מתחילים/ ריימונד קארבר – ביקורת

את קובץ הסיפורים "מתחילים" של ריימונד קארבר קראתי במקביל לקורס "דיני משפחה" שאני לומד באוניברסיטה, והקריאה המקבילה – של הקורס ושל הספר – הדהדה לי הדדית, כך שהקורס שימש חומר מבוא לקריאת הספר, והספר שימש חומר קריאה משלים לחומרי הקריאה הנלמדים במהלך הקורס.

הספר הוא הוצאה מחדש של קובץ הסיפורים "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה", שהוציא קארבר ב-1981, ללא התערבותו האינטנסיבית של גורדון ליש, עורכו של קארבר. לדעתי השם הראשון שניתן לספר מוצלח יותר, כי הוא מצליח לשקף את התמה המרכזית שמצאתי בקובץ הסיפורים, או את השאלה המרכזית שעומדת בבסיסם: על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה?

שם הקורס "דיני משפחה" הוא במידה רבה מסמן שקרי: הנמען סבור כי הוא מצביע ישירות על המסומן, כי ניתן ללמוד בו "מהי משפחה", כשלמעשה למדים בו "מהי לא משפחה". הצוהר דרכו נפגשים בקורס עם דיני המשפחה נעשה בעיקר בהליכי גירושין, המקרים הנלמדים במסגרת דיני המשפחה מספרים על בגידות, סחיטות הדדיות, סירובי גט וכיו"ב, כשכל סיפור טרגי מקודמו. אי אפשר להיבנות מזה, אי אפשר מכלל לאו להסיק הן – לא ניתן מתוך ראיה מה לא לעשות – לדעת מה כן לעשות. ולא אחת אני שואל את עצמי: כיצד זה יתכן? כיצד אנשים שנשבעו אהבה זה לזו מסוגלים לעולל כל כך הרבה רע לבן זוגם? כיצד סיפור שהתחיל עם כל כך הרבה ציפיות ותקוות מסתיים באופן כזה טרגי?

התשובה נמצאת, בין השאר, בסיפורים של קארבר. שלא כמו המקרים המגיעים לבית המשפט, שמספרים כיצד החבילה מתפרקת, חלק מסיפוריו של קארבר, כמו "איפה כולם", "ביתן קיץ" ו"הסטוץ", מתמקדים ברגע שלפני, הוא מצליח לכלוא את הזמן ולהתבונן שנייה לפני שהכל קורה, לפעמים כאשר הסוף ידוע מראש ולפעמים כשהסוף לא ידוע. הוא מצליח להשהות את הצמצם על הרגע שבו האדם נותן מכה קלה למגדל קלפים ורגע לפני שהמגדל מתמוטט – כשאפילו הדמויות בסיפור חושבות שהכול כרגיל, ורק המספר והקורא רואים את האסון המתקרב ולא יכולים לעשות עם זה כלום. חטיבה נוספת של סיפורים מתמקדת ברגע אחרי שהעולם חרב, כמו בסיפורים המצוינים "אולי תרקדו" ו"עינית", שבעדינות וברגישות שקארבר מספר אותם מדגישים את החלל שנפער אצל האדם לאחר הגירושין. נדמה שרגישות זו מצליחה ללכוד את השבריריות של מוסד הנישואין כולו.

אולם העדינות והרגישות מורגשות היטב בכל סיפוריו של קארבר, גם בחטיבת הסיפורים בקובץ שלא מדברת על אהבה, כמו ב"דבר קטן וטוב", אחד הסיפורים המצוינים בספר, וב"רוצה לראות משהו". קארבר לא נדרש למניפולציות שננקטות לעתים בסיפורים קצרים, כמו בסיפורי הפתעה, קרי סיפורים שהסיום שלהם סוגר איזה פער שהקורא לא היה מודע לקיומו, וכך נוצר ניגוד בין מה שהקורא חשב שיקרה לבין מה שהתרחש באמת. בסיפורים הרגישים קארבר במיטבו. הסיפורים שמתארים את המריבות והאלימות בין בני הזוג טובים פחות לדעתי, שכן הם מתרחשים במתח גבוה; כשכולם צועקים מסביב קשה להקשיב לסיפור. 

סיפורים קצרים, לרוב, הם כמו ממתק: הם חזקים ואינטנסיביים מאוד וקשה לקוראם ברצף. קריאה של מספר סיפורים בזה אחר זה ממחישה את עיקרון "התועלת השולית הפוחתת": הביס הראשון מהעוגה יהיה טעים יותר מהביס השני, והביס השני לא ידמה בטעמו לביס העשירי. לכן מומלץ לקרוא את "מתחילים" בכל פעם קצת. כך ניתן יהיה להשיא את ההנאה מהספר הנפלא של קארבר.


פורסם לראשונה במדור הספרות "חיה רעה" באתר "מגפון", כפי שניתן לראות כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s