מומחיות הרופא: עושר השמור לבעליו לרעתו?

ה-16.2.1996 היה אמור להיות אחד הימים המשמחים בחייה של ע'. ביום זה היא ילדה בבית החולים "אסף הרופא" את בתה השנייה, אחות לבנה בכורה. אלא שיום זה הפך מיום טוב ליום אֵבֶל: כפי שהתברר סמוך לאחר לידתה, ה' התינוקת אובחנה כמי שסובלת מתסמונת גנטית בלתי מוגדרת, בעלת מומים רבים, פיגור שכלי ומבנה פנים חריג. בבדיקות אולטרא סאונד שנערכו במוחה לאחר לידתה, אובחן חסר חלקי של איבר המכונה קורפוס קלוסום ("הקורה"), ממצא שלא התגלה במהלך ההיריון. יום שְׂשׂוֹנָהּ של ע' הפך ליום אסונה.

הריונה של ע' לא היה קל. במסגרת מעקב היריון שנערך אצל ד"ר אנגלהרד, הרופא המטפל מטעם קופת החולים של ע', היא הופנתה לפרופ' מלינגר לעריכת סקירות האולטרא-סאונד. בדיקות אלו העלו כי העובר שברחמה מפגר בהתפתחותו, ולאחר הבדיקה השלישית בשבוע ה-26 להריונה, נמצא חשד לקיום IUGR (האטה בהתפתחות התוך רחמית), הנסמך על מדידת היקפי הראש והבטן, אשר לא התפתחו בהתאם לשבוע ההריון, ויצרו פער משמעותי מהבדיקה הקודמת. לאור זאת פנתה ע' לד"ר אנגלהרד, וזה הפנה אותה מיידית לבית החולים "אסף הרופא". ע' אושפזה ביחידה להריון בסיכון גבוה עד ללידתה של ה' בניתוח קיסרי בשבוע ה-33, עקב חשד למצוקה עוברית. כאמור, רק לאחר הלידה אובחן אצל ה' חסר חלקי של הקורפוס קלוסום ולכן נולדה עם מומים רבים.

זה הסיפור העומד במוקד התביעה של ע' בת"א (מחוזי ב"ש) 3246/04 ז.ה. נ' מרכז רפואי מ.ר.ב בע"מ. ע' טענה כי פרופ' מלינגר התרשל בכך שנמנע מלערוך בדיקה מכוונת למוח העובר, למצער לאחר הבדיקה השלישית. לטענתה, אילו הייתה יודעת זאת לאחר הבדיקה השלישית הייתה פונה לוועדה להפסקת היריון בבקשה להפסיק את הריונה, וזו הייתה מאשרת את בקשתה.

בפסק-דין שניתן ב-6 לינואר 2013, דחתה השופטת ורדה מרוז את התביעה. כפי שהוסבר לע' לפני כל בדיקה, אבחון טרום לידתי הינו מוגבל, ולא ניתן למנוע באורח מושלם לידת יילודים פגועים, זאת, חרף המיומנות, המקצועיות והטכנולוגיה של הבדיקות. פרופ' מלינגר אף יידע את ע' באשר למצב אליו נקלע ההיריון, לרבות השלכותיו על העובר. הקורפוס קלוסום הינו איבר קשה לצפייה, אשר לא נכלל ברשימת האיברים שנדרשים לאבחון טרום לידתי, ולא נצפו סימנים מחשידים שהצדיקו בדיקה מכוונת למוח. בדיקות הראו כי לה' התינוקת היה קורפוס קלוסום שלם כמעט במלואו, הגם שדק. מאידך, לא הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת, קיומו של קשר סיבתי בין חסר חלקי של הקורפוס קלוסום לבין נכותה של ה'.

החידוש בפסק דינה של השופטת מרוז הוא כי לא קיימת חובת זהירות מוגברת לרופא הידוע כבעל-שם בתחומו, כמו שהיה פרופ' מלינגר בתחום האולטרא-סאונד הגניקולוגי. לפרופ' מלינגר נקשרו כתרים ותארים רבים, ולבד מעבודתו כרופא פרטי אצל הנתבעת, הוא משמש בין השאר כמנהל היחידה לאולטרא סאונד גניקולוגי במרכז הרפואי "וולפסון", אחראי להוראת נושא הנוירולוגיה של העובר בבית הספר לאולטרא סאונד במיילדות וגינקולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, חבר מערכת של עיתון מוביל בתחום ועוד.

התובעים טענו כי משנהג פרופ' מלינגר כ"אחד הרופאים" ולא שלח את ע' לבדיקה מכוונת של מוח העובר הוא "הקטין ראש". אולם בית המשפט קבע כי על פרופ' מלינגר לא חלה חובת זהירות מוגברת, מעבר לזו שחלה על רופא מקצועי סביר, עקב היותו "מוביל" בתחום, והוא לא היה חייב להזמין את ע' לבדיקות נוספות כתוצאה מכך. דווקא בשל מומחיותו בתחום, ממצאיו היו אופטימאליים בהינתן המגבלות האובייקטיביות של הבדיקות שערך. מיומנותו ומקצועיותו הינם בבחינת ערך מוסף ממנו נהנות מטופלותיו, אך אין בהם כדי להטיל עליו חובת אחריות מוגברת.

נראה כי חידושה של השופטת מרוז מצמצם את ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא. במקרה זה, היולדת, אמו של המערער, הגיעה לבית-החולים בשבוע ה-37 להריונה, לאחר ירידת מים שאירעה כשעה קודם לכן. צילום בטן שנערך בבית החולים אישר שהעובר נמצא במצג עכוז מסוג רגליים (Footling) ובו ברכי העובר ישרות. מצב זה מוגדר כ"לידה בסיכון" ועלול להוביל ללידה בניתוח קיסרי. לבסוף הוחלט על יילוד וגינלי, ובמהלך הלידה המערער נפגע בגפיו ונשאר משותק בשיעור של 35%. המערער טען כי נוכח העובדה שהנוהל בבית החולים היה שבכל מקרה של מצג רגליים מתחילים בניתוח קיסרי, משלא ננקטה דרך זו מדובר ברשלנות, וזאת למרות שמדובר בסטנדרט מתקדם יותר מהנהוג בבתי חולים בארץ, שגם במקרה כזה היו מיילדים בלידה וגינלית.

בעוד בית-המשפט קמא הכריע כי חובת האחריות הינה אובייקטיבית ונקבעת בהתאם לסטנדרט הנהוג בארץ, ולפיכך דחה את התביעה, הפך השופט אדמונד לוי את ההחלטה וקבע כי אם בית החולים אימץ לעצמו סטנדרט חמור יותר, כל סטייה מהסטנדרט הזה הינה בגדר הפרת חובת הזהירות. השופטת דליה דורנר הוסיפה כי "חובת הזהירות המוטלת על רופאים מומחים משקפת את מכלול האינפורמציה המצויה ברשותם המבטאת את ידיעותיהם המיוחדות. הדין מכיר בכך שנגישותם הרבה יותר למידע של רופאים מומחים צריכה למצוא את ביטויה בקביעת סטנדרד ההתנהגות הנדרש מהם".

השופטת מרוז אם כן בחרה שלא להרחיב את הלכת שטרן והחליטה שלא להחילה על רופא מומחה רק בשל שמו הטוב ומומחיותו. אולם בהתאם להלכת שטרן, נראה כי אם יתברר שהרופא המומחה נוהג ביתר זהירות ביחס לפרקטיקה המקובלת או לסביבת עבודתו, כל סטייה מהסטנדרט הפרטי שלו משמעותה הפרת חובת הזהירות. אך מכאן אין להסיק כי ככל שהרופא בקיא יותר מצופה ממנו חובת זהירות מוגברת יותר, כמו שטענה התביעה במקרה שלנו.

היותו של פרופ' מלינגר האיש בעל הניסיון הרב ביותר בארץ באבחון מומים במוח העובר, אם כן, אינו עושר השמור לבעליו לרעתו.

התפרסם לראשונה בגיליון מס' 2 של כתב העת "מסחרי":
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s