והדברים ידועים

הדברים ידועים. בבסיס התיאוריה הפוליטית של הפילוסופים תומאס הובס ו-ז'אן ז'אק רוסו, עומדות שתי תפישות קוטביות על "טבע האדם". בעוד הובס טען כי יצר לב האדם רע מנעוריו, רוסו סבר כי יצר לב האדם טוב מנעוריו. כתבתי בעבר כי מחלוקת זו היא הנושא המרכזי של הספר "בעל זבוב", וציינתי כי לא ניתן באמת להוכיח את אחת הגישות באופן חד-משמעי, ובסופו של דבר זו שאלה של בחירה: האם אנחנו בוחרים להאמין כי האדם טוב מנעוריו, או שמא אנו מעדיפים לחשוב כי האדם רע מנעוריו. אני לא חושב כי ישנן ראיות לכאן או לכאן; אין במופעים "רעים" של אדם או בגילויים "טובים" שלו בכדי להוכיח את אחת העמדות – הובס ורוסו יגידו ש"הסטייה" מהדי-פולט היא תוצאה של החברה – שכן השאלה היא מהי ברירת המחדל, מהו השורש.

ואני בוחר ובחרתי להאמין כי בני האדם הם אנשים טובים בבסיסם. כפי שכתבתי ברשומה קודמת, יש לי כמה הנחות מוצא שמנחות אותי בחיי, שמכוננות אותי. אז כתבתי שאני לא יכול לחיות בעולם שאין בו אפשרות של תיקון. אותו דבר בנוגע להנחה כי בני האדם טובים בבסיסם. כשם שאני מאמין שאני אדם טוב בבסיסי, כשם שאני מאמין שהסובבים לי שוחרים את טובתי, כך אני מאמין כי כל בני האדם טובים בבסיסם. המחשבה כי יש אנשים רעים בטבעם היא בלתי נסבלת מבחינתי. אני יכול לקבל עולם שבו מכורח הנסיבות אנשים נכפים להרע זה לזה או אפילו מתאכזרים איש לרעהו; אבל אני לא יכול לשאת את המחשבה כי זהו טבע האדם. האדם טוב מנעוריו. אלא שלאחרונה, יותר ויותר פעמים, המציאות טופחת על פניי.

בספר "גחליליות" של גילית חומסקי שסיימתי זה מכבר, המחברת מפזרת לכל אורך הספר את המילה "טרמיט", על הטיותיה השונות, בכדי לציין דברים שמכרסמים אותך מבפנים, שקורעים את קורי התמימות שעוטפים אותך, אותנו. וחשבתי שהמקרים בהם נתקלתי הם כמו הטרמיטים שבספר, שאוכלים אותך מבפנים.

אחד מגילויי הרוע שמפרים את שלוותי הוא אנשים שמתעלמים מקיומי. מישהי שלומדת איתך ביחד חולפת על פניך במסדרון, ומבחינתה אתה אויר; אנשים שעבדת איתם צמוד, ומרגע שבטל "הדבר" – הצורך האינסטרומנטלי בקשר אתך – בטל גם אתה. אתה לא קיים מבחינתם. למה, הם חייבים לך משהו? הם חייבים להתייחס אליך? וברגע שהבנת שאתה היית אמצעי, גשר לטפס עליו להגיע למקום אחר, אתה מרגיש מרוקן. שלולית.

ודוקו: הבעיה היא כפולה. הבעיה הקטנה (ו"המעשית" יותר) היא אותם גילויי רוע, שיש להתמודד עמם. אבל הבעיה המשמעותית יותר היא שסכימת כל מופעי הרוע מערערת על ההנחה כי האדם בבסיסו הוא יצור טוב, הוא שוחר טוב. וערעור על ההנחה הזו, ערעור על ההנחה שבני האדם טובים מטבעם, מערער את כל עולמי. לא רק בגלל שהוא מעיד על שיפוט עצמי לקוי, אלא בגלל שההנחה הזו אומרת שהעולם כולו – וגם אני! – רוע, כי זה אומר שיש כל כך הרבה רוע בעולם מטבעו, מבלי שקלקלו אותו. ושמיטת ההנחה כי האדם טוב בטבעו, שומטת את האדמה שמתחת לרגליי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s