פלונית, תזכירי לי איך קוראים לך?

יש משהו מרתק באופן שבו מוצגים שמות הצדדים בהליך משפטי, ואני חושב שאפשר ללמוד מכך משהו. למשל במשפט פלילי, בו המדינה תובעת אדם מסוים, נקרא לו אלי כהן, ההליך יקרא מדינת ישראל נ' כהן. חשבו על כך: מדינה שלמה, על כל זרועותיה ורשויותיה, על מערכת אכיפת החוק שלה, מול האזרח הקטן; מדינה שלמה, על כל אזרחיה, מול כהן. מהעבר האחד שמונה מיליון תושבים, מהעבר השני אדם אחד. מה הסיכוי שלו? ואם כהן יורשע ויערער על הרשעתו, ההליך יקרא כהן נ' מדינת ישראל. זה לא רק חסר סיכוי, זה נשמע כמעט דון קישוטי, האזרח שנלחם בטחנות הרוח, טחנות הצדק. וגם אם נרפה מהדימוי של האזרח הנלחם בביורוקרטיה, במערכת, הרי לא רק את המדינה כהן מעמיד למשפט; הוא בעיקר מעמיד למשפט את ערכיה של המדינה, שבשמם היא הרשיעה אותו. זה לא רק כהן נ' מדינת ישראל, זה כהן נ' ערכי הצדק, השוויון והחירות, שהמדינה מתיימרת להילחם למענם.

הדברים נושאים אופי שונה כשמדובר בסכסוך הנוגע לדיני משפחה, כשכאן ישנן שתי דרכים נפוצות לרישום שמות ההליכים. כיוון שההליכים בסכסוכים משפחתיים חוסים תחת עלטה מסוימת, ולכן ברירת המחדל היא שסכסוכי משפחה מתדיינים בדלתיים סגורות, הליך סטנדרטי הנוגע לענייני משפחה יקרא פלוני נ' אלמוניתפלונית נ' פלוני וכיו"ב.

ויש בזה משהו מופלא לא פחות: ראשית, על מנת לקיים את הדיון, על מנת לגבור על היריב, על התובע או התובעת להתנתק מעצמם, לאבד את זהותם, לאפסן את אישיותם. להיות איש ללא שם, איש ללא אישיות. צריך לשים את הרגשות בצד, לטפח אפילו רשעות או אכזריות מסוימת, וממילא להיות לא-אדם, להתכנס לתוך אישיות אנונימית: להיות פלוני. יתרה מזו: נגד מי פלוני נלחם? נגד זרה מהרחוב? הוא נלחם נגד אשתו לשעבר. עד לפני דקה הם היו איש ואישה, הם היו בשר אחד, הם אהבו זה את זה. ועכשיו? כעת הוא נלחם נגד אישה ללא שם, נגד פלונית. הדבר היחיד המחבר ביניהם הוא הסכסוך: הם נלחמים על רכוש, דירה, מזונות ומשמורת ילדים כמו שני זרים. את שם, על הספסל השני – תזכירי לי מי את? פלונית, תזכירי לי איך קוראים לך?

אבל יש דרך שנייה לרישום ההליך, ולפיה שמות הצדדים נכתבים, וכיוון שבאזכור אחיד או כשרוצים לקצר משמיטים את השמות הפרטיים של הצדדים, ההליך יקרא לפי שמות המשפחה בלבד. כשרואים פסק דין שנקרא כהן נ' לוי, לא מייחסים לכך חשיבות רבה. אבל בדיני משפחה, כיוון שהאישה נושאת לרוב את שם משפחתו של בן-זוגה לשעבר, באופן אבסורדי גם לאחר הגירושין (התייחסתי לנושא בפוסט "לרגל עונת החתונות") – הליך בתביעות אלו ייכתב כהן נ' כהן.

אני זוכר שכבר כשראיתי לראשונה את הסרט הנהדר קרמר נ' קרמר, הדבר הילך עליי קסם. לא זו בלבד שהאדם לובש מחדש את אישיותו; כיוון שהשמות הפרטיים מושמטים, חשיפה להליך המשפטי, לכותרת של המסמך בלבד, מותירה את הרושם כי מדובר באדם אחד. התובע לא נלחם באיש ללא פנים ולא באישיות זרה; הוא נלחם בעצמו, הוא תובע את עצמו. התובע והנתבעת, שעד לפני רגע היו לאיש אחד, נאבקים בעצמם. במלחמה כזאת אין מנצחים. במלחמה כזו כולם מפסידים. גם כשהאיש זוכה במשמורת על הילדים, גם כשהאישה זוכה במזונות – שניהם מפסידים. שניהם, האיש והאישה איבדו משהו, שניהם השאירו משהו מהם שם, באולם בית המשפט. שניהם יודעים שבמהלך המשפט משהו מהם מת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s