משנכנס אדר אני מתחיל להתגעגע ליותם

משנכנס אדר אני מתחיל להתגעגע ליותם, חבר טוב שלי שהתאבד בחודש אדר לפני חמש שנים.

כתבתי ברשימה קודמת ("למה אנחנו לא אוהבים התאבדויות") שיותם אינו נוכח בחיי, וזו אכן הייתה המציאות ברוב הזמן, אולם זו הייתה אמת לשעתה. לא כל הזמנים דומים ולא כל העתות שוות. בשנה האחרונה התאכזבתי מכמה מהאנשים הקרובים לי, ולכן חשתי בחסרונו של יותם יותר ויותר, וזיכרונו מציף אותי יותר ככל שתאריך מותו מתקרב. כפי שאפרט להלן, חיסרונו הינו מהותי, כלומר ברור שאף אחד לא יכול להיות יותם, אולם היה ביותם תכונה שבלטה בייחודה.

ראשית דבר, הערה: ההיפותזה שאכתוב להלן מבוססת על ניסיוני האישי, כלומר היא השלכה של התחושות והמחשבות שלי על אחרים, ולכן יכול להיות שהיא שגויה בעליל. אולם כפי שכתבתי בעבר ("אין לו לאדם אלא מה שעיני רואות: עיון באגדת רשב"י ובנו היוצאים מהמערה"), אין לאדם אלא מה שעיניו רואות, כלומר אין לאדם אפשרות להתבונן על הזולת אלא דרך הפרספקטיבה שבה הוא חווה את החיים ודרכה הוא שופט את המציאות.

כתבתי בעבר שבכל סיטואציה של משבר ביחסים, כל צד לסכסוך צריך לשאול עצמו כיצד הוא תרם להיווצרות המצב, הן מכיוון שככל הנראה חשיבה זו אחוזה במציאות, והן כי זו חשיבה שתוכל לסלול את הדרך ליציאה מהמשבר. וכששאלתי את עצמי באותן סיטואציות שחבריי אכזבו אותי מה חלקי בכך, הגעתי למסקנה ששידרתי חולשה.

אנחנו לא אוהבים אנשים חלשים. נהוג לומר על חיות (ופוליטיקאים) שברגע שהן מריחות חולשה הן עטות על האויב. אולם אני חושב שבחברה בכללותה המצב שונה. בשל כך אני אישית מעריץ נשים אסרטיביות. שנאת החולשה הינה גם אדן (אדן, לא בניין) בהבניית התפישה הפמיניסטית שלי. נשים כנועות משדרות חולשה ואני לא אוהב חולשה.

לפני כשנתיים וחצי ישבתי עם חבר ודיברנו על הסגולות של הפסיכולוג אליו הוא הולך. השיחה התמצתה בכך שאני טענתי כי "טוב חבר טוב מפסיכולוג", בעוד החבר שלי טען כי מותר הפסיכולוג מן האדם הוא שלפסיכולוג שלו הוא יכול לספר הכל, ואילו לחברים שלו הוא לא יכול לספר הכל. כשאני חושב על זה היום, נראה לי כי הדבר נובע מאותה סיבה: החבר שלי לא רצה לחשוף את החולשות שלו בפני חבריו, כי הוא הבין שאנשים לא אוהבים חוּלשות.

מעבר לכך שחולשה משמיעה טפילות ואנשים לא אוהבים חלשים כי הם לא רוצים שיטפלו עליהם, אני חושב שיש כאן יסוד מהותי יותר. אנחנו לא אוהבים חלשים לא בגלל שעלולות להיות לכך השלכות עלינו אלא בגלל שאנחנו מעריצים כוח, אנחנו לא רוצים שהחולשה של הקרובים אלינו תקפוץ בטעות עלינו. הרפיסות מדבקת. אנשים לא אוהבים חולשה כי הם לא רוצים להכיר בצדדים החלשים שבהם, הם רוצים להדחיק את אותם פנים חלשות שבהם.

ובאותה סיטואציה שבה חבריי אכזבו אותי, חשבתי שחבר נמדד דווקא בשעה שאתה רופס, דווקא בשעה שאתה חלש. ואני חושב שיותם היה אחד מחברי-הסגולה שידע להכיל את החולשות שלי, שידע לקבל אותי לא רק על אף חולשותיי אלא גם בשל חולשותיי, שידע לעמוד לצדי דווקא ברגעי החולשה. וכעת הדבר חסר לי.

אבל צריך גם לדעת לקחת מרחק בטוח מהחולשה, לא לתת לחולשה להשתלט עלינו. אחרת, היא עלולה להכניע אותנו.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “משנכנס אדר אני מתחיל להתגעגע ליותם

  1. כתבת כמה משפטים מאוד "חכמים" [לא יודעת למה המרכאות באמת] ושאני צריכה לקחת אותם איתי. לגבי החולשה שציינת, אני לא בטוחה שאנחנו לא אוהבים חלשים כיוון ש"אנחנו לא רוצים שהחולשה של הקרובים אלינו תקפוץ בטעות עלינו" [וכמובן שזכותך לחלוק עלי, כפי שכמובן זכותי לחלוק עליך "אלה ואלה דברי אלוהים חיים", ככתוב בהלכה]. אנחנו לא אוהבים חולשה כי אנחנו פוחדים לשדר את זה לעולם. כי אז "הם" יוכלו לנו. מי זה "הם"? אינני יודעת. המצאות שאין להן אחיזה אמיתית במציאות, או שמא אותם שדים-דמויי אנשים שאכן קיימים [כפי שדיברת על הפוליטיקאים].. ואסיים במשהו: הוא החזיק את מראת-היד שלו והתבונן בעצמו. הוא עושה זאת לרוב, בוחן את נשמתו, את ערכיו אל מול המציאות המתהווה, שלעיתים נושכת, שלעיתים כואבת והרבה פעמים שמחה. הוא ידע להשקיף על העולם; להוציא עצמו מן הסיטואציה ולהבין ולו במעט את הצד שעומד מולו. מדי פעם הוא החליף סודות עם אחרים, חלק, שיתף במעט. הם נורא רצו שישתף, אז בכל פעם שביקשו זאת – לא יכול היה שלסרב. פתח עוד מגירה, ועוד מגירה ממעמקי ליבו, ממחשבתו, ממי שהוא באמת. רוב הזמן המגירות כמו חרקו; טיפה פתוחות-טיפה סגורות, מדי פעם כאילו משהו הגיח מהן. הוא לא ידע באמת למה המגירות הללו כך, ייתכן שלא רצה לברר או שמא פחד ממה שיגלה, ואולי אולי, התרגל לחיות כך שנים, שכבר שכח את הסיבה האמיתית והרי אין זה משנה – הוא אמר לעצמו שזה טבעי. שזה הגיוני, אל מול אותה מציאות שלעיתים נושכת, שלעיתים כואבת והרבה פעמים שמחה. הוא לא פחד לשדר חולשה – כל שחיפש הייתה הגנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s