הכישלון הפרשני ועצה טובה לפני ראיונות

בשבוע שעבר דשנו אני וידידי גראוצ'ו (שם בדוי) במשרה שאותה חפצתי לקבל – כפי שהרחבתי ברשומה קודמת ("לשמוט את הכוח") – ולא קיבלתי. בעוד אני טענתי שכיוון שלא קיבלתי את הג'וב אני נכשלתי, ידידי גראוצ'ו גימד את יוקרתה וחשיבותה של המשרה שבה חפצתי וטען שאין כאן כישלון כלל; הכישלון היחיד הוא הכישלון הפרשני, כלומר העובדה שבחרתי לראות באי-בחירתי לתפקיד ככישלון, במקום להסתכל על הדברים מפרספקטיבה רחבה יותר, שמסתכלת גם על ההצלחות שלי עד כה, ובפרט שרואה בבחירה או באי-בחירה לתפקיד כלשהו תוצאה של שרירותיות או אקראיות: העובדה שנבחרתי או לא נבחרתי לתפקיד אינה אומרת דבר על הכישרון שלי או של הבחור שקיבל את הג'וב במקומי; המשתנה החשוב ביותר בכל הסיטואציה הוא השרירותיות.

ומעבר לכך שנהניתי מהשיחה בינינו כיוון שהיא הייתה בבחינת לימוד (כמו שאומר התלמוד הבבלי, סוכה דף כ"א ע"ב), עולה מבין השיטין כי אני וגראוצ'ו מחזיקים כל אחד בגישה פרשנית שונה: בעוד לפי דעתי הפרשנות הנכונה היא פרשנות מקסימלית, הפרשנות שממצה את מירב הפרטים בטקסט (כלומר: בסיטואציה), גראוצ'ו טען שהפרשנות הנכונה היא הפרשנות הנכונה לי. הבדלי הגישות שלנו ממילא משליכים על הבנתנו את הסיטואציה (בהיעדר גישה מלאה לכל העובדות, שהיא דבר שאינו בנמצא).

למשל, אם נקרא בספר שלראובן ושמעון היה ראיון עבודה אצל לוי, ובעוד ראובן התקבל לעבודה, שמעון לא התקבל – מבחינה פרשנית אנחנו לא נסתפק ונאמר "טוב, זה היה אקראי"; אנחנו נחפש את הסיבה מדוע שמעון לא התקבל, אנחנו נעזר בפרטים שונים שמפוזרים בטקסט (האם שמעון לא התקבל כיוון שלא מעריכים אותו? האם ראובן הפעיל קשרים בכדי להתקבל לעבודה?), ואנחנו  – כמו שאנו עושים בכל קריאה של טקסט – ניעזר בגושי ידע שהם מחוץ לטקסט, מהידע שיש לנו בחיים (למשל, אם מול שמעון התמודדה דינה, אנחנו נעלה את ההיפותזה שלוי, שהוא גבר, קיבל דווקא את דינה לעבודה כיוון שהיא אשה, או להפך: אם העבודה היא תובענית, ולוי יחשוש שדינה תתקשה בה – הדבר יסביר מדוע הוא יבחר דווקא בשמעון). בכל מקרה, אנחנו לא נסתפק באקראיות, כי אקראיות היא אנטי-נרטיב, היא נרטיב שחותר תחת יסודות הנרטיב (וראו בנושא רשומה קודמת: האקראי, הארעי, הסתמי). אם לא התקבלתי לעבודה, סימן שנכשלתי.

אלא שגראוצ'ו אומר שהפרשנות הנכונה היא לא הפרשנות שממצה את הטקסט אלא הפרשנות שנכונה ביותר לי. האם כדאי לי לקרוא את הסיטואציה ככישלון או לראות את עצמי כסיפור הצלחה שלא התקבל למקום עבודה שולי ואזוטרי בגלל סיבות אקראיות? גראוצ'ו משיב חד משמעית: כדאי לנו להחזיק מעצמנו כסיפור הצלחה, ועל בסיס זה לבנות את הנרטיב של עצמנו. בשלב זה הרגשתי קצת שגראוצ'ו חוטא ב"הנחת המבוקש" – הוא יורה את החץ ואחר מסמן את המטרה: מכיוון שאנחנו רוצים לראות את עצמנו כסיפור הצלחה, אנחנו נבחר בנרטיב שיספר לנו את הסיפור הזה, וכל פרט בסיפור שלכאורה לא הולם את הנרטיב – אנחנו נפרשו כאילו הוא עולה בקנה אחד עם הנרטיב או לפחות לא מפריע לכך, כמו עניין האקראיות (יש לציין שתמיד יהיו פרטים שלא מסתדרים עם הפרשנות, אך לשיטתי יש לבחור בפרשנות שלפיה מירב הפרטים הולמים את הפרשנות).

לאור גישתו הפרשנית, גראוצ'ו טען כי זו המחלוקת בינינו: בעוד הוא חושב שהפרשנות הנכונה לי היא הפרשנות שקוראת את הסיטואציה (עם הג'וב שפוספס) בתור סיפור הצלחה, אני חושב שהפרשנות שנכונה לי היא הפרשנות שקוראת את הסיטואציה ככישלון. אם כן, מה המניע שלי לראות את הסיפור ככישלון (אם לא מיצוי כל הפרטים בטקסט, כלומר חתירה לאיזו אמת)? לטענתו של גראוצ'ו, אני חושב שהפרשנות הזו נכונה לי, כלומר אני בחרתי בפרשנות הזו – כיוון שלטענתי היא תביא אותי בהמשך למקומות גבוהים יותר. אם הבנתי נכון, זו שורש המחשבה הפסימית: אם נחשוב שנכשלנו, כך נדע להכין את עצמנו טוב יותר לסיטואציות דומות בעתיד וכך נמנע את הכישלון הבא. וכאן גראוצ'ו עשה מהלך דה-קונסטרוקטיבי, כלומר הוא טען שהפרשנות שלי חותרת תחת עצמה, היא מוליכה לתוצאה ההופכית מהתוצאה שחשבתי שהיא תוליך אותי: המחשבה שהסיטואציה הייתה כישלון לא זו בלבד שלא תכין אותי טוב יותר לסיטואציות בעתיד, אלא היא רק תרחיק אותי מהתוצאה שאני מבקש – להצליח.

וביני וביני, להבנתי עולה מגישתו של גראוצ'ו שאין באמת אמת. בעוד אני מנסה לחתור לאמת – גם אם זו אמת חלקית, גראוצ'ו טוען שהניסיון לחתור לאמת נידון לכישלון, ולכן עלינו לבחור בפרשנות שנכונה לנו. וכאן ידידי עלה על נקודה חשובה לפני ראיונות: אנחנו לא יכולים לחשוב שנכשלנו בסיטואציה מסוימת, ואז כאשר שואלים אותנו בראיונות על אותה סיטואציה לספר את הנרטיב כפי שהוא נכון לנו. אנחנו חייבים להאמין שזה הנרטיב הנכון. אם נחשוב על נרטיב אחד ונספר נרטיב אחר – המראיינים יעלו על השקר שלנו. אנחנו חייבים להאמין בזה. וכבר קדם לנו ג'ורג' קוסטנזה בפרק "The Beard" ב"סיינפלד" (עונה 6, פרק 102) שאמר: "it's not a lie if you believe it".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s