לשמוט את הכוח

כפי שציינתי ברשומה קודמת ("למה אני פמיניסט בארון"), החוויה האישית שלי בחוג למגדר עיצבה את כל עולמי, אך היא בעיקר הרכיבה לעיניי משקפיים, שאפשרו לי לראות את המציאות אחרת מהאופן שבו הייתי מורגל לראות אותה. בתקופה האחרונה, בעקבות חוויה לא נעימה, יצא לחשוב על מונח מפתח בהגות הפמיניסטית – יחסי כוח –  בהקשרים שאינם בהכרח פמיניסטיים, מה שמראה שזווית הראיה שאימצתי היא כוללנית, היא צובעת את כל שדה הראיה ולא נוגעת לאתרים כאלה ואחרים. וכפי שאראה, המבט הזה הוא מבט פוצע.

אחד הדברים שנהייתי רגיש אליהם בעקבות הלימודים הוא יחסי כוח, כלומר שצד אחד לאינטראקציה מפגין כוח רק כי הוא יכול להפגין כוח. פתאום אתה מבין שאינטראקציות רבות, אינטראקציות שביומיום, סיטואציות שחשבת שהן ניטרליות, "שקופות" – צבועות כולן ביחסי כוח. מכיוון שאני "חבר" במערכות היררכיות רבות – כשבכולן אני בתחתית הפירמידה – אני נתקל בהרבה סיטואציות בהן האנשים בשלבים גבוהים יותר בפירמידה מנצלים את הכוח שלהם לא בגלל שהם צריכים, אלא בגלל שהם רוצים או יכולים.

הסיטואציה שהייתי שותף לה לאחרונה הייתה כזו: היה לי ראיון עבודה למקום שמאוד רציתי להתקבל אליו, וביקשתי מפלונית (להלן: יעל), שכבר עובדת שם, שתברר היכן זה עומד. ובגלל שהיה לי מאוד חשוב להתקבל (וכן בגלל שיש לי בעיה רצינית עם דחיית סיפוקים וקשה לי לחיות בתחושה של אי-ודאות), הפגנתי אסרטיביות בבקשתי זו. בתגובה, יעל אמרה לי: "אני אעשה את זה בזמן שלי".

משפט קצר זה אוצר בתוכו הרבה מאוד כוח. המשפט הזה הזכיר לי את אותן מורות שכוחן אינו מתבטא בכך שהן מענישות או צועקות אלא דווקא כשהן לוחשות. כלומר אלו שתי פעולות קטנות שמכמינות בתוכן כוח גדול הרבה יותר. על אף "המינוריות" של המשפט של יעל, הוא החצין (העלה על פני השטח) את יחסי הכוח בינינו בסיטואציה הזו: אני הייתי במצב של נחיתות, כיוון שאני הייתי זקוק לעזרה של יעל, ליעל הייתה גישה למשאב ידע שלי לא הייתה גישה אליו, אני הייתי תחת מגבלה של לחץ, ויעל ניצלה את יתרון הכוח שלה בכדי לתמרן את הסיטואציה כך שתתאים לה.

אין ספק שיעל אינה צריכה להקריב את עצמה, או להעלים את עצמה בכדי למלא את דרישותיי, אך נראה לי שהכוחנות מתבטאת בכך שיעל ניצלה את הכוח שיש לה במקום שניתן היה שלא להשתמש בו, במקום שניתן היה לנטרל את הכוח, לשמוט את הכוח. אני חושב שהמבחן לשימוש מיותר בכוח הוא פשוט: שאלה של נזק מול תועלת – מה דורשת ממנה בדיקה של הנושא במועד המוקדם ביותר, ואלו "נזקים" היו נגרמים לי כתוצאה מהשיהוי בתגובתה.

אני חושב שיעל קיבלה את החלטתה כיוון שהייתה לה פריבילגיה, רק בגלל שהיא יכולה. אם יעל הייתה מקבלת את החלטתה מבעד למסך הבערות, היא הייתה מקבלת החלטה אחרת. לצורך כך, יעל יכולה פשוט להעמיד את עצמה במקומי, ולחשוב שגם לה יש מידע חשוב שהיא הייתה רוצה לדעת. נניח שיעל הייתה בהיריון, והיא הייתה יכולה לדעת מידע כלשהו על התינוק, ללא יכולת "לעשות משהו" עם המידע הזה (הפלה), למשל לדעת את מין התינוק. האם חסימת המידע הזה – ואפילו השתהות בהעברת המידע – לא תהיה מעשה כוחני?

לפמיניזם פנים והגדרות רבות, אך לעניות דעתי כוחנות היא אנטי-פמיניזם. אין זה אומר שכשמישהו מכה אותנו יש להגיש לו את הלחי השניה, ואפשר להשתמש בכוח כאשר הוא נצרך. אבל לרוב הוא לא נצרך. אפשר לנטרל את הכוח מבעוד מועד. אפשר לראות את המציאות דרך עיני הזולת ולהעמיד את עצמנו במקומו. זה המפתח לשמיטת הכוח.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s