעודנו עומדים בין שערי גן עדן וגיהנום? "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו" אמרו חכמנו במסכת אבות. אמרו, והתכוונו לבורקס :).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s